10. ל"אח הגדול" מגיע השבוע הציון עשר. לא כי מדובר בהפקה האיכותית של השנה, לא כי מדובר בטלוויזיה שלה ייחלנו. הציון, שבהקשר זה של הסוגה והאיכות לכאורה הוא שערורייתי, מגיע לאח כציון מצטבר דווקא השבוע, אפילו לפני שהעונה נגמרה. הסיבה לזה פשוטה: האח הגדול מכה גלים בחברה הישראלית ומעורר שיח סלון (רציני יותר או פחות) בלתי נמנע ממש, דיון אנתרופולוגי חודרני שפורט על מיתרי החברה הישראלית לבוריה מחד (השד העדתי, הקונפליקט הדתי, התכונה האנושית לאן), ובידור זול וזמין (צבר ושפרה החזיקו ידיים או לא החזיקו ידיים?) לכל המשפחה מאידך, והכל בעת ובעונה אחת. אז למה דווקא עכשו נשבח את האח ולא בסוף העונה? כי השבוע, בהצטרפותם של דיירים חדשים לוילה כאילו נפל דבר. שיא חדש בעניין ובאש שמושכת לעברה התוכנית הושג (ואפילו שמדובר במשדרים המרכזיים החלשים ביותר עד כה), עמודות הרייטינג נשברו ודומה שלא היה איש במדינה שלא תהה על קנקן המתרחש בדירה, מסתקרן לדעת מי "נבחרי הציבור" החדשים בנווה אילן, ויהיה מתנגד ככל שיהיה למיזם (ברק: "אפילו אני ראיתי את זה"). בניגוד להפקות ריאליטי אחרות שחווינו בשנים האחרונות, עושה רושם שהאח הגדול היא המשמעותית מכולן. אפשר לזקוף את זה לכח השיווקי של "קשת", אפשר להאמין שידו של ארז טל בדבר, זה לא משנה, השורה התחתונה: ריאליטי זו הסוגה השולטת בשטח, ושידורי קשת - מנוסה, מדויקת, מספקת את הסחורה - היא הדבורה המלכה (שגיא אישה).

9. "מדיום" פתחה סוף סוף עונה חדשה, שלישית במספר, באיחור ניכר (שנתיים תמימות!), אבל עם פרק משובח במיוחד. מאוד אהבתי את ארבעת החלומות של ארבע הדמויות ואת הדרך שבה אנחנו מגלים לאט לאט את הקשר ביניהם, קשר שעדיין לא הספקנו לגלות עד תומו (זה יקרה רק בחלק השני שישודר השבוע). מאוד אהבתי את החלומות המצוירים של ברידג'ט, שהיו עשויים מצוין. קצת פחות אהבתי את חבר הילדות של אליסון ואת ההתנהגות הבוטה שלו מולה, אבל בסך הכל זה היה פרק פתיחת עונה מצוין ומסקרן.

9. "איך פגשתי את אמא". אחלה פרק, אחרי שניים-שלושה פרקים קצת פחות טובים. אהבתי במיוחד את ההתרפקות על העבר וסיפורי ההיכרות (איך פגשתי את) של החבורה, על רקע הטירוף של החברה החדשה של טד, אהבתי גם את המדד המשעשע של בארני, שהדגים היטב עד כמה מותר לבחורה להיות מטורפת על סמך איך שהיא נראית, אהבתי את השימוש המשעשע בסנדביצ'ים, ובעובדה ששמה של החברה המטורפת נותר בלה-בלה לכל אורך הפרק. קיבלנו גם סיפור משעשע למדי עם טד ולילי, ונשיקה ביניהם שהיתה או לא היתה, עם תשובה שהתקבלה רק ב-2020.

8.5. "נמלטים", הפרק הראשון של העונה הרביעית.

8. "שבוע סוף" אמנם מצליחה לשמור בצורה קבועה על חוסר אחידות משווע, ולצד רגעים מוצלחים בכל פרק, יש גם כמה רגעים שהייתי מתבייש להעלות כהפקה בתיכון, אבל בתוכנית ששודרה ביום שישי האחרון קיבלנו חיקויים היסטריים לאיציק, רוקסן ושחר מ"היפה והחנון" וזה היה אחד הדברים הכי מגניבים שראיתי לאחרונה מתוכנית בידור ישראלית.

7. ואם כבר "היפה והחנון", אני מוכרח לציין שתוכנית הגמר ששודרה אמש העיבה במעט על הטעם הטוב שהשאירה התוכנית הזאת לאורך העונה. התוכנית המסכמת היתה ארוכה מדי, נמרחת ולפרקים רבים - במיוחד בחלק השני שלה - משעממת. בחירת הזוגות, הפנייה לנקודות השיפוט, ההגשה הפומפוזית מדי - למה לעשות את זה כל כך מייגע? ובכל זאת, היה מרגש לראות את כל הזוגות (כמעט) מתייצבים מאחורי רוקסן ונמרוד. עוד בצד הטוב של תוכנית הגמר: המשימות של הגמר, שהיו משעשעות ברובן (במיוחד הסרטים שהפיקו הזוגות ומהדורות החדשות של ה"יפות", שבחלקן חזר ג'ון לנון לחיים, למשל, או אלו לפיהן שר התחבורה הוא עמוס עוז). בסך הכל, "היפה והחנון" היתה תוכנית הריאליטי הטובה יותר שמשודרת על המסך שלנו, וקצת עצוב שהיא נגמרה. ברכות לזוג המנצח.

7. אני לא ממש מת על "פילדלפיה זורחת". מעבר לזה שהיא "נועזת" ו"לא מתביישת לעסוק בנושאים שסדרות אחרות מתעסקות בהן" ו"מרשה לעצמה..." (טוב, הבנתם את הפרינציפ), יש בה מעט מדי רגעים מצחיקים באמת. והרי זו המטרה הראשית שלה, בעצם. אז ברוב הפרקים בעונה הזאת היא באמת הצליחה להצחיק מספר פעמים בכל פרק, אבל זה לא מספיק בדרך כלל. בפרק של השבוע, כשדי יצאה עם "מפגר" והשאר ניסו להקים להקה, קיבלנו קצת יותר רגעים ממש מצחיקים. קודם כל, בכל ניסיונות השירה של החבורה. גם השיר ההזוי על "אדון הלילה" או מה שזה לא היה שם, וגם בשיר התגובה שהגיע לאחר מכן. מעבר לזה, העיסוק בשאלה אם החבר הראפר של די הוא אכן מפגר או לא היה עשוי מצוין, בפרט כשאחיה כל הזמן מחרפן אותה. נחמד.



6. "נמלטים", הפרק השני של העונה הרביעית.

4. "הנוכלים" חזרה אל מרקע הערוץ הראשון לשידור העונה הרביעית. אז קודם כל, קיבלנו יום חדש - ראשון. אז לא שיום שישי הוא יום שידור טוב יותר מראשון - להיפך, אבל אם התחלתם כבר לשדר את הסדרה במשבצת שידור אחת, למה לשנות אחרי כשבועיים? ולמה אי אפשר בלי אותן 13 דקות איחור?

3. רשת, יום רביעי, תוכנית פתיחת העונה של "החיים זה לא הכל" מתקרבת לסיומה. קושניר כבר מתחיל את מונולוג הסיום שלו. אלא שלפתע, נקטעים דבריו באמצע המשפט - עוברים לפרסומות. כשחוזרים - משודרת הדקה האחרונה של הפרק. בושה וחרפה, רשת.

2. ב"נמלטים" מדברים בתחילת העונה על "סילה", אבל התרגום מתעקש שוב ושוב על "סקילה". למה?

1. "ריפר".

1. ביום חמישי האחרון שודר פרק סיום העונה החמישית של "ללא עקבות". במקרה יצא לי לפספס את השידור של 20:40 ולהסתמך על השידור של אחת וחצי בלילה. אלא שאז הסתבר לי שבמשבצת השידור הלילית, משודרת ב-Xtra HOT דווקא העונה הרביעית, משום מה, וכך יצא שפספסתי את פרק סיום העונה. בדיעבד, התברר שרצועת השידור הזאת מוקדשת לעונה הרביעית במקום לחמישית. ונשאלת השאלה - למה הו למה? איזו התנהלות דפוקה.

1. ובאותה נשימה, הציון 1 מגיע גם הוא להפקת "האח הגדול", שאמנם אי אפשר להאשים אותה ברכיבה על הגל אבל גם לא חייבים לקבל בשיוויון נפש את השימוש הציני והמסולף בשד העדתי כטופיק סוחט רפרנסים לתוכנית ולמצב החברה הישראלית. מלחמת בובליל בפרדימנים, ש"צ נגד ש"ס או כל דימוי אחר שתבחרו, לצד כותרות זועקות בעיתונים המרכזיים וכתבת אמצע ארוכה בערוץ 2, מעלים לסדר היום את נושא הפסאודו גזעניות במדינה. זה כשלעצמו יכול להיות נושא חשוב וראוי להדיינות, אלא שהביטוי שלו על מסכנו, בראי הקלחת המבעבעת של "האח הגדול" הוא חסר כל הקשר או משמעות. נשאלת השאלה מדוע? ראשית, כי הנציגים לכאורה לדבר בשמנו (יהיה זה צד זה או אחר) אינם כשרים משום שאינם נבחרו ע"י הקהל. הם נבחרו בקפידה (לשלילה) והושמו שם מלכתחילה כדמויות אקצנטריות וסטריאוטיפיות וככאלה הם מתפקדים בתקן התבלינים - חריפים, מוגזמים, סרי טעם ומעוררי שאט נפש מהרגע הראשון בדרכם האבסולוטית, כאשר היטיב לבטא זאת שי גולדן, "הארץ", כשכתב "העובדה שבחרו דווקא ביוסי בובליל ובעינב לייצג את "המזרחי", עושה עוול גדול להרבה מאוד אנשים בני עדות המזרח" (זה כמובן גם נכון לכיוון השני). שנית, אי אפשר להתעלם מאינטרס ההפקה בתוכנית שמלבה את האש (עינב צועקת בפריימטיים "אלה פרדימנים מתים" בזמן ששפרה מתפייטת מול האח הגדול על קטלוגה לקטגוריה). זאת לצד הביקורת הגוברת מצד הצופים האדוקים בתוכנית, שמלינים על היעלמות השיח האינטלקטואלי בין שפרה וצבר, בה קובע צבר שהוא לא מדבר עם אבובליל כי "הוא לא יודע באיזה שפה הוא מדבר" וכיו"ב. שלישית, וחשוב מכל להתאיידות השיח הזה, הוא חוסר העקביות של הטיעון, או כפי שיוסי בובליל מגדיר את רנין כ"ערבייה אשכנזיה" ובעצם מבטל במו ידיו את האלמנט העדתי ומבסס אותו כעניין תרבותי גרידא שאין לו שורש אחד באדמה או במורשת. כל אלה ביחד, למעשה ובשורה התחתונה, קובעים כי הדיון לא רלוונטי כי הוא אינו מאוזן. אם מבחינת העריכה המגמתית, המסרים הכפולים או הנציגות המפוקפקת, זה לא חשוב, הפואנטה כלל לא שם והכל זריה לרוח. מה שכן חשוב הוא שהשימוש או ההתייחסות הרצינית למתרחש בכותלי הוילה הוא מגוחך ומקומם, כשזה דבר אחד לראות את המציאות החברתית משתקפת דרכו ולהגג בה בערבון מוגבל, ודבר אחר לגמרי לנהל את הדיון כשמשתמשים בו בתור ראיות. לזה פשוט אסור לנו להסכים (שגיא אישה).

בשולי הממיר
ב"מדור מיוחד" התארח אנטוני אנדרסון, שהיה אנטואן מיצ'ל מ"המגן", בתור השותף החדש של סטייבלר.

ב"מחשבות פליליות" התארחו טיה טקסדה, הלא היא מריצה קרוז מ"משמרת שלישית", וג'וש סטיוארט (הולט מקלארן מ"צה!ב") כחבר של ג'יי ג'יי.

אורחי השבוע ב"ללא עקבות" (מלבד פרק סיום העונה, כמובן) - ביום שני: דיוויד זייס (אנריקה מוראלס ב"אוז", אנג'ל באטיסטה ב"דקסטר") ושרה תומפסון (איב מ"אנג'ל"). ברביעי: ג'סי שראם, רייצ'ל מ"חף מפשע".