דוקטור הו, עונה 4, פרק 13

זו היתה הפינאלה המושלמת ביותר שאפשר היה לקבל לעונה הרביעית והמצוינת של \"דוקטור הו\". פרק סיום העונה הכיל הכל - אקשן, מתח, הומור, דרמה - והכל משולב במלאכת מחשבת גאונית. היה מדהים לגלות את הדוקטור חסר אונים לחלוטין מול אימפריית דאלקים שנמצאת בשיא כוחה, נחושה ומאוחדת למען מטרה אחת ויחידה: פצצת המציאות שהמציאו שאיימה להשמיד את היקום כולו בלחיצת כפתור אחת. גאוני. מה לא קיבלנו בפרק העמוס הזה? דוקטור נוסף, שנוצר מהיד שנקטעה, כזה שהוא חצי אנושי, חצי אדון-זמן, שנלחם מרחוק עם הטארדיס ויחד עם דונה, אותה דונה שהדוקטור ה\"מקורי\" ראה נהרגת, והספיק להתאבל עליה, אותה דונה שמאוחר יותר תהפוך לדוקטור-דונה (עוד רפרנס לעבר של הסדרה), באחד המהלכים היותר גאוניים ויותר משעשעים שראינו בסדרה, אותה דונה שתציל את המצב ואת היקום כולו, אותה דונה שתהיה - ולו רק לרגע אחד - האדם הכי חשוב ביקום. וזו גם אותה דונה שמאוחר יותר תשכח הכל - את הדוקטור, את המסעות המטורפים שחלקה איתו ואת העובדה שהצילה את היקום, כי אין ברירה, כי אם היא תיזכר - היא תמות. מאוד מרגש. גם בגזרת רוז, העסק מרגש מאוד: הידיעה שרוז תזדקן יחד עם הדוקטור-בעל-הלב-הבודד היתה משמחת אך עצובה בו-זמנית, כשהתברר שרוז לא מסתפקת בזה והיא רוצה את \"הדוקטור האמיתי\". רק הדברים שהדוקטור לוחש לה באוזן מספקים אותה בסופו של דבר. ביי ביי, רוז, גם את היית שותפה להצלתו של היקום. מאוד אהבתי גם את הדברים שהדוקטור מבין על עצמו ועל \"כלי הנשק שיצר\" במסעותיו. את הרגע שבו הדוקטור נזכר בכל המתים שמתו למענו. זה היה רגע מאוד חזק, שכלל הסבר על המהות של אותו מפתח אוסטרהאגן מיסתורי, זה שיפוצץ את כל כדור הארץ אם המצב יהיה חמור מדי. ההבנה של הדוקטור שעמיתיו למאבק מוכנים להשתמש במשהו כל כך דראסטי כדי לעצור את תוכנית העל של הדאלקים היתה יקרה מפז. פרק ענק, שחותם עונה מעולה, ויוצר אצלי געגועים עזים לפרקים חדשים של הדוקטור. ציון: 10.