בפרקים הקודמים:
גי"ז: נרטבו הגפרורים!
השורד: נרטבו הגפרורים.
גי"ז: ברית 5 שתדיח את נסרין!
אירית: יש לנו ברית חמישה שתדיח את נסרין.
גי"ז: אבל!
גל: אבל
גי"ז: מה שהיא לא ידעה!
גל: היא לא ידעה...
טוב, הבנתם את הפואנטה.

פרק אחרי בליינד-סייט הוא תמיד מעניין. מה שקורה בשבט שחבריו מבינים לראשונה כי הם לא יכולים לבטוח בחבריהם כמו שהם חשבו. לכל ברית דינמיקה משלה, ולכל שורד אסטרטגיה משלו ברגע שקורה דבר כזה.

בשבט קניבה כולם מבולבלים, ואפרת, הבוגדת, הלכה על אסטרטגיה תמוהה של בלבול האויב, בדומה לאסטרטגיית המו"מ שלה, ובאופן מפתיע לגמרי - זה די עובד. אף אחד לא באמת מאמין לה, אבל עד שהיא לא מודה בבגידתה אי אפשר להאשים אותה באופן מוחלט. כל כך הרבה בלבול יצרו בשבט שאשכרה חשבו שאולי בשבקין הוא הבוגד, כאילו כל הגזענות שלו היתה בדיחה גרועה והוא בכלל כרת ברית סודית עם נסרין.

מאוחר יותר גיא יגיד כי הוא שומר את אפרת קרוב כי היא האויבת שלו, אבל בתחילה הוא עושה רושם של לא בטוח למי להאמין. אפרת ממשיכה באסטרטגיה הביזארית הזו, וחושפת מול גל, שיכול למכור אותה בשניה, שהיא משקרת לבני בריתה. נראה שהיא לא מתכננת שום דבר מראש, ובטח לא מתכוננת לשלב מאוחר יותר במשחק, אבל רק הזמן יגיד אם זה עובד או לא.

במקביל בשבט ממשיכים לדרדר כל ויכוח עם נסרין לויכוח גזעני. זה בסדר לא לאהוב את נסרין, היא הלא רוצה שיתייחסו אליה כמו לכל שורד אחר. הבעיה היא כמובן נתן, שיודע לנתב את התסכול שלו לגזענות מטונפת, ולא, לדוגמא, לאסטרטגיה נבונה. הנה עצה: אם אתה לא אוהב את האורז של נסרין, תגיד לה שהיא מבשלת רע, ולא שהערבים לא יודעים לבשל.

אבל לפחות בקניבה יש אוכל, כי בבארו סובלים ממחסור באוכל ובמים לשתיה, הנובע מאובדן האש. יש להם כמה זוגות משקפיים בשבט, ואף אחד לא חושב על להדליק כך אש במשך ימים ארוכים. אף אחד לא ראה "הישרדות" בעבר?

במשימת הפרס ציוד דיג על הפרק לקניבה, ואבן אש על הפרק לבארו. מוזר, בדרך כלל אבן האש מצטרפת לפרס או לחסינות עד שלשני השבטים יש אש, אבל זה מתקבל על הדעת.

המשימה נחמדה, מהירה ותכליתית יותר מאלו שראינו בעבר, ורק העריכה הארכנית וטמטום השורדים מצליח לקלקל את הרושם. אנחנו מתחילים עם עידן, מגדל האננס (AKA: "בין עבודות"), שמאבד את המפתח במים. הוא צולל חמש פעמים, לפחות באחת מהם רואים בבירור בצילום שהמפתח היה ממש מאחוריו. אחריו נשלחו למים עוד שני שורדים, ואחרי זמן ארוך להפליא הצליחו להשיג את המפתח הנכסף. מצבם של בארו מידרדר מהר ונראה שקניבה צריכים לעבוד כדי להפסיד, אבל לאחר שכבר השיגו את כל המפתחות גילו שאחד המפתחות השתחרר מהצרור ונשאר במעמקי הים. פאק רציני של ההפקה, אם תשאלו אותי, אבל הוסיף קצת עניין, אז שיהיה.

בסופו של דבר מצליחים קניבה לזכות בפרס אחרי שהצליחו להרכיב פאזל. הם זוכים בחכה וכלי דיג, בהם לא יצליחו להשתמש ולא ידוגו אף לא דג אחד, אם ההיסטוריה מלמדת אותנו משהו.

בבארו ממשיכים להיות רעבים, אוכלים תולעים ושבלולים, מראים את החלקים המעניינים של הישרדות. סוף סוף קצת רעב, תאווה לעיניים. אולי בהמשך מישהו אפילו ירזה קצת, אחרי כמה שבועות ללא מזון, ויגרום לנו להאמין שההפקה לא מגניבה להם סטייקים בין משימות.

בחזרה בבארו אנחנו מגלים שאופיר גיי (מה?! וואו! אלוהים ירחם!), מה שחושף גזענות גם בשבט בארו ("מה פתאום הוא ישן איתי כפיות", אומר מאיר, כאילו שמישהו יהיה מעוניין בו). באופן מפתיע זה לא נעשה ביג דיל גדול מדי, אלא הפך לגאולתו של אופיר, שהיה האאוטסיידר עד עכשיו, ועתה יהיה הומו המחמד של השבט. במקביל הוא מפגין שכל כשהוא יוצא לחפש את אליל החסינות האישי באישון ליל. מאוד נבון, ואם הוא ימצא אותו זה יטרוף את כל הקלפים. בינתיים הוא חוזר בידיים ריקות.

בחזרה בקניבה (מה לעשות, כשלא מתעלפים בבארו הרבה יותר מעניין בקניבה), גל, שהוכיח כבר שהוא אסטרטג נבון, מתוודע לעובדה שהוא נמצא בשבט של טמבלים, ושאם לא ינהל אותם ממש, לא יישאר לו משחק, ויודחו כל בני בריתו האפשריים. הוא חושף את הקלפים שלו בפני נתן וגיא, מלמד אותם קצת על המשחק, ומכניס את שני השחקנים החזקים למשחק החברתי. מכיוון ש"הישרדות" מעניינת יותר כמשחק חברתי, אין לנו אלא להודות לו. בבארו עושים בדיוק את אותו הדבר, כשמאיר מנהל את מיכל, שלא מוכנה להצטרף לברית הסיליקון, ועל כן מסכנת את כל הדינמיקה בשבט.

במשימת החסינות פותחת אפרת ומספרת כי לא היה אכפת לה להפסיד את הפרס, אלא שהיא לא רצתה שבארו יקבלו את האש. בסופו של דבר יגיע איחוד, ואז אפרת תצטער שאמרה את זה. בינתיים היא ממשיכה לברבר בלי לשלוט על פיה, כנראה שהיא חושבת שזו אסטרטגיה שעובדת עבורה.

ההתנהגות של בארו וסיון שישבה בצד, כולל העידוד, קריאות הבוז לקבוצה השנייה וההתלכלכות היו מאוד ישראלים, ומראים שיש טעם לגרסא ישראלית של "הישרדות". השבטיות בגרסא הזו שונה מהגרסא האמריקאית, כיאה לאנשים שרגילים להתחבר תדיר ומהר לאנשים אחרים: בצבא, במילואים. אם כבר, זה השוני היחיד של נסרין, אולם אף הוא לא מספיק כדי להצדיק את שיקרה בהמשך.

בין אם בגלל העידוד, בין אם בגלל שחברי קניבה לא הצליחו לקלוע ולכן לא נדרש כוח של ממש מבארו, בארו ניצחו, וקניבה נשלחים שנית למועצת השבט. אל אי הגלות נשלחים אחר כבוד אנסטסיה ואופיר, לנסות את מזלם.

מיד מתחילים לתכנן לקראת מועצת השבט, וכרגיל יש שתי אסכולות נפוצות: גל החושב שיש להדיח את החזקים, ולהגיע למיזוג עם פחות שורדים חזקים שקשה להביס, ובשבקין שחושב שיש להדיח את החלשים, ולהשאיר את השבט חזק ככל הניתן פיזית. לכל אסטרטגיה יתרונות וחסרונות בצידה, כאשר כמובן מדובר רק על מצב בו הם מתאחדים יחד. כל עוד הם מופרדים ברור מה עדיף. לבשבקין עדיף להדיח חלשים כיוון שאחרת הוא יודח, ולגל עדיף את החזקים. אף אחד לא מדבר על זה שגל מנהל את המשחק, פחות או יותר, מה שבכל משחק אחר היה מסמנו להדחה. האסטרטגיה של אפרת ממשיכה להיות מעניינת, עם נסיון להפיל את ההחלטות על גל, מחד, אולם התנהלות קולנית ומעצבנת, מאידך, שלא מאפשרת לה לטוס באמת מתחת לרדאר.

משימת אי הגלות מטופשת למדי, מי ינגן ראשון את יונתן הקטן (ויגרום לגי"ז לפצוח בשיר), אבל בסופה מנצח אופיר, שמקבל את הרמז ובצעד נבון, מהראשונים במשחק, מחליט להסתיר אותו מחברי השבט, תוך תירוץ די טוב. מוזר שהוא לא קיבל את שני הרמזים באי, אלא רק רמז חדש, שהיה יכול להיות קשה לפיצוח אם לא היה מקבל את הרמז הקודם מיואב, אבל הרבה דברים מוזרים במשחק.

ובבארו סוף סוף יש אש, שמאיימת לשרוף את כולם, אך בסוף גובר הכוח על המוח, ויש לנו הוכחה שהאבולוציה לא תמיד עובדת, כשיואב וחבריו נשארים בחיים, אחרי אחד הצעדים המטומטמים בתולדות המשחק.

משימת החסינות האישית בקניבה (כמה משימות?!) היא חגיגה של סמלים פאליים, כאשר מהצד אי אפשר אלא להיזכר בבניין הפין מ"איך פגשתי את אמא". המשחק משלב בניה ומדידת זמן, ולכן נדמה שבשבקין יכשל, אבל יכולות הבניה שלו מחפות על העובדה שהוא לא יודע לספור או לקרוא שעון, והוא מנצח.

מועצת השבט היתה מרתקת, כאשר המתח מידרדר מהר לגזענות. נסרין מתגלה כשורדת הרהוטה ביותר בתולדות הסדרה, ונושאת נאום שתמציתו היא "תדיחו אותי בגלל מי שאני, לא בגלל שאני ערבייה". בשבקין, לעומתה, נושא נאום שתמציתו היא "אני מתנחל, אני אדיח אותה רק בגלל שהיא ערבייה, אני בור!". כל אחד והבחירות שלו.

קצת מעצבן גי"ז עם הביקורת הגלויה שלו על המתרחש בשבט. נכון, זה לא יפה או פוליטיקלי קורקט, אבל הרי זו כל המטרה. לקבל ערבייה אחת לתוכנית (כי ברור, יש רק ערבי אחד בכל הארץ שמעוניין או יכול לצאת ל"הישרדות"), לשים אותה בשבט יחד עם מתנחל ויוצא שייטת (או סיירת, תלוי בפרק), וכמובן שכולם יפגינו סובלנות עילאית. אז בואו לא ניתמם, יש פה מראה מעניינת על החברה הישראלית, אבל יותר מכך יש פה מסחטת רייטינג, וזה כל מה שמעניין את יוצרי התוכנית.

כמובן שאם נסרין לא היתה ערביה הם פשוט היו אומרים לה "מאמי, את נודניקית שזה לא ייאמן", ושולחים אותה הביתה, אבל כאן היינו צריכים לשמוע ארבעה פרקים של גזענות וגועל נפש לפני שזה קרה, ונסרין עזבה את השבט.

בשבוע הבא: פציעות ומוות בשבט קניבה. יהיה מעניין.