צ`אק, עונה 2, פרק 6

לא מעט סדרות השתמשו במכשיר התסריטאי של דמות ה\"אהוב/ה מן העבר שלגיבור/ה יש רגשות כלפיה שלפתע פתאום חוזר/ת לחייו/ה\". לא מעט גם נפלו בפח וייצרו פרקים גרועים למדי ועמוסי קלישאות. \"צ\'אק\" נמצאת בתנופה, ולכן, היה צפוי שגם עניין כזה יטופל כהלכה, ואכן הפרק לא אכזב כלל. ישנן מספר סיבות טובות מדוע חזרתה של ג\'יל לחייו של צ\'אק עבדה: בראש ובראשונה, כי צ\'אק הוא פשוט דמות טובה שקל להזדהות איתה ולהבין אותה, ולמרות שהיה קצת מוזר לראות אותו שוכח כמעט לחלוטין מקיומה של שרה, אפשר היה להבין מה הנוכחות של ג\'יל עושה לו. גם המשחק המצוין של כל המעורבים, ובפרט של זאקרי לוי, ג\'ורדנה ברוסטר (בהופעת אורח מוצלחת מאוד) ואדם בולדווין (מלך עולם) תרם תרומה משמעותית לכך. גם העובדה שהעלילה היתה מהודקת ולא מאוד מאולצת בוודאי לא הזיקה.



אהבתי במיוחד את הבחירה התסריטאית לאפשר לג\'יל לגלות את הזהות האמיתית של צ\'אק כבר בפרק הזה ולא למרוח את העניין יותר מדי. במיוחד אהבתי את הקטע שבו הוא דיבר לעצמו במהלך ההאזנה לשיחה של ג\'יל בלי לדעת שהחיבור הוא דו כיווני. זה היה רגע מפתיע ומצחיק שלקח את העלילה לכיוון חדש וטוב. אהבתי גם שקייסי היה מאוד מעורב בפרק הזה, מה שהוביל להרבה רגעים מוצלחים ומשעשעים, כמו סצנת החקירה של ג\'יל והפרצופים שהוא עושה לצ\'אק מעבר לזכוכית החד-כיוונית, וכמובן, ובמיוחד, הסצנה ההיסטרית שבה צ\'אק \"מבין\" שהוא חייב לנשק את קייסי, רק כדי להבין עד כמה הרעיון אווילי. הסצנה הזו גרמה לי לפרצי צחוק עזים. לא רק שהיא היתה כתובה מצוין, גם העיתוי הקומי של כל המעורבים היה מוצלח, והכי מצחיק היה לראות את הפרצוף של קייסי הגוסס ממילא (ואני חייב לומר שלא ראיתי הרבה שחקנים שיודעים \"למכור\" פרצוף גוסס כמו אדם בולדווין. האיש נראה כל כך אומלל ככה) לפני ואחרי הנשיקה עם צ\'אק. גם המוסיקה הדרמטית ברקע שנקטעת ברגע אחד, עזרה להפוך את הסצנה הזאת לקלאסיקה בהתהוות.

שרה, מצדה, נדחקה קצת הצידה בפרק, ואולי זה לטובה. איבון סטרחובסקי בחרה לשחק את הדמות באופן מאופק ולהעביר את הרגשות האמיתיים שלה ברמז בלבד, ומלבד העובדה שזה די מתאים לאופי של הדמות, היא גם עשתה עבודה טובה בכך. היה מעניין גם לראות שצ\'אק לא היה מוכן לסכן את ג\'יל בכנס אבל כששרה התנדבה הוא לא אמר מילה. האם זה בגלל שבאמת אכפת לו יותר מג\'יל או שהוא פשוט רואה בשרה כמי שיותר מיומנת ויודעת לשמור על עצמה?



אהבתי גם את הרגעים הקומיים הקטנים, כמו עם לסטר וג\'ף שחושפים בטעות את כל הקאבר של צ\'אק או את הסצנה במסעדה בהתחלה שנועדה לעשות רושם על ג\'יל והתחפושות של שרה וקייסי (הפאה של קייסי היתה אחד הדברים היותר דביליים שראיתי על המסמך שלי לאחרונה). העלילה ב\"Buy More\" היתה קצת אינפנטילית וחסרת פואנטה, אבל סיפקה גם היא לא מעט בידור טוב, מה גם שתמיד טוב לראות את הקפטן מגיע להתערבב קצת עם הדבילים החביבים. ג\'ף גנב מבחינתי את ההצגה בכמה רגעים, למשל כשהוא ממהר להרים יד למשמע השאלה של הקפטן (\"Who\'s Ready To Pound Some Dolls?\" או משהו דומה). הקטע שבו הוא נידב את עצמו להיחנק כדי שמורגן ולסטר יוכלו לראות מה הקפטן עושה ולרשום במבחן היה קורע והיה שווה את כל העלילה הזו. הדבר היחיד שקצת הפריע לי בעלילה הזו היא הדמות של טוני הייל שהיתה די יבשה ולא ממש עבדה לי. יפה שהם מצאו דרך סבירה להשאיר את ג\'יל בסביבה, ויהיה מעניין לראות את ההשפעה שלה על צ\'אק, שרה (וגם קייסי שבטח ישמע את הקיטורים של שרה ויקטר בחזרה). מכל מקום, אפשר לסמוך על הכותבים שישמרו על העסק מעניין ומוצלח כמו הפרק הזה וכמו כל העונה הזו.

ציון: 9.5.