אחרי הפתיחה הקצת חלשה, היה צפוי שטינה פיי והחברים יחזרו לעצמם מהר מאוד, ואכן הפרק השני של העונה כבר היה ממש טוב, אפילו די גאוני.

הרעיון שאופרה היא, בעצם, הזיה ומדובר בילדה בת 12 היה פשוט מבריק. אבל הביצוע היה אפילו מבריק יותר. המשחק של פיי במטוס היה מדויק להפליא (כמה היא השתפרה מאז שהחלה לשחק בסדרה, פשוט מדהים), ומצחיק עד כאב. כל הבנייה של הסיטואציה, עם הכדורים שהיא לוקחת, השטויות שהיא אומרת, ההתנהגות שלה ליד אופרה במטוס, הגישור והגילוי בדיעבד על ההזיה היתה פשוט מעולה. אהבתי גם את העקיצות הקטנות על חשבונה של אופרה (שמגיע לה שאפו על שיתוף הפעולה ומשחק לא רע בכלל) ואת הדמות של פאם שהתגלתה כהברקה.



גם העלילות האחרות לא אכזבו. הסיפור של קנת' והאכזבה שלו מג'ק היה עשוי היטב מההתחלה, והגיע לשיא בסצנה המטורפת במעלית עם המבחן של ג'ק (כמה אופייני לדמות) והתגובה של קנת' שמוכן להקריב את עצמו למען הכלל (כמה אופייני לדמות). במיוחד הצחיק אותי הקטע שבו קנת' מנסה לגרום לאיש במעלית לחנוק אותו בזמן שהדלת נפתחת. קטע ענק. הקטע בסוף היה קצת מעציב - האמנם ג'ק הצליח להשחית את נפשו הטהורה של קנת'? אבל, נו, היה שווה את זה ולו בשביל לשמוע שורה כמו: "יש ערוץ אחד שמראה מה הערוצים האחרים משדרים!". פרייסלס.

העלילה של טרייסי וג'נה היתה יחסית החלשה יותר, כיוון שהרעיון עצמו ששניהם מתחפשים היה די אדיוטי, אבל איכשהו גם זה עבד והשתלב יפה בפרק.

מה שאהבתי במיוחד זו כמות הבדיחות והרעיונות והמבריקים שהיו בפרק הזה: כל הקטעים על ענפי הספורט ה"מזויפים" באולימפיאדה (והעובדה ש"כדורגל נשים" היה אחד מהם... ענק!), המשפט של קנת' על זה שהוא לא מאמין במצבים היפותטיים ("זה כמו לשקר את המוח של עצמך. גאון, האיש. גאון!), השורה של ג'ק על זה שהוא ישב פעם במטוס ליד מ. נייט שיאמלאן (והקלוז אפ המתבקש על ג'ונתן), הפרשנויות השונות לנשיקה בין אדריאן ברודי והיילי ברי, השורה של המגשר המקורי ("היי, זה לא קל להיות טראנסג'נדר שמן!"), השורה הקורעת של ג'ק לקנת' ("מבחינה סוציו-אקונומית אתה אישה לטינית עירונית") והיציאות של טרייסי שבהן הוא מגלה פתאום בקיאות מדהימה על נושאים כמו "גישור".

פרק ענק. כן ירבו. ציון: 10.