אחרי פרק פתיחה משובח, השאלה המתבקשת היתה האם גם הפרק השני ימשיך את המגמה שראינו בפרק הראשון, קרי: צמצום של הנקודות הבעייתיות ומיקוד העלילה בדמויות, יחד עם עלילות יותר מהודקות וקצב יותר מהיר.

הפרק השני לא רק שלא נפל מקודמו, אלא אף התעלה עליו. הקצב היה מצוין ולא היה רגע אחד משעמם. שתי הופעות האורח היו עסיסיות ומוצלחות ושני השחקנים המוכשרים שהוזמנו לבצען עשו עבודה מעולה. את ג'ון לרוקט אין צורך להציג, והוא אכן היה תפור לתפקיד הסוכן המזדקן והקזונבאי שמלמד את צ'אק איך להיות כמוהו, ומלינדה קלארק המדהימה היתה תפורה לתפקיד הפאם פאטאל ואפילו המבטא הרוסי לא נשמע מזויף מדי (ובינינו, למי אכפת?).

הרעיון של הפרק היה מבריק. גם מפני שאפשר היה להבין את המניעים של צ'אק (הרצון לחזור לחיים נורמאליים) וגם מפני שהמחשבה על צ'אק מנסה לפתות "אלמנה שחורה" רוסיה מסוכנת מעוררת חיוך מצד אחד, אבל לא לגמרי מופרכת מצד שני - הרבה בזכות הקסם האישי של זאכרי לוי ושל הדמות בכלל - וכאן נמצאת הגדולה של הפרק.



אהבתי גם את האינטראקציה בין צ'אק לבין שרה בפרק והדרך שבה היא מנסה לגונן עליו, אבל גם יודעת שהוא מסוגל לעמוד במשימת הפיתוי בגלל הניסיון האישי שלה איתו. וכמובן האינטראקציה שלה עם רואן שקולט את הרגשות שלה כלפי צ'אק היתה צפויה, אך מתבקשת.

מעניין שלאט לאט הם הופכים את צ'אק ל"סוכן" יותר מיומן. הם הולכים פה על חבל דק, כי הוא לא יכול להפוך באמת לסוכן רציני (אחרת זה יפגע בדמויות של שרה וקייסי), אבל זו אכן התפתחות מעניינת, ובינתיים זה עובד, אז אין תלונות מצדי.

עלילת המשנה של הקפטן ואלי, והפניה שלו לקבל ייעוץ ממורגן היתה קצת צפויה, אבל עדיין עבדה, בעיקר בזכות הסצנה בסוף והגילוי שצ'אק היה זה שיצא לעזרתו של הגיס שלו, למרות שאלי חשבה שזה הוא. זה היה חמוד להפליא.

העלילה השלישית עם מאבקי הכוחות ב"Buy More" היתה גם היא חביבה והשתלבה יפה בשטף הסיפורי של הפרק.

הטוויסט בסיום עם ברייס שמופיע דווקא כשצ'אק מגיע לשרה בחליפה הרומנטית (אוקיי, יחסית אליו) היה קצת צפוי, אבל יהיה מעניין לראות אם ברייס כאן כדי להישאר, כי הוא בהחלט דמות מעניינת וטובה. ציון: 9.5.