עובדה ראשונה: בארה"ב, בניגוד לישראל, כדי למשוך את בטטת הכורסה הממוצעת לתוכנית הרצויה מציעים הערוצים אופציות מגוונות יותר, תוכניות מושקעות הרבה יותר וקרבות אכזריים ומלוכלכים על הרייטינג. שם, דורשים מקוריות, חדשנות וכוח משיכה טלוויזיוני.

עובדה שנייה: יש חוק בנוגע לזכויות שמורות, שבגללו אסור בתכלית האיסור להעתיק, להעלות קטעים, להקרין, לשדר ולהפיץ תכנים ששודרו במקומות אחרים כאשר אין את אישורי הרישיון המתאימים לכך.

עובדה שלישית: כל מה שקראתם עד עכשיו כעובדות הן שטות גמורה. למה? כי מסתבר שלפעמים עדיף פשוט להעתיק מהמתחרה, ללמוד מטעויותיו, לשפר, ללטש, לפרק ולהרכיב מחדש והפעם כמו שצריך- כלהיט.

התוכנית הראשונה ששידרה מעללי חוקרים ובלשי משטרה במלחמתם נגד הפשע הייתה "חוק וסדר" (בערוץ 3 ולאחר מכן בערוץ 1) שהחלה את דרכה הארוכה בשנת 1990 ברשת הטלוויזיה האמריקאית NBC. סדרת המתח הדרמטית-חוקרת הזאת, שמסיימת בחודש זה את עונתה השתיים עשרה במספר, מביאה מקרי רצח מסובכים בעיר הגדולה, ניו-יורק. היוצר, דיק וולף, שנוכח לדעת שנוסחת הרצח-חוקרים-משטרה-פענוח-מעצר פופולארית ומצליחה, כתב והפיק גם שתי סדרות בת: "חוק וסדר- כוונה פלילית" (ערוץ 10) ו"חוק וסדר- מדור מיוחד" (ערוץ 1). בקיצור, התלהב.

בסוף שנת 2000 הגיע המפיק ג'רי ברוקהיימר, שהחליט לקחת את הפלטפורמה המשטרתית-חוקרת של "חוק וסדר", ללטש, לארגן מחדש, לשנות מיקום, צוות ומקרי פשע מסורבלים ולהפיק לרשת CBS המתחרה את "זירת הפשע", CSI: Crime Scene Investigation, שמציגה בצורה ייחודית את קורותיה של יחידת מחלקת הפשע בחקירות אירועים פליליים. החוקרים מנסים לפענח את תעלומות הפשע לא בדרך החייזרית (ראה מקרה סקאלי ומאלדר) ואף לא בדרך הדיגיטלית, כי אם בדרך הישנה הטובה ההיא - על ידי מציאת רמזים, הוכחות וראיות, לא חותכות כלל, שהושארו בלי כוונה במקום בו בוצע המעשה. הראיות שנמצאות בזירת הפשע, לא רק שאינן מועילות, הן אפילו מסעפות את החקירה ואת הדרך לפתרון המיוחל. העלילה, החל מהצגת המקרה ועד לפענוחו, מורכבת פיסה פיסה, חלק אחר חלק, בניסיון עיקש למצוא את כל חלקי הפאזל המפוזר ולהרכיבו מחדש. הראיות מקשות, החקירה מסתבכת והעדים וגרסותיהם השונות מתרבים, אך שיאו של הפרק מגיע בסופו - בפתרון.



העלילה מתרחשת בעיר ההימורים הנודעת לשמצה, לאס- וגאס. אבל אל תדאגו כי הסדרה לא עוסקת במעשי שוד, הימורים לא-חוקיים והשלכות וגאס-יות אחרות למינהן, כי אם במקרי פשע מתוסבכים ומסובכים. שלא כמו ב"חוק וסדר", ברוב הפרקים של "זירת הפשע" מוצגים שלושה קייסים במקביל (לפעמים אינדיוודואליים ולעתים קשורים זה בזה) שנחלקים בין צוות עיקרי של שישה חוקרים מעולים (פלוס כמה אנשי מעבדה חכמים במיוחד) ובראשם עומד הבלש הראשי גיל גריסום. קצת דרמטי, קצת קשוח, אבל ראש צוות מעולה. ועל אף הכל, נוסיף כי אדון גריסום סובל מפיצול אישיות קטן, מעיין ניגוד אינטרסים. הוא מפציר בפקודיו שלא לערב בענייני עבודתם את רגשותיהם המתפרצים, אולם הוא עצמו מרבה לעשות כן. במשפטים דרמטיים למדיי הוא נוהג להפציץ באיזו קלישאה משטרתית כזו או אחרת שחושפת קלות את תחושותיו ויחסו למאורע הפלילי. "את יודעת שאסור להביע את התחושות שלך, כי בעבודה כזו - אין" (ואח"כ מוחה דמעה) או "כל זירה היא ראייה מפלילה" הוא נוהג לומר. שיהיה...

הראיות והשאריות שנמצאות על ידי הצוות החוקר מוכחות ויזואלית באמצעות אפקטים מיוחדים ושחזורי מעשים משוערים, מה שמוסיף רובד מהנה נוסף לצופה שחפץ במציאת פתרון למגוון סוגיות הרשע למיניהן. לפענוח נרתמים החוקרת קת'רין ווילוס, אם חד הורית שלעיתים מתקשה שלא לערב את חיים פרטיים ועבודה, קפטן הצוות ג'ים בראס, לא מועיל לא מזיק ובעיקר מחלק הוראות ומקשה על כולם ועוד שלושה צעירים ונלהבים במיוחד: ניק סטוקס, ווריק בראון - חייבים איזה כושי לפוליטיקלי קורטיות, אתם יודעים - ושרה סיידל (שמוכרת לנו מ"הבית הלבן" ואף התארחה ב"חוק וסדר" המתחרה) שמקדישים את כל כולם לכל חקירה קטנה. הסדרה, למרות הכל, אינה מערבת את הצופה בחייו הפרטיים של הדמות (וטוב שכך) והצופה נשאר "מקצועי" וענייני בהתאם לחקירה, מה שלא תמיד נראה ב"חוק וסדר".



22.1 מיליון צופים חושבים שה"חיקוי" עולה על ה"מקור", ובזכותם הפכה הסדרה לנצפית ביותר על פי מדדי נילסן, הרבה מעל "חוק וסדר" המיושנת, וכמו כל סדרת להיט לאחרונה, מתוכננת סדרת המשך שתתרחש במיאמי, פלורידה.

“There is always a clue” הוא משפט המפתח בסדרה, משפט שמבטא את העובדה שידו הארוכה של החוק תגיע גם תגיע, והרעים ישלמו על פשעיהם. וכן, זה כולל גם אתכם.

ראו הוזהרתם.