הטענה היחידה שיש לי כלפי הפרק הזה - וגם היא לא גדולה במיוחד - נעוצה בעובדה שלא הראו לנו את הצורה שבה הצליחה ארי לעשות את תרגיל ה"סוויצ'רו" בין אמנדה לדיינה, מבלי שייאלץ לקחת על עצמו את התפקיד, שהיה גורם לו להתנתק מווינס. מצד שני, יכול להיות שאת פרטי העסקה שלא הראו לנו נקבל באחד מהפרקים הבאים.

בסך הכל, זה היה יופי של פרק, שהתמקד בשלושה מישורים: באחד ניסה ארי להחליט מה לעשות עם עצמו (ובאמצע קיבלנו לויד שמתנהג קצת שונה ממה שאנחנו רגילים, וזה היה מצוין), בשני ג'וש ווינשטיין ניסה לעבוד על ווינס ואי ולא ממש הצליח, ובשלישי כיכבה מדו סופרנו. ובעוד הסיפור עם ארי היה מעניין, כרגיל, אבל סטנדרטי למדי, הרשו לי להרחיב מעט על שני האחרים.



זהו תור הזהב של הטלוויזיה. כוכבי קולנוע גדולים (יותר או פחות) עושים את המסלול ההפוך לזה שעשה ג'ורג' קלוני (עוד לפני שהיה ג'ורג' קלוני). אך טבעי היה ש"הפמליה" תתייחס מעט אל הנקודה הזאת, גם כי היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בכוכב קולנוע גדול, וגם כי ווינס הגיע לנקודה כזו בקריירה שלו, שמצבו הבעייתי כמעט שואב אותו בכוח אל תוך עולם הטלוויזיה. ויחד עם זאת, במקום ללכת אל התסריט הבנאלי, שבו לכוכב הקולנוע הכושל אין ברירה אלא ללכת אל הפרויקט הטלוויזיוני של היוצר האיכותי והנחשב, מעדיפה "הפמליה" להשאיר לנו (ולחבורה, כמובן) את התקווה שווינס עוד לא אמר את המילה האחרונה בעולם הקולנוע. וזה - יותר מהכל, מבחינתי - הפך את קו העלילה הזה לכל כך מרתק. העובדה שווינס ממשיך לדבוק בהחלטה החד-משמעית שלו ומסרב ללכת בדרכו של אחיו, ובצדק, מבחינתו, מעלה את מפלס האמינות של הסדרה, בפרט כשהיא ממשיכה לעשות את זה בצורה כל כך קולית (דרמה שחוסם את ג'וש בדרכו אל מכוניתו - קטע היסטרי).

בכל הנוגע להופעתה של ג'יימי לין סיגלר (מי שהיתה מדו ב"הסופרנוס") בתפקיד עצמה - כמובן שזו אינה ההופעה הראשונה, ומן הסתם גם לא האחרונה, של שחקנית מפורסמת בתפקיד עצמה. אבל ההופעה הזאת היתה אחת הנועזות ביותר שאני זוכר. היתה לי הרגשה די חזקה שאנחנו נגלה בשלב כזה או אחר שטרטל דיבר אמת לכל אורך הדרך, אבל הצורה הכל כך בטוחה בעצמה שג'יימי אמרה על עצמה שהיא אכן עשתה זאת, היתה פשוט מבריקה. שאפו, ג'יימי. מעניין מה אבא-טוני היה אומר על זה.

פרק טוב בעונה שממשיכה להיות כיפית ומגניבה. ציון: 9.5.