לא שזה היה לא צפוי. אחרי הכל, יותר מדי פעמים היו התייחסויות קטנות לרוג'ר ולהתחפשויות שלו, וזה היה רק הגיוני שיום אחד המנהג הזה שלו יבוא לנקום בו (או, לפחות, יתפוס עלילה ראשית של פרק). והנה זה קרה - בטוויסט שהוא אולי לא מקורי, מסתבר שלרוג'ר יש פרסונה שהוא לא זוכר, וש - כמו כמעט כל דבר אצל רוג'ר - יש ביניהם נקמת דם. ומה הפלא - לפרסונה האחרת של רוג'ר יש את כל התכונות ההפוכות - הוא פיכח, פיקח מספיק בשביל לדעת שזה מטומטם לרכוש תליון ב-700 דולר כדי לגנוב כפפות ב-10 דולר, ואשכרה ידידותי. כמובן שסידני חייב למות.



בין עלילת רוג'ר למשנה יש גם את משחק הסיימון, שמבצע קאמבק היסטרי על חשבון שפיותם של שאר בני המשפחה. דרך נהדרת לצמצם זמן מסך הכרחי לעלילת רוג'ר.

לסיכומו של הפרק, הוא היה פרק טוב מאוד. הוא לא היה מפתיע, מלבד הטוויסט, והתאים לאישיותו של רוג'ר כמו כפפה. אבל הפרק לקח מגוון רעיונות צפויים ויצר מהם עלילה מוצלחת. כך שבאופן פרדוקסלי, הפרק היה מוצלח. אבל כפרק של "אבא אמריקאי", הוא לא הפיל אותי מהרגליים. ציון: 8.5.