וואו... וואו! איזה... איזה... איזה... איזה פסקול!!!

כן, כן, ל"אנטומיה של גריי" יש פסקול מצוין. במיוחד בפרק הזה, כי אתם יודעים איך זה - הרבה פעמים הם פשוט שמים את אותו שיר רק קצת משנים את המילים ואת הזמר. אבל כאן באמת היה גיוון! איזה יופי. מצוין.

במילים אחרות, זה הדבר הטוב היחידי שאפשר לומר על הפרק הנוראי הזה. כמה שאלות עברו בראשי במהלך הפרק. המרכזיות היו: "מה עשיתי רע?" ו"למה, אלוהים, למה?". אז לכותבים ממש לא היה מה לעשות בפרק הזה. לא עם הדמויות, בכל אופן (ההתפתחות במערכת היחסים של מרדית' ודרק התבטאה ביותר מידי שורות לאלן פומפאו שחופרת על הקשר הכה מרתק הזה. עם כריסטינה כמובן לא היה מה לעשות אז פשוט תקעו לה קרחון בבטן). ועל מנת להמחיש כמה שלכותבים לא היה מה לעשות, הנה כמה דוגמאות: הקטע בהתחלה עם דרק המת, וגם הקטע בו רוז אומרת לדרק שהיא בהריון, פשוט המחישו בצורה מצויינת איך הכותבים ניסו ליצור דרמה כלשהי למרות שהיא לא היתה קיימת. נו, באמת! כבר היה עדיף שרוז באמת היתה בהריון (ושדרק ימות זה בכלל עדיף כבר מהעונה השנייה), ככה לפחות היה קורה משהו מעניין.

אבל ניחא. לפחות היה מצחיק.

אה רגע. לא.

הדבר היחידי ש"האנטומיה" יכולה להתנחם בו ברגעים כאלה של חוסר עלילה, הוא העובדה שמדובר בסדרת בית חולים. ולכן, אם אין הרבה עלילה, אפשר תמיד לשים מקרים רפואיים מעניינים שימלאו את החלל החסר. אז האם המקרה הרפואי הזה היה עובד במקרה של פרק בן 40 דקות? ייתכן. למה ניסו למרוח את הדבר הזה לשעה וחצי? זה כבר ממש לא ברור. שלוש נשים מבוגרות מבלות בבית החולים בזמן שאחת מהן פגועה, והבעלים של שלושתן פצועים. מי הבעל של מי, מה נסגר עם האישה שבוגדת, ולמה זה צריך לעניין אותנו - זה כבר לא ממש ברור. בקיצור, גם כאן הם פישלו בגדול.

באיזור הדקה ה-52, דרך אגב, הסתיימו השאלות. בשלב הזה עברתי למבטים עמוקים על הקיר שליד, בהמתנה שיקרה משהו מעניין. ציון: 2 (בזכות הפסקול!)