מדוע יש רייטינג לתוכניות ריאליטי? הגרסא שלי היא שריאליטי הוא סיפור, ושמי שמביא לנו את התוכניות האלה יעשה הכל כדי להביא לנו דרמה, כזו עם דמויות, מניעים וקליימקס.

גם המציאות של כל אחד מאיתנו היא סיפור (עם הרבה קטעים מתים באמצע), אך מכיוון שלצפות באדם הולך ברחוב לבדו ביום כיפור, או להתבונן בדן מנו מתגרד במשך שישים דקות ברוטו זה לא מעניין, צריך לפלפל ולהמליח את התבשיל מעט.

גם אלוהים ישב וצפה באדם וחווה מתרוצצים להם עירומים בגן עדן, וכל כמה שזה נשמע מסעיר ומרגש, אני מניחה שאחרי כמה שנים של עוד מאותו הדבר, גם החידוש הזה הופך לתפל. זו בעצם היתה הפעם הראשונה שבה הגורם האחראי בהפקה שתל נחש על הסט.

אני זוכרת כשהעונה הראשונה של "הישרדות" הגיעה לארץ. צפיתי בשני פרקים וחשבתי לעצמי שהתוכנית הזו היא כר נפלא למחקר סוציולוגי, רק להושיט היד ולקטוף. למעשה, תשימו קבוצת אנשים בבית סגור או על אי בודד, וכבר יש לכם ביד פוטנציאל תיאורטי ל"בעל זבוב". בסיפור, כפי שכל מורה לספרות תספר לכם, צריך להיות גיבורים - פרוטגוניסט ואנטגוניסט - וקונפליקט.

לקבוצה - כל קבוצה שהיא - יש מטרה משותפת, אינטרסים משותפים, נורמות תרבותיות, כללי התנהגות (וכמה שמפירים אותם), וחשוב מהכול - חברי קבוצה שהאינטראקציה ביניהם עשויה ליצור עלילה שלמה, שאמנם "נכתבת" מאליה, אך על מנת ליצור "באזז", רייטינג, עניין ושיחות ליד מתקן המים הקרים - מועצמת, מודגשת, מוארת ואף "מטופלת".

אני תפקידי לנגב לך את הדמעות
ההפקה מחלקת למתמודדים תפקידים וכותרות כבר בשלב הסינון המוקדם. לדוגמא, ב"כוכב נולד", נישה קצת שונה של ריאליטי שמטרתו לגלות כישרונות, ניתן למצוא את דתי המחמד (שלא מופיע בשבת), השמן, הרוקיסט, הילד הטוב, המיוחדג' (שלא לומר משונה), הזמר המזרחי וכיוצא בזה. התפקידים מתבטאים אפילו בתלבושות שהמתמודדים לובשים.

הקונספט הוא בניית רצף התרחשויות שמבוסס על תבניות וסטריאוטיפים קיימים המוכרים לצופה. החנון צריך להיות חנון טיפוסי, כזה שניצוד באייקון. היפה צריכה להיות יפה וחטובה ו... זהו, בעצם.
גם השופטים מתיישבים במשבצות קבועות מראש, לדוגמא: תפקידה של מרגול לייצג את ציבור לועסי הגת בישראל, ושל צביקה פיק - לגרום להתקפים אפילפטיים לצופים ולרייר על מתמודדות שעדיין לא חצו את גיל ההסכמה. או ב"אמריקן איידול": רנדי הוא השופט השחור שאיש אינו מבין מה הוא אומר, פאולה היא האישה ההזויה שאוהבת את כ-ו-ל-ם וסיימון, עמוד התווך שממילא נחשב יותר מכולם, תפקידו להיות סקסי ומרושע. ולבדר את הקהל בדיאלוגים מושחזים בינו לבין ראיין המנחה.

מתי נזדווג?
חשוב לשמור על רמת עניין וליצור "פיקים" בעלילה - גם אם הם מלאכותיים. אחרי שישה פרקים יכולות הדמויות להיות עדיין באותה מסיבה, אבל זה לא יבטיח להן שמישהו יטרח לשבת ולצפות בה. אז פרנסי הריאליטי מדליפים אינפורמציה על מועמד שפיתח גינונים של כוכב עוד לפני שהכתירו אותו ככזה (ע"ע ישראל בר און ושלומי בראל), ומחזירים את אביב משולם לאחר שנופה, ויחד איתו את האחיות גוואטה כדי להכשיר את השרץ.

ב"תאי הוידויים" ככל הנראה נשמעות שאלות מכוונות ומנחות, ההפקה מזהה לעצמה פייבוריטים ומקדמת אותם - בצורה גלויה יותר או פחות - על ידי הצגה שלהם באור חיובי, או בניית סדר הופעות מסוים, או קריאה לצופים לא להעיף מתמודד זה או אחר, או מניפולציות עריכה שאותן אנו רק יכולים לשער.

ב"כוכב נולד" וב"אמריקן איידול", מעצם הפורמט האולפני והתחרותי שלהן, יכולנו לראות פחות דם, יזע ודמעות, מאשר לדוגמא, הורתן הבריטית "פופ איידול", ששילבה תחרות שירה עם צילום המתמודדים ב"תנאי פנימייה", שם יכולנו לראות את האנשים כאנשים, כמות שהם באמת, על האמביציות שלהם, היריבויות ביניהם, הגעגועים הביתה וחיי היומיום של אנשים שיושבים במכנסיים קצרים על המדשאה ומעשנים.

בפרומו על ההפקה האנגלית של "האח הגדול" יכולנו לראות מסדרונות חשוכים, וילונות שחורים, מצלמות נסתרות ואנשי צוות שהולכים על קצות האצבעות ומתלחשים. כמי שאינה מכירה את גרסת אורוול באיים הבריטיים, איני יכולה לקבוע דבר על רמת ההתערבות על המתרחש בווילה שלהם, ובכל זאת נדמה לי שהדביקות והפמיליאריות הישראלית משפיעות על אופיין של תוכניות כאלה.

דיוויד קוק, מי שזכה בסופו של דבר כאיידול של העונה השביעית, היה נסער ומוסח דעת במשך כמה תוכניות, וסיפר כבדרך אגב על אח שחולה בסרטן ומאושפז בבית חולים. איני יכולה שלא לחשוב שבמקרה כזה היתה עושה קשת מהאירוע פסטיבל שלם (צביקה הדר מבקר את האח בבית החולים ומבקש ממנו רשות להמשיך בתוכנית?).

בכל מקרה, אל חשש: יש לנו עדיין החלק שלנו של אימהות נכות, אחים מאותגרים שכלית, סיפורי סינדרלה, ילדי פלא ויהלומים בורחים מן הבית, שמנצנצים מתוך אפרוריות השגרה וקשיי החיים. כל אדם הוא סיפור, כל אדם הוא עולם ומלואו. הכניסו כמה מהם לאקווריום, לחלון ראווה או לכלוב של הקופים, התרווחו לכם על הספה עם פיצוחים, והם כבר ייצרו עבורכם דרמה רבת-תהפוכות - גם אם נחותה - מריב על סיגריות. המהדרין נוהגים להוסיף חיית מחמד (חפרפרת? דורבן שקולע בזמן?), דבר מאכל כלשהו (פרי עץ הדעת? קוריצה?) או בחישה נמרצת בקדירה.