לפני שבועיים, בפגרה של "הישרדות", פורסמה בעיתון כתבת פרופיל חגיגית על לא אחר מאשר בשבקין. אני מבינה את הקטע, הוא דמות מסקרנת או משהו, אבל אף אחד לא חשב שאולי זה מוקדם מדי, לשלוח מתמודד פעיל (ולא מודח או מושבע) לראיון? אנחנו הלא מכירים את הקשר בין התקשורת המודפסת וזו המשודרת בטלוויזיה, ויודעים בדיוק מי אחראי לכתבת הצבע הזו. זה לכאורה לא משנה את תוצאות המשחק, אבל בהחלט נותן לנו הצצה מוקדמת אליהן. בשבקין יגיע רחוק, חברים, זכרו את זה.

ואם כבר המילה חברים, למה גי"ז משתמש בה כמו שהדרדסים משתמשים בפועל ד.ר.ד.ס?

בבארו יורד גשם וכולם בדיכאון עמוק כי אין אש. כנראה שגם המשקפיים הושמדו, שכן אין להם כל תקווה לחידושה של האש האבודה. בקניבה מאושרים ומרוצים כי העיפו את הערבייה ולא נדרשו להפסקת אש חד צדדית.

במשימת הפרס משחקים עבור אננסים (מכירות האננסים עלו ב-80% בעקבות העונה הראשונה של "הישרדות", מספר עידן, 90% מהם משמשים להפקות נוספות של "הישרדות"). על השורדים להתחלק לזוגות, להיקשר בצמדים, להיות מובלים, מכוסי עיניים על ידי צופה שבטי, וכך לשחות עמוק אל תוך האוקיינוס, להביא חלקי פאזל, להרכיב את הפאזל ולהניף את הדגל השבטי. אין פלא ש-80% מכל פרק מוקדש להסבר המשימות (ה-20% הנותרים הם לאמירת "חברים").

מירית היא הצופה של בארו, ובתור מדריכת אירובי היא רגילה לצרוח הוראות שאיש לא מבין ולצפות שיעקבו אחריה ("ערבסק", מישהו?), גל הוא הצופה של קניבה ונשמע בעיקר כמו נער נרגש בבר המצווה שלו.

חברי השבט, כצפוי, מתקשים. איגור לא מצליח ללכת קשור לשותפו, ומוציא את פניני החכמה "הרגשתי כמו איזה אוטיסט". וואלה, מכירות האוטיסטים עלו באיזה 80% ברגע זה.

האסטרטגיה של גל (להתחיל מרחוק ולאט לאט להתקרב) מוכחת כנכונה, וכשכל חלקי הפאזל מגיעים לשבט קניבה, הם דואגים לעשות הרבה מאוד רעש כדי להפריע למירית לבצע את עבודתה. וול דאן.

קניבה מנצחים ללא תחרות של ממש, ומחליטים לתת שני אננסים לשבט בארו הרעב. האם יש פה משחק שחורג מגבולות הכאן והעכשיו (חושבים על הקולות בעתיד), או שמא יש פה ניסיון נואש של אנסטסיה לחבל בכישורי הביקיני של סיון? לעולם לא נדע (עד לאירוח בתוכנית הבוקר).

אחרי המשימה מגיעה ההתפרצות של מאיר, עקר הבית המעיק - התקף זעם שכלל ישיבה על החול הרטוב וצעקות. לא הצלחתי להבין מה בדיוק קרה, אבל אני חושבת שהוא רוצה את אמא שלו.

בשבט בארו, אופיר (שלעד נשמע כאילו הוא מקריא מדף בטקס כ"ט בנובמבר) יוצא לחפש את אליל החסינות, וללא כל מתח או שאלה הוא גם מוצא אותו. "הא! העלילה מסתבכת!" אני אומרת לעצמי בשמחה, אך לו ידעתי שלא נשמע ממנו עד סוף פרק ההדחה (אנו רק יודעים כי הוא לא מתכוון לגלות על כך לאיש בינתיים. שימוש חכם באליל לא נראה שיהיה כאן, אבל אופיר לא יישלח הביתה בינתיים).

חוזרים אל קניבה, שם הבחורים יוצאים לשחייה נעימה של אחרי צהריים. הם יושבים במים, צוחקים ומדברים *הכנס מוסיקת מלתעות כאן*, ופתאום - הו לא *קאט לצילום תזזיתי* - איה!



גל יוצא מהמים. טורחים להראות לנו שכמה מחברי השבט חשבו שהוא מבלף (מה יש בשורדים העונה, שגם למראה דם, עילפון ומוות לא מפסיקים לספור קולות?), אבל למרבה הצער תקוותיהם נתבדו, וגל אכן חולה.

מכאן ואילך ההתרחשות משעשעת (במיוחד לאור העובדה שברור לנו שגל יהיה בסדר): אפרת מתפללת לסירת חילוץ. עקב הקשר הצמוד שלה ושל הבורא, סירה שכזו מגיעה. אצבע אלוהים מכניסה עירוי ומעלה את גל על אלונקה, והוא נלקח אחר כבוד על ידי עננה של אבק שחור. אני מבינה, באמת, רוצים ליצור תחושה שאין יד נעלמה, אלא חסדי הטבע ותו לא, אבל ברצינות?! ב"הישרדות"? כשברור שנציג ההפקה מאכיל אותם עם כפית בין המשימות?!

לחברי השבט היה מאוד קשה. קודם הכל היה כרגיל, וזה "פתאום לראות אדם, אדם! עם משפחה! שכואב לו!!". אכן, תמונות קשות.



משימת חסינות כרגיל, השורדים מתגלגלים על גלגל, האחרון שנשאר על הגלגל שורד. החוקים מאוד לא נהירים לי. זה לא דו קרב, אלא חברי איזה שבט נפסלים כולם ראשונים. אם חבר שבט נופל, הוא יושב על הספסל, אם לא, הוא עובר למתחרה הבא. יותר מזה! יש שני סיבובים! כלומר שהיפותטית (וזו אחת הפעמים שההיפותטית היא המעשית), באמצעות חבר שבט אחד אפשר לנצח משימה. בגלל שהמשימה לקוחה במדויק מהגרסא המקורית, קשה לי להבין את השינוי בחוקים.

במשימה, אחרי ספוילרים רבים מנשוא, מיכל, רגליה המפוארות ובארו לוקחים את המשימה, ואת החסינות.

אחרי המשימה הולכים לאכול. אפרת מכינה אוכל, אנסטסיה מחלקת הוראות. אני לא מבינה אם עורכים את התוכנית תוך כדי תנועה, או שיש פה מחשבה מקדימה. למה לא לספר לנו מראש כי היא בלתי נסבלת וכולם שונאים אותה. למה לשמור? יש להם כל כך הרבה זמן, ובמשך ארבעה פרקים ראינו את נסרין ותו לא.

באי הגלות משימתם של נטע-לי (מי?!) ומאיר היא להכות בפירות עם שוט. אני מתחילה לחשוב שהעייפות משפיעה עלי ואני מבלבלת מציאות עם בדייה, אך לא, זו ממש המשימה, ובמקביל מאיר מספר מה יעשה לפירות האומללים. זה נראה מפגר כמו שזה נשמע, ואחרי כמה דקות נטע לי מנצחת. לפני היאח הידד מספרים להם כי הם יתחלפו בשבטים. אני לא מבינה בכלל מה זה נותן. אין פה טוויסט מעניין אלא עמדת נחיתות בולטת ומשמעותית לשני שחקנים בצורה אקראית לכאורה, אבל מאידך מאוד מכוונת. בדיוק כשבשבקין מושם על הכוונת, והקול הנדרש להדיחו הוא קולה של נטע לי, היא מועלמת לשבט השני, לעשות צמות לסיוון.

נטע לי מתאקלמת יפה בשבט ששנא את מאיר וגם כך אינו מוטרד לקראת מועצת שבט, בעוד מאיר מתקבל בעוינות המועצמת כשהוא עצמו מחליט שהוא לא יודע במי לבטוח, ולכן שורף את כל הגשרים של כולם, ובעיקר של אריק. לפחות לטלטל קצת את השבט, אם חייבים כבר להיות שם.

אין זמן, תכף נגמרת המלחמה, אנחנו עוברים לחסינות האישית (אתגר רביעי לפרק. פי). חוקי האתגר מעניינים: למאיר יש חסינות מיידית (כי הוא ניצח עם בארו. כלומר, מאיר ונטע לי קיבלו מאי הגלות חסינות אישית), אבל הוא משתתף באתגר. אחד נוסף יזכה בחסינות, ומבין ארבעת הנותרים יש לבחור. הסיכויים לא מאירי פנים לאיש (מלבד מאיר).

על השורדים למצוא כמה שיותר צדפות בחוף בתוך 5 דקות. מה אם יהיה תיקו? לא לבלבל את גי"ז, חברים, חמש דקות ואז חוזרים וסופרים באובר דרמטיות למי יש הכי הרבה. צולדרך.

בשבקין בטוח שהוא ינצח אבל זה בכלל בכיס של איתי שלא יודע שגיא כבר בעצם ניצח למרות שמאיר מאמין שזה שלו אבל אפרת מאמינה שהיא יכולה. בסוף גיא זוכה, וממשיכים למועצת השבט.

במועצה גי"ז מושך את כולם בלשון להודות שבשבקין אחלה גבר, עושה המון במחנה ובכלל לא גזען. לעומתו, אנסטסיה לא עושה כלום, שתלטנית, ופעם הרביצה לערבי. הכל נראה כבר חתום, יש דמעות וצחוקים וסיפורים על הסטייקים של בארו, כשמסך פלסמה מסתורי מופיע ובו לא אחר מאשר גל. כי כולנו יודעים שיזם בשוק ההון שמופיע במערכה הראשונה יטיל פצצה במערכה החמישית.

ואכן, גל מספר שהוא כלל לא הודח מהמשחק. הוא ממשיך את ההישרדות שלו בחדר בית חולים ממוזג עם בלונים ומשפחתו, אי שם ביבשת. כמו נועם טור באי המתים, גם גל מאמין שהקושי הגדול הוא השיגעון, והמשחק החברתי הוא משהו שאנשים כמו אריק צריכים לעשות, אבל בשל היותו יצור מוסרי במיוחד, החליט לבקש מהחברים להדיחו ולא להחזירו למשחק, כי הוא נזכר שנייר טואלט זה סבבה. חוץ מזה שהוא פחד שאריק יאמצו כאב. אז בטלו את מועצת השבט, כבו את האור, נכבה את הלפיד הבוער של גל, ונמשיך הלאה.

מילת סיכום: מה שמפליא אותי פעם אחר פעם היא העובדה שלמרות שעות ארוכות של פרקים, שיחות על האסטרטגיה האמיתית מצומצמות למינימום. האם הם מבצעים אותן הרחק מהמצלמות בגלל שהם חוששים מהצבעה לא באי? האם אין שיחות של ממש אלא רק ויכוחים מטופשים? האם אנשים יפים לא מתכננים אסטרטגיה על האי?

כל זאת ועוד.