פרק ראשון מענג. הקאסט מצוין - סוף סוף אני מבין את ההתלהבות מג'ייסון אומארה, הוא באמת אחלה. גרטשן מול מקסימה, כיף לראות את מייקל אימפריולי, וגם לסטר פרימון מהסמויה בתפקיד קטן בהווה (הבלש המבוגר השחור) היווה הפתעה נעימה. עם זאת, הארווי קייטל היה לטעמי פחות טוב מאשר מקבילו הבריטי, אבל אלה הן באמת נעליים גדולות להיכנס אליהן. חוץ מזה, נראה שהוא לוקח את זה למקום קצת אחר, שזה סבבה, רק צריך להתרגל.

עניין אותי מה כתבתי אחרי שצפיתי בפרק הראשון של הגרסה הבריטית. הדבר הכי קרוב שמצאתי היה התייחסות לשלושת הפרקים הראשונים. כתבתי, "היא חביבה למדי ע"פ שלושת פרקיה הראשונים, אבל לא כמו שהיתה יכולה להיות". מלבד שינויי התרבות והמיקום המובנים, הפרק הראשון כאן היה כמעט אחד לאחד כמו הבריטי, אבל בלי ג'מייקני רוחצ'יקי יודע-כל מטופש, ועם סצנה חותמת שונה בתכלית באופן שנורא אהבתי; דמותו של סם טיילר במקור היתה מתחסדת וצדקנית, אבל כאן, עצם הקטע שבו הוא יושב ברכב עם האקדח הנלפת בהדרגה בידו ומדבר עם הילד, המחיש שהדמות שלו לא בהכרח צמודה למקור, וטוב שכך (אין בדברים האלה להמעיט בערכו של ג'ון סים המלך, כמובן. זו הדמות שעיצבנה).



נכון לפיילוט, הפסקול אף הוא שומר אמונים לרוק הסבנטיזי המענג של אז (כולל באבא אוריילי הבלתי נמנע), ובתקווה שלא יגיעו לדיסקו. לא יותר מדי, על כל פנים. מנגד, אחד הדברים שהכי תורמים לגרסה האמריקנית הוא המיקום. ניו יורק של הסבנטיז היא אחת הערים הכי מרתקות, יפות ומפחידות בעולם, בדרך להיות סוג של גיהינום הדוניסטי עלי אדמות, כך שהתפאורה הכבירה הזו יכולה להוות שחקן משנה לא קטן ואני תקווה (ואמונה) שתמשיך כך. הקטע שבו טיילר חוזה לראשונה במגדלי התאומים העומדים שוב על תלם, הגם שהרחתי אותו מרחוק, עדיין היה מופלא.

הפרק הראשון הזה גורם לי להאמין שהגרסה האמריקנית לתוכנית הסבנטיז הזו תושיע את מה שנעשה ממנה בגרסה הבריטית, שלטעמי לקחה רעיון טוב והפכה אותו לבנאלי ומפוספס. בינתיים, יחד עם תוכנית הסבנטיז ההיא, מופע שנות ה-70, נראה שאלה הן שתי פגיעות מתוך שני ניסיונות. ציון: 9.