10. "סרוגים" סיימה עונה ראשונה של סדרה ישראלית שהיתה לעילא ולעילא, כמעט מכל הבחינות: כתיבה, משחק, עלילה, דמויות. הפרק האחרון שמר על הרמה הגבוהה, והכיל כמה אירועים מאוד מעניינים, למשל כשאמיר מספר ליפעת את האמת על הגירושין שלו, פוגע בה על כך שלא שיתף אותה בזה. או כשנתי רב עם אמיר על יפעת - סצנה מאוד חזקה, בעיקר לאור האינטימיות היפה מאוד שיש בחברות של נתי ואמיר קצת אחר כך. אינטימיות יפה היתה גם בין יפעת להודיה, כשהן מדברות על חילוניותה של הודיה. איזו סדרה מקסימה.

9.5. ואם כבר סדרות מקסימות, אני מוכרח לציין שהתאהבתי לחלוטין בדמויות של "גווין וסטייסי", שמצליחות להיות גם משעשעות, גם לא-מושלמות (מן הסתם) וגם כאלה שקל להזדהות איתן. אהבתי את כל הקטעים הקשורים למסיבות הרווקים השונות (שלוש במספר, נדמה לי) של גווין וסטייסי. היה נחמד גם להכיר את אחד מארוסיה הקודמים של סטייסי, אחמד, והצורה שבה גילה גווין סוף סוף על החלק הזה בעברה של ארוסתו. קצת פחות אהבתי את הפרידה הבלתי-נמנעת שהגיעה לאחר מכן, אם כי אני מוכרח להגיד שהסצנה הזאת היתה כתובה מצוין, ואפשר היה להבין בדיוק את המניעים של שתי הדמויות הללו, שדיברו בצורה מאוד אמינה. אחלה סדרה.

9. "המשרד" סיימה עונה.

8.5. "העשב של השכן".

6. "קיין". צפיתי בכשלושת-רבעי מהפרק הראשון, ואני חייב לומר שהשתעממתי ממנה. אני אפילו לא יכול להסביר בדיוק למה השתעממתי כל כך. העובדה היא שלא צלחתי את הפרק עד תומו. סתם סדרה, לא?

5. "איך פגשתי את אמא". פרק די חלש הפעם, בעיקר כי רובו פשוט לא היה מצחיק. עלילת המשנה של רובין היתה דבילית לגמרי, וממש לא מצחיקה. כל הקטע שלה בשירותים היה לא אמין ולא מעניין. נראה שעכשיו, כשהיא לא עם טד, היא יוצאת קצת מהפוקוס, ואם הכותבים לא יתעשתו מהר, הדמות עלולה "לאבד את זה", וחבל. העלילה של טד עם השלישיה גם היא לא הבריקה במיוחד. שתי הבנות היו די סטריאוטיפיות והתפקיד שלהן התמצה ב"להיות בנות שטד רוצה לשכב אתן". הניסיון לאפיין אותן פשוט לא היה מוצלח, וחבל, כי דניקה מקלר (זוכרים את וויני קופר מ"שנות הקסם"? הילדה גדלה!) יכולה לתת הרבה יותר מזה, כמו גם ביזי פיליפס ("דוסון קריק", "זרוקים ויורמים"). הדבר היחיד שבאמת עבד מצוין היה החגורה של בארני. זה היה מצחיק ועשוי היטב. לא אהבתי את כל ההתכנסות של כולם בחדר, ובמיוחד את העובדה שלילי אשכרה הציעה לטד את המיטה שלה. לא הכי נשמע לי מתאים לדמות, אבל שיהיה. הסוף היה לא רע, והעובדה שהשאירו את העניין פתוח (כן, בטח, ברור שהוא עשה את זה! הוא פשוט לא ממש יכול לספר לילדים שלו על זה) הוסיפה קצת עניין ושעשוע לפרק הלא מבריק הזה (איתן גשם).

4. "על קצות האצבעות" היתה דוגמא מצוינת ל"איך לא עושים סדרה". עד לסיומה לא ממש הבנתי למה אני טורח להמשיך ולצפות בה. רוב העלילות שלה היו מקושקשות להפליא, רוב הדמויות היו מעצבנות (אם כי, אני מוכרח לציין לחיוב את תומא, הילד הג'ינג'י המקסים, ואת השחקן שעשה תפקיד מצוין), והאווירה הכללית היתה טלנובלית (במובן הזה שהיא לקחה את האלמנטים השליליים מטלנובלות). אני מסכים עם תגובות שנאמרו כאן - הסדרה הסתיימה בצורה סבירה, אבל סיום בינוני פלוס לסדרה גרועה, לא מפצה על עונה שלמה (או ארבע) של עשייה טלוויזיונית עלובה.

בשולי הממיר
לא הייתי בטוח, אבל ב"פילדלפיה זורחת" התארח ריצ'רד רוקולו, שהיה פיט ב"שניים ועוד אחת".

ב"ריפר" התארח פאטון אוזוולט, הלא הוא ספנס מ"דאג וקארי"... כלומר, "מלך השכונה".

אורחי השבוע ב"ללא עקבות": פיטר פייג', אמט מ"הכי גאים שיש", התארח בפרק של יום שלישי, וגם שם הוא היה הומו. ביום חמישי התארחו ברנט סקסטון, שמאוחר יותר יהפוך לרוברט סטארק מ"חף מפשע" וברייס ג'ונסון, ג'וש מ"פופיולר".