תחילת העונה השלישית היתה אמנם לא רעה, אבל לא מספיק טובה כמו העונה הראשונה. הפרק הזה המשיך את המגמה הזאת ביתר שאת.

נתחיל עם הרע: הדמויות ממשיכות לעשות מהלכים מטופשים להפליא (במיוחד הירו ופיטר) מה שדי מקשה על ההזדהות עמן. חלק מהעלילות די מאולצות (כמו העלילה של מאט) וחלקן סתם לא מעניינות (מוהינדר, כמובן). הסדרה עצמה ממשיכה בחשיבות העצמית המוגזמת והיעדר מינון ההומור בסדרה שאמורה להיות קלילה כמו זו, ממש פוגע בחוויית הצפיה. והכי חשוב - הסדרה עושה את הטעות הכי בסיסית שיכולה לעשות סדרה שנעשה בה משחק בזמנים. היא משתמשת בכלי הזה יותר מדי, ובכך נגרם נזק כפול: גם נוצרת "זילות" של השימוש בכוח/מוטיב הזה לאורך זמן וגם מבלבלים את הצופים. פיטר מהעתיד מגיע כדי לבלבל לפיטר מההווה את המוח, פיטר מההווה לא מבין מה פיטר מהעתיד רוצה ממנו (ובצדק. לשני הכיוונים. כי פיטר הוא די טמבל), אבל אח"כ משתכנע ונוסע איתו בזמן, אבל אז אחד מהם מת, והשני לא. ומי זה מי? ולמה זה חשוב? בקיצור, מעכשיו אני לוקח איתי כדור אספירין בצד בזמן צפיה בכל פרק, רק ליתר ביטחון.

צריך להדגיש שפרק ה"מה יקרה בעתיד" של העונה הראשונה היה מצוין לא רק מהפן העלילתי, אלא גם מבחינת העיתוי והשימוש הנבון באותו מסע בזמן לצורך קידום העלילה. הפעם, זה מרגיש הרבה יותר מאולץ, והכתיבה הרבה פחות חדה.

הסיפור עם סיילר/גבריאל בעתיד שהופך לאיש משפחה שחי בבית משפחת בנט היה קצת מוגזם, לטעמי. במקום להשיג את אפקט ה"אני לא מאמין!", הושג אפקט של "אוי, נו באמת". גם הסיפור שפיטר צריך להשיג את הכוח של סיילר נראה כמו כלי עלילתי כפוי, ושיא השיאים היה כשסיילר מסביר לפיטר שמי שיודע להבין איך שעון עובד יכול להבין את הכוח שלו. מעבר לעובדה שלא ברור למה פיטר לא מקבל ומבין את הכוח שלו בעצם העמידה לידו, העובדה שהכותבים אומרים, למעשה, שהבנה של פעולה של שעון משולה להבנה של פעולת המוח האנושי פשוט מגוחכת ומקוממת.

גם הסיפור של טרייסי והגילוי שהיא "חלק משלישיה" נראה מאולץ (ורק אותי מרגיז הסטריאוטיפ השקוף של "מדען גרמני קצת מטורף"? לא מיצינו?), אם כי הדמות של טרייסי פחות מעצבנת מזו של ניקי וזה כבר טוב.

אבל למרות מה שנכתב למעלה, ולמרות חוסר האיזון הבולט, חלק מהדברים כן היו מוצלחים. הגילוי על באד-אס קלייר, דפני והחיבור שלה למאט בעתיד, לראות את מולי שוב, העובדה שסיילר/גבריאל קרא לבן שלו "נוח", החיבור בין ניית'ן לטרייסי והסצנה היפה שלהם בסוף והחזרה של אדם שהפעם נדמה שיהיה לו תפקיד קצת יותר מעניין (בתקווה).

שני רגעים מרשימים היו בפרק. האחד, הפיצוץ הגרעיני שנגרם ע"י סיילר/גבריאל שהיה לא צפוי והמחיש עד כמה קודר הוא העתיד שפיטר דיבר עליו. השני - הרגע שבו מתברר שדפני אמנם הספיקה לברוח, אבל לא מספיק מהר. רגע טראגי ויפה (למרות שהוא יכול היה להיות הרבה יותר אפקטיבי ומרגש אם היינו מתחברים יותר לדמות שלה ולזוגיות שלה עם מאט שנפלה עלינו משום מקום) שהיה עשוי מצוין.

סך הכל היה לפרק קצב לא רע, ועושה רושם שהכותבים עושים מאמץ לא ליפול למלכודות מהעונה שעברה, אבל החולי והבעיות עדיין רחוקים מלהיפתר, וחבל. ציון: 7.5.