10. "הנוכלים" ממשיכה להיות מגניבה בטירוף, והפעם בזכות כמה דברים: א. התרמית שנוסתה פעמיים על אותו בנאדם בגלל האמנזיה שלו. ב. השיר ההודי שהיה אחד הדברים הכי מגניבים שראיתי אי פעם בסדרה הזאת - והוא אפילו קידם את העלילה! ג. הגורם לתאונת הדרכים - ההבנה שמדובר בתרמית כי הכל מושלם מדי. ד. ההחלטה של צוות הנוכלים החביב עלינו לסגת ולא לקחת את הכסף של האדם ששינה דרכיו והפך לבנאדם טוב. זה יפה בעיקר על רקע הרצון העז שלהם לרמות אותו כשהוא היה רודה בעובדיו וטיפוס מעצבן באופן כללי.

9. "טורצ'ווד". קצת כמו "בלינק" ב"דוקטור הו", הפרק הזה הכיל סוג מסוים של יצורים קסומים, שעושים דברים נוראיים כדי שיוכלו לשרוד. האווירה המבלבלת והקסומה ששרתה בפרק הזה החל מהרגע הראשון שלו ועד שהבנו מה קורה שם היא שהפכה את הפרק הזה לכל כך מוצלח בעיניי.

9. אני לא יודע בדיוק מה הסיבה, אבל הפרק הרביעי של "ריפר" הציג כבר שיפור משמעותי. נכון, הבוס עדיין מעצבן, גם סוק, אבל נראה שהדמויות קצת יותר מקבלות את הייעוד שלהן (סאם שמחליט לא להתחמק הפעם מהתיבה, למשל) ומצליחות להיכנס לנישה אליהן הן מיועדות, מעט יותר בטבעיות (אנדי שמנסה לארגן סופ"ש עם סאם ונפגעת ממנו). גם העלילה הפרקית היתה מוצלחת יותר (בעיקר מהחרקים של הפרק הקודם) והכילה כמה סצנות מוצלחות (הופעות הקסמים) ורעיונות טובים שבוצעו בצורה מוצלחת (הקשר המוזר-משהו בין בן לוינסטון היונה). בסך הכל, זה היה הפרק הטוב ביותר בסדרה עד כה, לטעמי.

8. לאחרונה, אין לי כל כך כוח ל"בטלסטאר גלקטיקה". היא מלאת פאתוס, איטית וקצת חוזרת על עצמה. הפרק הנוכחי החזיר לי את האמון. ככלל, האירועים על ספינת הדימיטריוס היוו קו עלילתי חזק יותר משאר אירועי העונה, וטוב עשו שהקדישו כמעט פרק שלם לקידום אירועים אלו. זה התחיל עם המרד הלא מוצלח, שהיה סצנה נפלאה, המשיך עם הרצח שביצעה מספר 6, כשרגע השיא של הפרק היה המשפט "אין ספינת תחייה. היא מתה כמו החברה שלכם. זה צדק? דם תמורת דם?" שמבחינתי מהווה ייצוג של כל הקונפליקט המצוין בסיפור הזה של שיתוף הפעולה בין הסיילונים הפליטים לבני האדם. גם המסר של בת-הכלאיים היה מעניין, בפרט כי היא אמרה שסטארבק תוביל את האנושות אל קיצה. אפילו הסצנות של הנשיאה עם החולה האחרת היו טובות, עד לרגע שבו זה נהיה קיטשי. ובכל זאת - אחלה פרק.



8. "עד החתונה" ממשיכה להיות סדרת הדרמה המקורית היחידה מלבד "סרוגים", שמצליחה לעשות את זה קצת אחרת. את הפרק הנוכחי אהבתי במיוחד, כי הוא הציג רק את איה ורן, בסביבה לא טבעית שלהם. היו שם כמה רגעים דרמטיים מאוד חזקים, כמו השיחה על יוחאי והבריחה של רן, שלאחר מכן חוזר, אבל הסיבה לכך שאהבתי את הפרק נעוצה דווקא ברגעים הקטנים, כמו משחק ה"מי-חי-מי-מת" או משחק ה"חי-צומח-דומם" והבדיחות על נרניה, שהיו קטנות, אבל עבדו מצוין.

7. "איך פגשתי את אמא". לא פרק רע, אבל הרבה פחות טוב מקודמו, לטעמי. הסיפור של טד ובארני וההתחזות לתיירים היה סתמי ומשעמם. ברור שכל הסיפור הזה נבנה בשביל הבדיחה בסוף על טד שלא מוכן לשמוע שהבחורות הן מניו ג'רסי ודופק את כל העסק, אבל בדיחה אחת, גם אם היא מוצלחת (והיא לא היתה כזו מוצלחת) לא מצדיקה בניית סיפור שלם סביבה. גם הסיפור של רובין והגילוי העצמי שלה לא הכי הבריק, אבל כאן לפחות למדנו משהו על הדמות והיא כן התפתחה. חוץ מזה, היו גם רגעים טובים כמו ההשוואה של מה שעבד בארגנטינה לעומת מה שלא עובד אצלה בבית (עקב אובססיית השליטה שלה) וכמובן סצנת החלום המשעשעת שלא יכולה שלא לעבוד מבחינתי (לראות את שתי הנשים הכי יפות בטלוויזיה כמעט מתנשקות, מה רע?). את הסיפור של מרשל ולילי אהבתי יותר. גם כי הוא נגע חזק בדמויות, גם בזכות רגעים קטנים ומקסימים ("היי, זה הריב הראשון שלנו כזוג נשוי". חיבוק... טריקת דלת זועמת), גם בזכות יצירתיות (כמו בקטעים שמרשל ולילי כותבים את המכתבים ורואים את הבבואה שלהם באופן משעשע) ובעיקר בזכות הדרך שבה הם סגרו את העניין. הקטע בסיום היה קצת מיותר, לדעתי, אבל עדיין היה חביב (איתן גשם).

7. "סמולוויל" סגרה עונה.


בשולי הממיר
ב"ללא עקבות" התארח מייקל ביץ', דוק מ"משמרת שלישית".

ב"עור רגיש" התארח אנתוני סטיוארט הד (אסף רזון).

ב"שני גברים וחצי", הדייט הפסיכית של אלן היתה, כרגיל, ג'נין גארופאלו (אסף רזון).

ב"חוק וסדר מדור מיוחד" התארחו וויל אסטס (ג'יי ג'יי פריור, "חלום אמריקאי") ומת'יו סיינט פטריק (קית' מ"עמוק באדמה").

ב"מחשבות פליליות" התארחה אנדריאה רות', ג'אנט מ"הצילו".