10. אמרתי לכם שזה שבוע מוזר. אין 10.

9 (בספרת "הסמויה"). ארבעה דברים לגבי פרק השבוע של "הסמויה":
א. הרגע שבו באבס פנה מיד ללכת מהספונסר שלו ברגע שהלה הזכיר את שרוד, קרע את לבי.
ב. מקנולטי הוא פסיכי אמיתי. שיבוש זירת הפשע היה מעורר השתאות אבל גם קלוש - מילא להוסיף סימני חנק, אבל לשנות את האופן שבו הגופה שכבה? הרי השוטר שהיה הראשון בזירה יודע איך היא נראתה. חוץ מזה, לבי לבי על בידי.
ג. טוב לראות שוב את אייבון (או אוון, על פי התרגום) ברקסדייל, אבל היה מוזר לחזות בהתקפלות שלו בפני מרלו בעבור חופן דולרים. היה זה תמיד סטרינגר שהפציר בו לעבור לעסקים ולזנוח את המלחמות, אז או שהוא סוף סוף מקשיב לו או שהוא משחק עם מרלו. נראה שהראשון הוא הנכון, אבל כאמור, מוזר לראות זאת, בעיקר כי זה נראה לא מנומק מבלי שראינו את התהליך שהוביל אותו לכך.
ד. במערכת העיתון היתה להם ישיבה לגבי סדרת כתבות על הילדים בבולטימור, העורך המנהל חיפש סיפור "דיקנסיאני" שיבחן את האופן שבו המערכת אכזבה אותם. אחד העיתונאים אומר שהילדים אוכזבו על ידי המון היבטים בחייהם. גאס היינס אומר שבחינה שכזו צריכה לכלול הערכה של ההורות הנעדרת בעיר וההשפעות של בעיית הסמים. עיתונאי אחר אומר שבתי הספר העירוניים מהווים נושא טוב יותר, כי ביקורת שתעלה לגביהם תוכל לזכות לטיפול מצד האחראים. היינס אומר שאין ספק כי בתי הספר ראויים לביקורת, אבל מביע חשש שהסתכלות מעין זו על היבט צר בחיי הילדים, תהפוך את הסיפור ללא-רלוונטי למושאי הכתבה ותוביל להתעלמות מבעיות גדולות יותר. העיתונאי העולה סקוט טמפלטון לא מסכים שנדרש בהכרח הקשר כה רחב כדי לבחון כיתה אחת, והיינס סותר ואומר שלדעתו נדרש הקשר רחב בשביל לבחון כל דבר. לצערו, העורך מגבה את טמפלטון. היינס מביע את חששו שכל כוונתם היא לזכות בפרס כאשר מה שהם אמורים לעשות הוא לטפל בבעיה. בסופו של דבר הוא מובס - סדרת הכתבות תתרכז בבתי הספר וטמפלטון הוא זה שיוביל אותה. כל הסצנה הזו נראתה לי כמו משהו שמשקף באופן כזה או אחר את הדיון שבוודאי היה למפיקים על העונה הרביעית, שעסקה בדיוק בנושא הילדים. חלק מזה הוא אכן מה שהיה בסופו של דבר: כיתה אחת בלבד כמיקרוקוסמוס; סיפור דיקנסיאני באופן שבו הילדים מנסים לשרוד ובכך מאבדים את ילדותם, וכמו שדיקנס זיגזג מהעשירים אל אומללי הגורל, כך עושה גם "הסמויה" לאורך כל חייה ועוברת מהרחוב המוכה אל בניין העירייה, תחנות המשטרה ובתי המשפט. ההבדל בין "הסמויה" לבין סדרת הכתבות הפיקטיבית הזו, הוא שהראשונה ללא ספק מעניקה הקשר רחב מאוד, מקנה בכך פרספקטיבה ומעשירה את העונה הרביעית באופן שצפייה תלושה בה היתה מתקשה לעשות, אם בכלל.
אהבתי מאוד את הסצנה הזו בפרק. מעבר לעובדה שהיא המחישה לנו את יחסו של סיימון אל העיתונים של ימינו, המעדיפים לא לחפור, לא להסתבך בפרטים, כולל שם משפחה או תמונה של מרואיין, ומנגד לטפח את העיתונאים שדוגלים בראייה הזו - היא עשתה זאת תוך שימוש בסיעור המוחות האמיתי, מן הסתם, שנערך כאשר הותווה קו העלילה של העונה הרביעית, והעניקה לנו בזאת הצצה לאופן שבו נבנית "הסמויה" (yaddo).



9. פרק פתיחת העונה של "איך פגשתי את אמא" היה חביב. הפרידה של טד ורובין החזירה קצת את האנרגיות מהעונה הראשונה, במיוחד במה שנוגע לאינטראקציה של טד עם בארני והניסיונות של בארני לגרור את טד לכל מיני הרפתקאות עם בנות המין השני שהיו די משעשעים. הסיפור עם הדמות של מנדי מור היה קצת צפוי (הבחור המבואס והמתוסכל מוצא נחמה עם בחורה פרועה ומרדנית וכל זה), אבל אהבתי איך שהיא השביתה את בארני בבאר וגם החלק עם הקעקוע היה די משעשע. דמותו של אנריקה איגלסיאס גם היתה קצת קלישאתית, אבל איכשהו הסיפור עבד, בעיקר בזכות מרשל שנקרע בין המחויבות שלו לחברו הטוב ביותר לבין המסאז'ים של גא-אל באופן אמין ומשעשע (בכלל, ג'ייסון סיגל הוא השחקן החביב עליי בקאסט). סיום הפרק היה החלק החזק בו - עם השיחה של טד ורובין והדרך שבה היא גרמה לו להבין שהוא "ניצח בפרידה שלהם" (רעיון חביב ומוצלח מאוד), הבחורה עם המטריה הצהובה שעוברת ברחוב (אותה מטריה שראינו בתחילת הפרק כחלק מסיפור ה"אמא" האמיתית) והשיא - הקטע המסיים עם מרשל ובארני (אהבתי במיוחד איך שצילמו את מרשל בחושך, מפחיד) ואתר האינטרנט (האמיתי, אגב) שסופר את הדקות לכאפה הבאה. ענק! (איתן גשם).

8. "מונית הכסף" היתה השבוע מגניבה באופן יוצא דופן, עם שתי נסיעות מוצלחות במיוחד, ושתי זכיות גבוהות, כשהשיא הגיע עם שני החבר'ה שסיפרו על ביטול החתונה של זוג החברים שלהם ואספו את אותה הכלה שחתונתה בוטלה. הדינמיקה המשעשעת בין שלושתם לבין עידו עשתה את הפרק למוצלח במיוחד.

7. "המשרד".

7. "סמולוויל".

7. "ריפר". אחרי שני פרקים ראשונים מוצלחים למדי (בפרט הראשון), הפרק השלישי היה מעט פחות טוב, אם כי עדיין מהנה. קצת קשה לחבב פרק שמופיעים בו כל כך הרבה חרקים ובכל כך הרבה הזדמנויות. לא, זה לא היה החלק הכיפי. גם הטוויסט של הפרק עם החרקים שמקבלים את צורת האישה לא עבד מי יודע מה, אולי גם מפני שהדמות עצמה לא היתה מעניינת. ובכל זאת, היו לא מעט דברים טובים - סוק גונב את ההצגה ומצחיק אותי, סצינות חמודות כמו זו שבה סוק מאכיל את סם בתפוח, השטן שוב היה במיטבו ושוב דאג לסאם באופן משונה ומעניין. הכימיה בין סאם לאנדי עובדת היטב, והסצנה שלהם בסיום הפרק היתה מחממת לב. אני אוהב גם את האינטראקציה בין סוק לבין האקסית שלו, והקטע שבו היא הביך את עצמו בטירוף מולה רק כדי להרוויח עוד כמה שניות בשביל סאם היה נהדר. אה, כן - "מצטער, זה אני בטקס האמי". השורה של הפרק. ריי ווייז פשוט ענק. הבעיה הגדולה של הסדרה היא שמרוב שהם מחפשים הומור וכיף, קטעי האקשן נראים לא הכי מותחים ומרגשים, וחבל. נקווה שזה ישתפר בהמשך. (איתן גשם. ודעה קצת פחות מחמיאה, בהמשך).

4. כעיקרון, אני מסכים עם רוב הדעות על "שישי סוף!", תוכנית הסאטירה(?) החדשה של רשת, שנפתחה בשישי האחרון - רוב קטעי האולפן לא מצחיקים בכלל, כנ"ל לגבי אזהרות המסע של משרד החוץ. מערכון הזקנים היה סתם אידיוטי. גם הוא לא היה מצחיק, והוא ניסה לחקות את מערכוני הזקנים של "זהו זה". אפילו "הבוס הגדול", הפארודיה המתבקשת על "האח הגדול", שהכילה מספר קטעים מצחיקים (בעיקר הקודים שאי אפשר לפצח של הפושעים), לא היתה חדה מספיק וקשה להשתחרר מההרגשה שב"ארץ נהדרת" היו עושים את זה מוצלח יותר. המערכון היחיד שבאמת היה מצוין זה הקטע על "אלופת הכדורסל" שהכיל כמה קטעים ממש מוצלחים, וביניהם חוליו קטש, אחיו הרשע של עודד קטש, והתסריטאית שתכננה לבצע מחקר מעמיק, אבל היתה צריכה לכתוב את כל הסדרה ביומיים, ולכן הסדרה "מדברת בגובה העיניים" עם משפטים כמו "תוקע את גול הניצחון" וכאלה. אם שאר התוכנית היתה ברמה כזאת, היינו במצב טוב. על "אין בעיה" אין לי יותר מדי מה להגיד, מלבד שהיה חביב לז'אנר שלו.

4. "ריפר", דעה נוספת. לפחות על פי שלושת הפרקים הראשונים, "ריפר" היא לא סדרה טובה. הדמויות לא מספיק מעניינות, העלילות לא מספיק מתוחכמות וההומור לא מספיק מצחיק. אם זו דמותו המעצבנת בטירוף של הבוס, אם זה בגלל סוק, שהיה מעצבן עוד ב"פלישה", ואם זו דמותו של סאם, שהיא אמנם חמודה למדי, אבל למה הו למה צריך לתת לו לסבול כל כך הרבה. אז כן, השטן הוא דמות מגניבה, אבל לא מספיק בשביל להתעלות על הרגעים המשעממים בהם סאם עורך עוד שיחת מוטיבציה עם הבוס המעצבן שלו. בגזרת העלילה, הרי שהשטאנץ של "סאם מקבל משימה, מנסה להתנער ממנה, מבין שאין לו ברירה, נכשל בניסיון הראשון ואז מצליח בניסיון השני עם הרבה מזל" מיצה את עצמו עוד לפני סיום הפרק השלישי (ושאני אפילו לא אתחיל לדבר על כל המראות המגעילים של החרקים בפרק), וההומור, שבהחלט היה קיים בפרק בפרט ובסדרה בכלל, פשוט לא מספיק מוצלח (וגם אם הוא כן מוצלח, הוא לא קיים מספיק) בשביל להחזיק את הסדרה. (עוד) פרק לא טוב במה שנראה כמו סדרה לא מספיק טובה.

3. "לאהוב את אנה" סיימה עונה.

2. התרגום ב"הסמויה" הוא פחות ערך, לקוי ולא ראוי. לא רק שהוא מפספס המון רבדים, זה עוד ניחא, אבל יש שם טעויות לשמן שאפילו לא הגיוניות מבחינה עלילתית ומה שקורה על המסך. בסצנת הישיבה הזו שתיארתי בפסקה דלעיל ביקש העורך את המשפט הממצה של כל הפרויקט שהם עושים, ה-budget line. אני לא זוכר איך תורגם בדיוק המינוח, אבל זה היה משהו על תקציב. כלומר, בלי שום קשר למה שלפנינו. אתם לא רואים מה שאתם מתרגמים? אני מקווה שאם אי פעם גוף נוסף יקנה את הסדרה הזו, כמו שראוי שיקרה, הם יביאו אותה למתרגם שיתייחס אליה בכבוד הראוי, שלא לומר בחרדת קודש (yaddo).

2. שידור פרק חדש של "חוק וסדר מדור מיוחד" נדחה מרביעי האחרון בגלל הפריימריס ב"קדימה". זה לא היה נורא כל כך, אלמלא התעקשו בערוץ הראשון להעלות פרומו בשעה 23:00 שדווקא מציין את "מדור מיוחד" כחלק מלוח השידורים. טמטום.

2. "גריק" לא שודרה השבוע ביום רביעי עקב תקלה, ובמקום זה שודרו פרומואים עד השעה 22:37. לפחות ביום שישי קיבלנו את הפרק האבוד.



1. אלא שהעסק הפך חמור בהרבה, כשב-22:37 החלה התוכנית שלאחר מכן, של לטרמן, שהוקדמה ב-13 דקות. כך זז לו לוח השידורים 13 דקות אחורה וכל תוכנית התחילה 13 דקות מוקדם מדי. היתה פאשלה, מילא. למה להוסיף חטא על פשע ולפגוע בכל לוח השידורים שלאחר מכן? כבר שידרתם קרוב ל-45 דקות של פרומואים. אפשר היה לשדר עוד 13 דקות כאלה ולהשאיר את שאר הלוח על כנו. פשוט חוסר מחשבה.

1. כבר שבועיים ברציפות (לפחות) שהערוץ הראשון משבץ בלוח השידורים שלו את "הנוכלים" (פרק מעולה השבוע, אגב, אבל זה כבר עניין שבשיגרה) כתוכנית בת 50 דקות בלבד. בפועל, אורך הפרק עומד תמיד על 52 דקות. תוסיפו לזה את העובדה, ששידור הפרק התחיל באיחור ניכר, וכך יצאה שהתוכנית היתה אמורה להיות משודרת בין השעות 22:50 ל-23:40 ובפועל שודרה בין 23:04 ל-23:56. גם במקרה הזה, אני מניח שיש אנשים שפספסו לפחות את הדקות האחרונות של הפרק. וזה ממש מעצבן.

1. גם שידורה של "עד החתונה" ברשת נדחה בגלל הפריימריס, אבל למה היה צריך לשדר את הפרק דווקא במוצ"ש? אני מוכן להתערב איתכם שיש מספיק אנשים שעוקבים אחר הסדרה ופספסו את הפרק הזה כי הוא שודר ביום ובשעה אחרים לגמרי. שוב עניין של חוסר מחשבה.

1. השבוע, ללא כל סיבה הגיונית, הצטרפה גם "החצי האפל" לשלל העונות החדשות של סדרות שמשודרות בשידור יומי. ארבע העונות הראשונות שודרו בערוץ 3 בשידור שבועי והגיוני. העונה החמישית בוששה לבוא, ומכיוון שהעונה השישית כבר שודרה באמריקה, ומכיוון שהיא גם האחרונה, הוחלט בערוץ 3 "לשרוף" את כל פרקי שתי העונות האחרונות הללו בשידור יומי בשעה 22:50 ובלי שום שידור חוזר. למה? לאן אתם ממהרים? את הפאשלה שלכם הרי כבר עשיתם כשעיכבתם את שידורה של העונה החמישית. למה צריך להוסיף חטא על פשע עם שידור זריז, כאילו כבדרך אגב, של שתי העונות שטרם שודרו? האם "מדיום", ששידורה מתעכב גם הוא, תזכה לגורל דומה?

1. ואם כבר, כש-yes רכשו את זכויות השידור על תכני ערוץ 3 של הכבלים, נאמר ע"י כל המעורבים בדבר, שהערוץ (כיום זה yes Stars 3) ישדר את כל התכנים של הערוץ המקורי ב-HOT, מלבד תכני המקור שלו. והנה, משום מה, וללא שום סיבה נראית לעין, השידור היומי של "החצי האפל" שהחל אמש, לא נמצא בשידורי הערוץ ב-yes. כשהסדרה שודרה בצורה שבועית היא דווקא שודרה גם ב-yes. עושה רושם, שעכשיו, כשל-yes לא נוח לשדר את הסדרה בשידור היומי שלה (כי לנו ואו'בריאן כבר משובצים בשעות הללו), היא מתעלמת מהעונות החדשות הללו של סדרה שכנראה מעניינת לפחות חלק מהצופים שלה. חבל.

1. כבר דיברנו כאן בעבר כמה אנחנו לא אוהבים את צמצום המסך בזמן הקרדיטים של הסיום, ואנחנו ממשיכים לא לאהוב את זה. אבל אנחנו עוד יותר לא אוהבים את זה כשזה נעשה "סתם ככה" כי זה הנוהל, כמו בתמונת המסך הזאת (הדגש הוא על המבצעים. ותודה לאסף רזון).

בשולי הממיר
בפרק סיום העונה של "ליפסטיק", הזוג שהתחיל עם ויקטורי פורד היה בובי קאנאבלי (וינס ב"ויל וגרייס" ובקרוב כוכב הגרסה החדשה של "קופידון") , ואנסטסיה גריפית (קייטי קונור ב"נזקים"). כמו-כן בתפקיד התסריטאית הבעייתית הופיעה שחקנית הקולנוע הותיקה מרשה מייסון (אסף רזון).

ב"פילדפליה זורחת" התארחה ג'ודי גריר (קיטי מ"ארסטד") כאינגריד, הלא היא פאטי מק'גו.

"ללא עקבות": בפרק סיום העונה התארח ג'ייסון פריסטלי. למחרת, בפרק פתיחת העונה שלאחר מכן, התארח בריאן קרווין, רוב מאלון מ"הקרב על הרייטינג".

ב"ג'ורדן" התארחו הדמויות מ"לאס וגאס" בפרק קרוס-אובר, שהמשיך ב"לאס וגאס". בפרק של יום חמישי הופיעו דפני אשברוק (אמא של ריאן אטווד ב"האו-סי"), וגבריאל קרטריס, הלא היא אנדריאה זאקרמן מ"בברלי הילס" (אסף רזון).

ב"מחשבות פליליות" התארח פרדריק ליין, מי שהיה המרשל בפרקים הראשונים של "אבודים".

ב"סמולוויל" התארחו שני רופאים בפנסיה - רוברט פיקארדו (הדוקטור של ספינת החלל וויאג'ר) ודונלי רודס, דוקטור קוטל מ"באטלסטאר גלקטיקה" (אסף רזון).