"?Are You Now or Have You Ever Been", כותרת ארוכה להפליא ולכאורה סתומה. מה זה אומר בכלל? אחרי הצפייה בפרק מבינים את משמעותה. (בלי להרחיב יותר מדי, בעונה הבאה בקטע לכאורה קטן ולא משמעותי, מתגלה פן נוסף שלה, וזו הגדולה של הפרק - לכאורה הוא עומד בפני עצמו אבל הוא מתקשר להכל).

מבחינה טכנית, העריכה גאונית, הצילום מיוחד והבימוי מצוין. המעברים והקישורים בין הסצינות הם מושלמים, והלוגיקה שמאחוריהם מעולה במיוחד. ההקפדה על הפרטים הכי קטנים (לבוש, שיער, מכוניות) יוצרת אווירה אותנטית, שכאילו לקוחה מסרט בלשים שחור-לבן בסגנון הפילם-נואר. הפסקול הייחודי והלחשושים תרמו לתחושת המסתורין שליוותה את הפרק. זו הייתה יצירה טלוויזיונית שכל חובב המדיום יידע להעריך. ולמרות זאת, יש משהו שמעפיל על כל אלה - התוכן.

קודם כל, נחשף כאן חלק נוסף מהעבר המדובר של אנג`ל, אבל הפעם לא בצורת פלשבקים רנדומליים, אלא בצורה משולבת, טבעית וזורמת. זה לא היה עוד פרק שעוסק בנושא מסוים מהעבר של אנג`ל ששולבו בו פלשבקים עקב כך. פרקים כאלו ראינו בעבר ועוד נראה בעתיד. המטרה פה הייתה לספר את סיפור המלון הזה, אבל למעשה לספר משהו על אנג`ל. האמצעי האומנותי בו השתמשו לצורך זה הוא מעבר תכוף בין עבר והווה, וזה הייחוד שלו. הדבר יצר מתח, עניין, מסתורין ודרמה. הרי היינו יכולים לשמוע את אנג`ל מספר בעצמו מה קרה בגוף שלישי, היינו יכולים לשמוע את הסיפור מפי ווסלי וקורדיליה כשהם מבינים בעצמם מה קרה שם. אבל הדרך היחידה והמדויקת בשבילנו, הצופים, לקלוט ולהתעמק באירועים הייתה לראות אותם בעצמנו, מההתחלה ועד הסוף, נפרסים לפנינו שלב אחר שלב.

נחשפנו לחלק בעבר של אנג`ל שאנחנו לא רגילים אליו. המשחק בין אנג`ל לאנג`לוס, בין טוב לרע, כמו בפלשבקים קודמים, לא היה הנושא. ראינו את אנג`ל בתקופה ה"אפורה", באמצע בין טוב לרע. יותר נכון, בתקופת ה"לא אכפת לי מאף אחד", כשהנושא המרכזי היה האינטראקציה שלו עם אנשים, בני האדם. ומה הייחוד בזה? שאנחנו מכירים את העבר הרחוק שלו (כערפד קטלני לאנשים), אנחנו מכירים את ההווה והעתיד שלו (ערפד עם נשמה שעוזר לבני האדם, ויהפוך לאנושי בזכות זה), ובגלל זה החלק הזה בעבר שלו כל-כך מעניין. כלומר, תראו מה קרה שם, מה עשו לו, ועדיין אחרי כל זה הוא מרגיש אשם מספיק בשביל לחזור לשם ולהתמודד עם השד, ויותר חשוב – עם העבר. ובגלל זה אנחנו לומדים להעריך את ההווה מחדש בצורה טובה ומעמיקה יותר. אבל נחזור לזה בהמשך.

איך התחיל העניין בכלל? בפרק הקודם. זוכרים שאנג`ל נמלט יחד עם האישה ההרה ומגיע בטעות למקום גדול ורחב ידיים, והיא אפילו מציינת בפניו שנראה לה שהוא מכיר את המקום? ובכן, ברוכים הבאים ל"היפריון". זה היה הטריגר שהוביל לפרק השני, והקישור בין הפרקים נחמד.

אנג`ל של שנות ה- 50 לא סומך על בני אדם, לא אכפת לו מהם, הוא לא קשור אליהם ולא מתעניין. הוא "שבע" מהם, מכיר את כל הטריקים שלהם ושום דבר לא יכול להפתיע אותו. מתי הוא כן משתנה? עם הסימן הראשון (ולא האחרון) של השוואה בינו לבין ג`ודי. "אני לא לכאן ולא לכאן" היא אומרת לו, והוא משליך את זה על עצמו ומזדהה. ודווקא אז, כשהוא מחליט לעזור, קורה מה שקורה והוא מוותר (שוב) על האמונה בבני האדם. הוא היה די קרוב להיות האנג`ל של היום, וחזר שני צעדים אחורה. זו הטרגדיה, אבל זה גם מה שמשאיר אותנו עם טעם של עוד, שוב, בגלל הניגוד בין העבר להווה. כי אנחנו יודעים שזה יקרה מתישהו.

בכל הפרק, לדעתי, יש ביקורת על המין האנושי שמתגלה כאן בכל "הדרו": החשדנות, הצביעות, הגזענות, כפיות הטובה, האנוכיות. כל אדם לעצמו, לכולם יש סודות, ולא במקרה סיפור המסגרת הוא פרנויה. חוסר היכולת לקבל את השונה, את הזר, הוא-הוא שמביא אותם למעשה כה קיצוני, ושד הפרנויה הוא הטוויסט העל טבעי שרק מקצין את העניין.

כשאנג`ל של היום פוגש את ג`ודי של היום, אנחנו מקבלים רגע מרגש במיוחד. מעין "טיהור". היא רואה את אנג`ל "שלנו", שאנחנו מכירים, ואומרת "אתה נראה אותו הדבר". הוא עונה: "אני לא". לאחר שהוא סולח לה, היא משוחררת גם מהפרנויות וגם מהאשמה וסוף סוף יכולה "לנוח". יש כאן היפוך, במקום לשנוא אותה על מה שעשתה מובילים אותנו לרחם עליה. אבל הדגש האמיתי כאן הוא השינוי באנג`ל, ההבדל בינו לבין האנג`ל הישן בולט כאן יותר מכל. הוא רץ אליה, מנסה לעזור לה שוב, מנחם אותה, סולח לה. ואנחנו, שזה עתה ראינו את כל מה שקרה, יכולים להעריך טוב יותר את הגדולה שלו. את האצילות. וזהו סוף התהליך מבחינתנו בסיפור הזה. זו סגירת המעגל. ולבסוף נוסף גם בית המלון עצמו לאנלוגיה של אנג`ל וג`ודי בנושא השינוי והמחילה. "זהו בית של רוע". "כבר לא." אומר אנג`ל, והכוונה היא לא רק למלון.

זהו פרק מופת. רב משמעויות, מעניין, מותח, איכותי, פסיכולוגי, כל מה שרק אפשר לצפות, ויותר. ואם מצאתם אותו משעמם או יבש, צפו בו עוד פעם עכשיו. תאמינו לי - זה שווה כל שנייה!