אני לא יודע בדיוק באיזו נקודה הפכה "על טבעי" מסתם סדרה על שדים ורוחות לסדרה ממש מגניבה, אבל אני מוכרח לציין שמגמת ההשתפרות ממשיכה - ובענק. אחרי הסיום המפתיע של העונה השלישית, סקרן אותי מאוד לראות איך תתחיל העונה הרביעית, ומה יעשו עם דין המת. את התשובה קיבלנו כבר בפרק שפתח את העונה - מלאך משך את דין מהגיהינום כי הוא קיבל משימה מהאל עצמו. בפרק הנוכחי קיבלנו הסבר לשאלת ה"למה?" המתבקשת.

האפוקליפסה המתקרבת, והקרב האפי בין הטוב לרע, כשלילית' בצד אחד, ומלאכי האל, האחים ווינצ'סטר ובובי בצד השני, הם קו עלילה מרתק שיכול למשוך את הסדרה הזאת עוד זמן רב. הקונפליקט של דין חסר האמונה עם עצמו, בכל הנוגע לקיומו של אלוהים, היה עשוי מצוין בפרק הנוכחי, והגיע לשיאו בשיחה בין דין לבין קסטיאל. הדבר היחיד שקצת מוזר הוא עניין החשיבות של דין. קסטיאל אומר שכוחות הטוב אינם בלתי מוגבלים. האם דין הוא מה שיכריע את הכף? מה עם שאר הציידים? למה אותם אי אפשר להחיות?

הסיפור שבו עסק הפרק - תחיית ה"עדים" - היה עשוי לא רע גם הוא, כשהדברים שאהבתי במיוחד היו חדר הפאניקה של בובי והציטוט מתוך "הטוב, הרע והמכוער". אהבתי גם את העימות של שלישיית הציידים עם קורבנות העבר, אותם "עדים" שהם לא הצליחו להציל (וגם את העובדה שהביאו חלק מדמויות העבר בסדרה, מה שהוביל לפתיח "בפרקים הקודמים" מגניב במיוחד), אבל החלק הטוב באמת בכל הסיפור הזה, היה שהעימות הזה היה רק כלי לחשיפת הסיפור הגדול בפני דין ע"י קסטיאל.



נקודה אחת למחשבה: ניכר שסאם שולט סוף סוף בכוחות שלו. שיתוף הפעולה שלו עם רובי ה"חדשה" בחודשים בהם דין היה מת היה מגניב, אם כי מעט מטריד, בעיקר בגלל השימוש הכאילו-אגבי שסאם עושה בכוחות הללו.

בסך הכל, אפשר להסתכל על צמד פרקי פתיחת העונה הרביעית כעל מיקשה סיפורית מצוינת אחת. ציון: 9.5.