שם אחד קופץ לראש כשחושבים על הפרק הזה - דון. היא הדמות החדשה שהכרנו בפרק הזה, ובכלל, הפרק עסק רובו ככולו בה.

וזו הבעיה שיש לי עם הפרק "אני האמיתית" - הוא נכלל בקבוצת פרקים טיפוסית של באפי שאני מכנה אותם "פרקים עם מטרה", פרקים שנכתבו מסיבה מסוימת אחת שעמדה לכותבים מול העיניים בעת הכתיבה. פרקים כאלו נוטים להיות מאוד מגמתיים ולעתים לאבד את גבולות ההגיון כדי להשיג את המטרה הסופית שלהם (לדוגמא, "Wild at Heart", "New Moon Rising", "Bad girls", "Consequences" ועוד). המטרה של הפרק הזה היא להכיר לצופים את הדמות החדשה שהצטרפה לה לסדרה. נעשה אפילו שימוש באמצעי נפוץ של "שמיעת מחשבות", זאת אומרת שכדי לקבל תובנה אמיתית לגבי הדמות, הצופים יכולים להציץ את מוחה של דון כשהם שומעים את מחשבותיה בזמן שהיא כותבת ביומן שלה.

אבל נתחיל מההתחלה. שם הפרק מתייחס לדון, ולדבריה: "Nobody knows the real me". המשמעות היא כפולה: היא מרגישה שאף אחד לא מכיר אותה כי כולם מתעלמים ממנה, ואנחנו הצופים באמת לא מכירים אותה - אין לנו מושג מאיפה היא באה ולמה בדיוק כולם מתייחסים אליה כאחותה הקטנה של באפי שמאז ומתמיד הייתה שם. בשלב מסוים באפי אפילו אומרת "זה לא כאילו שהיא מעולם לא גדלה כאן בבית ולא מכירה את החוקים". אז זהו, שזה בדיוק כן. לפחות בשבילנו. אנחנו לא מכירים אותה, הדמויות משום-מה כן, והמשפט הזה מקבל משמעות אירונית בשבילנו.

במהלך הפרק אנחנו לומדים להכיר את דון, האחות הקטנה (או.קיי, בואו נזרום עם זה...) ובעיקר את האינטראקציה שלה עם הסקוביז: יחסי אהבה-שנאה-קנאה עם באפי, כשלאורך כל הפרק יש ניסיון לאפיין את מערכת היחסים שלהן כאחיות לכל דבר (כשעניין הקוטלת מול הילדה הרגילה מעצים את הרגשות, האחת מקנאת במשהו שלשניה יש). היא מעריצה את ווילו, דלוקה על זאנדר (ולכן לא מסמפטת את אניה), ומוזנחת ע"י ג`יילס. מתייחסים אליה כאל ילדה קטנה, מקפחים אותה, בלה בלה בלה.

עכשיו שהפרק כיסה את זה, אפשר לקרוא לה בפה מלא חלק מהסקוביז? אז זהו, שלא. הפרק מנסה מצד אחד לשלב אותה כאן בצורה חלקה, ומצד שני פונה אלינו במין נימה של "היי, לא התחרפנתם. יש כאן באמת משהו לא רגיל". קודם כל, האיש הזקן מול חנות הקסמים כבר מעורר חשד. "את לא שייכת לכאן" הוא אומר לה. החיבור שלה עם טארה כשתי ה"אאוטסיידריות" מדגיש גם הוא את הנקודה הזו, ולבסוף המשפט האחרון: "Boy, is she in for a surprise..." מגביר את המסתורין שאופף את הדמות הזו.

בהתחלה זה אפילו די מבהיל, דמות חדשה שפתאום צצה לה, שכולם מכירים ואנחנו לא. היא משנה את כל הדינמיקה. כולם פתאום נראים גדולים יותר, מבוגרים יותר, מודלים לחיקוי אפילו. אבל למעשה הכל נותר כשהיה, וההתעלמות של חלק מהדמויות ממנה (ג`יילס וחנות הקסמים או ווילו ושיעור הדרמה) למעשה מוכיחה את זה.

אגב, כותרת הפרק מתייחסת גם להרמוני, ש"מצאה את עצמה האמיתית", אבל זה כבר מתקשר למשמעות הקומית של הפרק. כבר מסצינת הפתיחה, שמתחילה באימון יפהפה ומסתיימת בפאשלה של דון, אנחנו לומדים שהפרק הזה הולך להיות קומי. דמותה של דון מוצגת באופן קליל ומצחיק, והשילוב של הרמוני שם מחזק את זה. שימו לב שדון מקבלת מיד את "טקס החניכה" הרישמי של כל הדמויות - היא הקורבן, היא בצרה, באפי נחלצת לעזרתה. מקורי ביותר...

בגדול - פרק קומדיה, לפי המסורת הרגילה של באפי. הוא משרת את מטרתו, אבל ממש לא יותר מזה. משעשע, חביב, נחמד. אבל לא גדול מהחיים או מצחיק בטירוף. כאילו אומר "הכרתם את דון? יופי, אפשר לעבור הלאה...".


: הקטע של דון עם האיש המפחיד ליד חנות הקסמים, קטע מוזר במיוחד. לא רק שהוא רומז לה באופן מטריד "You don`t belong here", הוא גם משתמש בביטוי "Curds and Whey" שהוא חלק משיר ילדים מפורסם על `מיס מאפט`, שכזכור לכם הוזכרה ע"י פיית` בחלום של באפי, בחלק השני של "Graduation":
"Miles to go. Little miss Muffet counting down from seven-three-O"