אבן בראש

יש לי ווידוי קצת מביך. ביום רביעי בדרך חזרה מהעבודה, חשבתי לעצמי שאני קצת מחכה לפרק ב\"הישרדות\". בכל זאת, אחרי שבועיים מעניינים (אם מתעלמים מהפרשנות, המריחות והתוכן השיווקי), רציתי לראות איך השורדים יגיבו לעזיבתה של דיוה, איך מאזן הכוחות יהיה בשבטים, ובעיקר אילו פרצופים יעשה עידן לאריק. כי בלי גרזנים, הצלות והתערבויות, \"הישרדות איי הפנינה\" נראית כאילו היא הבדילה את עצמה מ\"הישרדות האיים הקריביים\". עד שהיא לא.

משימת הפרס התחילה טוב, עם עידן הצמא לדמם של אלו שפגעו בלביאה שלו. הוא מוביל את השבט שלו לניצחון - מזה יובלות - באתגר פרס, כשעל הפרק עומדים סטייקים וכבודה של דיווה. בארו זכו בפרס, והם כעת יכולים להחליף אותו בארגז מס\' 1. כל אחד הבקיא בהסתברות יודע שתמיד - תמיד - אם מציעים לך להחליף את הפרס כדאי להחליף, ולכן כמובן שחברי שבט בארו הנבונים והנבובים יודעים שעליהם להסכים להצעתו של גי\"ז.

אבל אנחנו לא סתם ב\"הישרדות איי הפנינה\" פה, אנחנו ב\"הישרדות - גלגל המזל - \"האם אתה בטוח?\" - לינגו - הרווק - איי הפנינה\". אז גי\"ז מוסיף חסה. ברצינות, גי\"ז? אתה מנסה לפתות אותם עם חסה? בארה\"ב בחורות מתפשטות עבור שוקולד, ופה מנסים לפתות עם מגוון ירקות. כשמגיעים תפוחי האדמה יואב פוצה פיו ומנסה לשכנע אותם לקחת את האוכל, אבל בסוף כולם מחליטים על הארגז מאחורי וילון א\'. כולם מלבד עידן, שכבר אין לו קול או משמעות.

בארגז - הפתעה! - כפי שראינו בפרומואים, נמצא נועם. זוכרים, מ\"הישרדות 1\"? הבחור שלא שיחק במשך 50 יום אבל קיבל כרטיס כניסה לגמר? עם החיוך המטופש שלו והבלורית המתנפנפת, נועם קיבל בנדנה של שבט בארו, ומצטרף לשבט. מה, מי, מה פתאום, עד מתי, למה נראה להם שזה הגיוני, והאם מותר להם לאכול אותו? אין תשובות. רק חיוך גדול, והעברת האוכל לחברי שבט קניבה. הלוזרים החביבים עוד הספיקו להציע לבארו קצת אוכל, כאשר הקינוח נכנס - משה, מלצר, חולון. וחשבתי שנועם זה נורא. אני בטוחה שאם היו יכולים, היו מעבירים גם חצי מזה לשבט בארו.

בשבט, נועם מתחיל לעבוד במרץ, לבנות ולפצח קוקוסים, וגם נטע-לי מתחילה לעבוד במרץ, משרבבת שפתיים ומציעה את המקום לידה במיטה. נועם, בהתבטאות החכמה הראשונה שלו בתולדות העולם מיטיב לבטא זאת כשהוא מודה ש\"הבלונדינית הזו? אין לי מושג מה היא רוצה ממני\".

בינתיים בשבט קניבה, משה מתחיל לבחוש בקלחת, הווה אומר להתחיל עם הבנות. כי הרי זה מה שמעניין את משה. כדי להתחיל איתן הוא מספר להן שהוא מאוד מצליח בארץ, כוכב עולה עם שיר ברדיו, שוכח שהם עזבו לפני שלושה שבועות וקצת, ויודעים שהוא מדבר שטויות.

במקביל, הזוג גיא את מירית, AKA כפרה את כפרה, מביא לי את הסעיף.

באתגר החסינות אין ממש עניין. משה, כרגיל, בטוח שהיום הוא היום. הוא הולך לנצח. הוא גם אומר את זה למצלמה, אבל אנחנו, למודי האיים הקריביים יודעים שאם משה אומר - משה יפסיד. התחרות היא פיזית מאוד, לגלגל כדור ענק מצד לצד, או משהו. משימה די ברורה, עד שזה מגיע ללרוץ בקו ישר, מה שמפיל את אופיר שנכנס חזיתית בכדור (ללא התגרות מצד הכדור!), ומתעלף. לאריק ברור שמדובר בחבלת ראש משמעותית ושאופיר עומד למות, אבל הצוות הרפואי חולק על דעתו, מאבחן זעזוע מוח ושולח אותו להתאוששות. הוא נראה קצת מסטול, אבל בסך הכל תקין, ואפילו פנס של ממש לא נשאר. לסטינגריי שלום.

באתגר, הפתעה הפתעה, לא זוכה משה. מרוב כעס בעטתי בקיר ושברתי אצבע ברגל (זה רק חצי שקר, לצערי). משה, כרגיל, נורא מאוכזב. בכל זאת, הוא בא מרחוק, וזה. את האכזבה הוא מנתב למקומות חיוביים, קרי התגפפויות עם הבחורות (ואם נודה על האמת, בשביל זה הוא בא מרחוק), ובחישה בקלחת.

לאי המתים נסעו יחד איגור וגיא, רק כדי לגלות חברות אמיצה, נשמות טובות, לבבות שכדאי לחדור. כשהם משווים גירסאות הם מגלים שמיכל ואופיר סיפרו שניהם שהם הפסידו באתגר על אי המתים, ומשום שאופיר הוא מותק של בחור שאפשר לסמוך עליו, חושפים את השקר של מיכל, ובערך חותמים את גורלה.

במשימת חטיבת העץ אני מבינה לראשונה למה צריך כל כך הרבה וידויים ופרשנויות - המשימות משעממות נורא!

בחזרה בבארו, אנסטסיה נזכרת שהיא חייבת סיפור מעניין כדי לזכות בלב הצופים, ומספרת שהיום היה יום החתונה שלה, ובמקום זה היא באי, לבד. כבר טוויתי לי בראש סיפורים על ארוס בורח, גבורה נשית וחוזק, אבל בעצם לא, היא סתם דחתה את הכל בכמה ימים. אבל היא בוכה בצורה מאוד משכנעת.

בקניבה מנסים להחליט את מי לשלוח הביתה. ברור לכולם שאחת משתי הבנות תעוף, ואף אחד לא חושב להדיח את משה (בכל זאת, סלב). הם מקווים שמירית ומיכל לא תזכנה בחסינות, וכן שמשה לא יבגוד בשביל האפשרות לראות חזה נשי חשוף.

משימת החסינות היא שילוב של שיעור היסטוריה ויכולת ריצה מהירה. משה, אלוף בבירות העולם, מתחיל חזק, אבל מהר צונח. כולם מתאגדים (שוב) כדי לתת לאיתי את החסינות, בה הוא זוכה בסוף בעצמו, כשהוא קורא את מחשבותיו של גי\"ז, רץ אל עבר קובה ולוקח את השרשרת.

חשוב לי להגיד, למרות שזה כבר לא משנה, שהאלמנט של ריצה אל עבר היעד הופכת את המשחק ללא הוגן, פשוט משום שלכל אחד יש מרחק אחר לעבור. אין פה התחלה שווה לכולם, לא שזה אי פעם היה עקרון יסוד ב\"הישרדות\".

חוזרים לאי. כולם זועמים על מיכל על השקרים שלה, והיא משרבבת את שפתיה. רק על שרבוב השפתיים הזה צריך להעיף אותה. במועצת השבט היא ממשיכה לשרבב, ואני ממשיכה לכעוס. משה מסביר לכולם איך עליהם לשחק את המשחק, ומבקר את המשחק של אריק, אותו הוא איבחן כבר בתחילת הפרק כ\"דן מנו\". משה, שאחרי 50 יום עדיין האמין לדן מנו כשאמר שיקח אותו לגמר, מדבר כאילו הוא בכלל מבין את חוקי המשחק (\"אתה מבין, אריק, כשזה שבטי חשוב להיות חזקים\", הוא מסביר). מיכל, בשאננות משולבת עם יוהרה משוכנעת שזהו יומה האחרון של מירית, עיוורת לעובדה שיש לה שני דברים שלמיכל אין: שתלי סיליקון, ואת גיא שרוך אחריה (טוב, אולי שלושה דברים).

השורדים ניגשים להצביע את הצבעתם, ורק אז מבשר גי\"ז למשה - שמקבל את החדשות יחד עם השורדים לראשונה, כך נראה - שהוא לא יצביע, ויעזוב את השבט. מביאים בנאדם למשחק ולא מספרים לו מה תפקידו? לא חושפים כמה אנשים יצביעו במועצת השבט לפני קיומה? ואין פה מקרה בו השורדים מפרשים את דבריו של גי\"ז פרשנות תכליתית ומוצאים שם דברים שלא היו (כלי מעניין מאוד ב\"הישרדות\", בדרך כלל), אלא שקר של ממש, שכן משה אפילו התמודד על חסינות אישית. לא יודעת מה היה קורה אם הוא היה מנצח.

אחרי שכולם מצביעים, מיכל עפה. שפתיה נותרות משורבבות כשהיא מופתעת והולכת אל עבר השקיעה.

בשבוע הבא: שקר כלשהו.

הידעתם: בימים אלו ממש מתחילים צילומי העונה השלישית של השרדות. Haven\'t the Jewish people suffered enough?