אתה יודע שפרק בסדרת טלוויזיה הוא מעולה, כשהעלילה המשנית שלו מוצלחת מאוד, ובכל זאת, בכל פעם שהיא מתקדמת, אתה כבר מת שיחזרו אל העלילה הראשית. זה מה שקרה לי בפרק הנוכחי של "הפמליה".

מאוד אהבתי את הסיפור של טרטל עם ג'יימי. החל מהחשאיות הלא צפויה של טרטל, דרך ההבנה שהיא מתחברת אליו כי הוא לוזר והניסיונות להצדיק את בחירותיו בחיים בפניה (מה שלא ממש עוזר, כי הוא מבין שאין לו שום תוכניות לחיים) וכלה בעובדה שלמרות החיבור שלו אל ג'יימי הוא לא מהסס אפילו לשניה אחת כשהוא נקרא ע"י ווינס לחזור הביתה. בין לבין הוא מספר לג'יימי כל מיני פרטים על עברו (אני לא זוכר אם ידענו שקוראים לו סאל עוד קודם לכן או לא. מישהו זוכר?) כמו העובדה שהוא היה סוכן הימורים כשהיה צעיר, והכסף שהרוויח הוא זה שעזר לחבריו להגיע לאן שהם היום. אלא שככל שהעלילה הזאת היתה מוצלחת, אי אפשר היה לחכות להתקדמות בעלילה הראשית המצוינת.



הטייקים, הירידות של ורנר על ווינס, התהיות בנוגע למשחקו של ווינס שהלכו והחריפו ככל שהיו יותר ויותר טייקים, הפיטורים, הצורה בה ארי מקבל את הידיעה מלויד, ההסתערות המפורסמת אל עבר סט הצילומים (וההערה על שנאת הגרמנים), דיינה שמקבלת את ההודעה במטוס ומנסה להסתיר את זה מג'ון אליס, המפגש אצל דיינה, שצועקת על ורנר, ארי שמשקר בנוגע לבמאי המחליף, ההסתערות של ורנר לתוך הישיבה של ג'ון אליס, והביטול של הסרט - הכל היה מושלם. אבל הרגע המוצלח ביותר היה כשווינס אומר, שניה אחרי ביטול הסרט, שהם פשוט יילכו הביתה - רגע עצוב, שהתחבר לרגע עצוב נוסף, על המטוס, בדרך הביתה, כשטרטל אומר ש"יהיה בסדר" וממשיך עם החשאיות שלו בנוגע לג'יימי.

פרק נפלא. ציון: 10.