וואו. / אריאל / 03/12/2008
המגן` אף פעם לא היתה הסדרה האהובה עליי. לפרקים נהנתי ממנה מאוד, אבל בעונה 6 כבר איבדתי עניין ואני אפילו לא בטוח שראיתי את הפרקים האחרונים של העונה. לעונה 7 חזרתי רק כדי לראות את הפרק האחרון. בהתחלה הייתי קצת מבולבל בגלל חוסר באינפורמציה, אחרי זה גם קצת השתעממתי - האמת היא שהרפתקאותיו של ויק עניינו אותי רק לעיתים נדירות, ורוב הזמן העדפתי הרבה יותר לראות מה קורה אצל דאץ` וקלודט או אצל ג`וליאן. אז הסיפור עם פזואלה ובלטרן לא ממש עניין אותי, וכששיין התחיל לברוח זה כבר נהיה יותר מעניין, אבל נמרח קצת יותר מדי לדעתי.
מה שהכי ציפיתי לו זה איזשהו שואו-דאון בין ויק לדאץ`, שבעיני תמיד נתפסו כהפכים מוחלטים שמייצגים איזשהו מאבק מוסרי שנמצא בליבה של התוכנית, אבל זה לא קרה, ובסיום דאץ` כמעט לא היה מעורב בסיום של ויק, מה שקצת ציער אותי. בכלל, הסיום של דאץ` היה מפוספס לגמרי ודי חסר חשיבות בעיני,אני לא בטוח מה ניסו להגיד שם. במהלך העונה הייתי בטוח שמכוונים אותנו לאיזשהי גאולה של דאץ` - הוא יגאול את הילד הרוצח לפני שידרדר, וכך יגאל גם את עצמו ויוכיח את כישוריו כבלש-על שהיה בצד האפל, חנק שם חתול, וחזר כדי לספר את הסיפור. אבל זה לא קרה, הסיפור של הילד נשאר ב"סוף פתוח" מצ`וקמק, כוסית התחילה עם דאץ` וזהו. מאכזב למדי.
גם לא הבנתי בדיוק מה נסגר עם אסוודה - הרצח של המתמודד השחור לראשות העיר, אנחנו אמורים לחשוד שאסוודה אחראי לזה? אני דווקא מחבב את השטיק של להביא סיפור לחלוטין לא קשור בפרק האחרון (עשו משהו דומה בפרק לפני-האחרון של `אוז`, ובטח גם בסדרות אחרות שאני לא זוכר), אבל זה סתם היה מבלבל. לא הבנתי גם אם זו היתה הוכחה לחוסר הכשירות של טינה (שהתעלמה מהבקשות שלו לאבטחה) או שפספסתי שם משהו אחר.
אבל חוץ מזה, אני חושב שאני לגמרי מבסוט מהפרק. היו לפחות פעמיים שהבטן שלי התהפכה בהתרגשות. בעצם, סביר להניח שהיו יותר - ההתאבדות, כמובן, שיחת הטלפון בין ויק לשיין (שאני בטוח שויק התחרט עליה בהמשך), רוני מתחרפן על ויק, רגעי השקט של ויק (בחדר החקירות ומאוחר יותר במשרד)(אם מותר לי להוסיף קטע מהפרק הקודם, אז כמובן גם הוידוי של ויק, והתפרצות הזעם של קלודט על דאץ`). די התפקעתי מצחוק כשויק הובל למשרדון שלו, אני לא לגמרי בטוח שזו התגובה שהיוצרים ציפו לה, מה גם שזה מזכיר בצורה מאוד חזקה את הסיום של אחת הדמויות מ-The Wire (שטובה מ`המגן` פי כמה, לפחות ברמה של הסופרנוס אם לא יותר), אבל זה היה סיום ראוי, גם אם קצת נמאס מטרנד ה"הרשע מנצח לפעמים והעולם לא פייר". מצד אחד, הייתי מאושר לראות את ויק מקבל כדור בראש או הולך לכלא, מצד שני זה לא היה מתאים לאופי של הסדרה, שתמיד התמקדה ביכולת של ויק לתמרן את כולם ולהוציא את עצמו מהחרא, לא משנה כמה אנשים הוא יקבור בדרך. אמנם לאורך הדרך הוא ניסה לשמור על כמה ערכים נשגבים, אבל ההישרדות שלו היתה תמיד במקום הראשון, ובסוף הסדרה הוא מבין שזה כל מה שנשאר לו, הוא איבד את הכל והוא אמנם עדיין חי וחופשי, אבל ללא שום מטרה. אני חושב שהסצינה הסופית באה לרמוז לנו שאולי הפעם ויק הצליח להתחמק, אבל הוא בחיים לא יעמוד בחיים האלה, בהגבלות האלה, ובסופו של דבר, אולי אפילו בקרוב מאוד, הוא יפיל את עצמו, ואז כבר לא תהיה דרך חזרה (שוב, זו אותה הרגשה שקיבלתי מהפרק האחרון של The Wire, אבל אולי אני סתם אופטימי).
בקשר להתאבדות של שיין - כשראיתי שהוא יורה בעצמו, מיד תהיתי איפה מארה וג`קסון. כמובן שחשדתי שהוא לקח גם אותם איתו, אבל איכשהו, במשך אותן שניות ארוכות עד שהתגלתה האמת המרה, לא יכולתי להאמין שזה באמת מה שקרה. לא צריך להיות לגמרי משוגע כדי להתאבד במצב כזה, אבל תמיד האמנתי שרק פסיכופת אמיתי יהרוג את הילד שלו, ואיכשהו לא ראיתי את שיין עובר את הגבול הזה. ככל שהפרק התקדם, היה לי יותר זמן לעכל את זה, וזה נראה לי יותר ויותר הגיוני (הפעם האחרונה שחשבתי על הנושא היתה כששמעתי על הסיפור של השוטר שרצח את אשתו ואת הילד שלו ואז התאבד. סיפור אמיתי, כאילו, מהחדשות. אני די בטוח שהנסיבות היו שונות לחלוטין, אבל מדהים לראות איך לפעמים דווקא סדרת טלוויזיה נותנת לנו פרספקטיבה כלשהי בנוגע למציאות), ויותר ויותר מחליא. בסופו של דבר, מארה היתה מטורללת בעצמה לכל אורך הדרך, ולמרות שלא התאבדה בכוחות עצמה, היא כנראה הבינה שזה בדרך. המוות המשפחתי הזה הוא התשובה לכל הפעמים האלה ששאלתי את עצמי "מה לעזאזל היא עושה עם האידיוט הזה". אני עדיין מזדעזע מזה שהוא רצח גם את ג`קסון, אבל אני מניח שלשיין זה היה נראה כמו הרע במיעוטו.
זהו, נראה לי שזה מסכם לבינתיים את כל המחשבות שלי בנושא. אני בטח אזכר בעוד דברים מאוחר יותר. למרות שנראה שיש לי הרבה תלונות, אני עדיין חושב שזה היה פרק אדיר והוא בהחלט גרם לי לתגובה רגשית חזקה, שזה דבר די נדיר.
