וואו. וואו, וואו, וואו. מאיפה מתחילים, למען השם? Is going on What the Frak?

נתחיל עם הגילוי בסיום הפרק. אז אלן היא הסיילון האחרון. אוקיי, זה לא מסוג הגילויים שמפילים מהכסא, אבל זה בהחלט מעניין ופותח הרבה אפשרויות לעתיד. אז סול ואלן הם, בעצם, זוג נצחי שכזה, מן "נשמות תאומות" (Saul Mates? Pun Intended...). זה הופך את סיפור האהבה שלהם לאפילו אפי יותר ממה שחשבנו, ויהיה מעניין לראות מה באמת עבר על שני אלה לאורך השנים. אבל הכי מעניין זה לחשוב על הסצנה ההיא שבה סול הרג את אלן כי הוא חשב שהיא משת"פית של הסיילונים - בזמן אמת הסצנה נראתה קשה ודרמטית, ועכשיו היא נראית כל כך מגוחכת וחסרת היגיון. אפשר להניח שנזכה לראות את אלן שוב, כנראה בחיים, והמפגש המחודש שלה עם טיי בוודאי יהיה אחד הרגעים היפים של הסדרה.

יפה שהכותבים בחרו לפתור את העניין הזה במהירות, ולא למרוח את זה עד סיום הסדרה, מה שהיה מוביל בכל מקרה לאכזבה מסוימת. עכשיו, במקום אכזבה יש פתח לעניין בעתיד.

אבל עם כל הכבוד לאלן ולטיי, הסיפור של די האפיל עליהם לגמרי. אין ספק שהרגע שבו היא תוקעת לעצמה את הכדור בראש היה אחד מרגעי ה-What the Frak הכי מדהימים של הסדרה, ומה שיפה - במבט לאחור הוא פתאום נראה די הגיוני. המבט של די כשהילו מנחם אותה בתחילת הפרק, הדברים שהיא אומרת לבן של הילו והמשפט שהיא אומרת לגייטה על זה שהיא שמחה להתענג על הרגע המאושר שלה - הכל הוביל לרגע הזה. האמת היא שלא ממש אהבתי את הדמות שלה, אבל בפרק הזה רון מור וחבריו - המרושעים האלה - גרמו לי לחבב אותה, דווקא כדי שיהיה אכפת ממנה כשהיא תמות. מנוולים.

בכל מקרה, כשחושבים על זה, הסיפור די מתבקש. הרעיון הוא להראות שהמכה שהאנשים סופגים מהגילוי על כדור הארץ היא רצינית, ויש כאלה שלא מסוגלים לעמוד בה. הבחירה בדי נראית פתאום מתבקשת - אין לה באמת בשביל מה לחיות. היא היתה מאוהבת בבילי, והוא מת. היא היתה מאוהבת בלי וגם זה לא הלך ביניהם, והלב שלה נותר שבור. מה נותר לה מלבד התקווה להגיע לכדור הארץ ולבנות לעצמה חיים? עכשיו כשגם זה נלקח ממנה, לא נותר לה הדרייב לחיות.



ובכל זאת, מרתק היה לראות את ההתנהגות שלה לאורך הפרק - היא זאת ששומרת לכאורה על אופטימיות, ומדרבנת את לי לתת נאום מלא השראה לציבור. זה לא ממש משתלב עם המהלך הסופי שלה, וזה מה שהופך את הסיפור למורכב יותר, ואפשר להניח שההתנהגות הזאת, ובמיוחד
הניסיון שלה להתקרב ללי ולהיות מאושרת שוב לכמה רגעים, היה חלק מהמורשת שהיא רצתה להשאיר אחריה. אין ספק שזה היה הסיפור הכי מרתק והכי יפה שקשור בדמות המעט אנמית שלה.

לא פחות מעניין היה לראות עד כמה רחוק הכותבים מוכנים ללכת עם התחושה האפלה שעוטה על הסדרה בימים אלה. הכוונה היא במיוחד לתגובות של שתי דמויות המפתח לגילוי המבאס. נתחיל עם רוזלין שמאבדת כל אמונה, שורפת את הספרים ומוצאת את עצמה במצב של עובר בסיום הפרק, תגובה ממש ילדותית בשביל מי שהראתה גילויי מנהיגות כה מרשימים בעבר. אבל זה עוד כלום לעומת התגובה של אדאמה, שמגיעה לשיא בסצנה המדהימה שלו עם טיי. סצנה עמוסה, מרגשת, חזקה, עוצמתית ומורכבת. מדהים לראות שאדאמה מייחל למותו אבל לא מסוגל למצוא את העוז לעשות זאת בעצמו, ומרתק לראות איך טיי - למרות שהוא לכאורה מכונה חסרת רגשות - מבין את זה ולא מוכן לשתף פעולה. כמה עמוק הקשר בין שתי הדמויות האלה, וכמה מרתק הוא. וואו.

ולא שכחתי את סטארבאק והסיפור שלה. מה לעזאזל הולך שם? היא עצמה התרסקה לפני 2,000 שנה על כדור הארץ? חשבתי תחילה שהיא סיילונית (וכנראה שגם היא חושבת כך), אבל לאור הגילוי על אלן, נראה שלא זה הכיוון שאליו הולכים הכותבים. אז מה הולך כאן? איך זה ייתכן? ולמה אפילו ליאובן הסיילון נראה המום ונרעש מהגילוי הזה?

איזו פתיחה מדהימה ומעוררת השראה לחלק השני של העונה. רק שימשיכו ככה. ציון: 10.