לעיתים נדמה שהתסריטאים מכניסים את עצמם לפלונטרים רק כדי ליצור נקודת מתח. כך קורה בפרק הזה, כשהאסירים מצליחים לאתר (בקושי לא רב בכלל) את המתקן שעליו נמצא "הפנקס השחור" של החברה. בחישוב מוזר, הם מגלים שמדובר במידע חלקי ויש עוד כחמישה מתקנים כאלה.

הסיפור על ההתעללויות הקשות של שרה בזמן החזקתה בשבי, והצורה בה היא מתמודד עם הזיכרונות ועם הצלקות היה יכול להיות נהדר, אלמלא היינו יודעים בוודאות שהבן של לינקולן היה בשבי יחד איתה ויצא משם ללא פגע כלל, למרות שהוא נשאר בשבי זמן רב אחרי ששרה נרצחה, כביכול. הוא גם היה אמור לדעת שהיא ברחה והיה אמור לספוג את הזעם של החברה על בריחתה לפחות עם אותן התעללויות וצלקות ששרה חוותה, ללא כל סיבה נראית לעין.

קצת תמוהה החלטתו של טי-באג לחצות את הגבול ממכסיקו לארה"ב, שם הוא עדיין מבוקש, רק כדי להחזיר למייקל על כך שהוא "שכח" אותו בזמן הבריחה מפנמה. בברוטליות מחשבתית מיותרת לחלוטין, מחליט טי-באג לאכול את המכסיקני כדי לשרוד עוד שעה של הליכה עד שחבורת נהגי טרקטורונים מגלה אותו ולוקחת אותו פנימה. כבר בתחילת העונה צריך לשרוף בכוח שליש פרק? ועוד על דבר כזה?



גם הסיפור עם אותו גאון-טכנולוגיה שממציא מכשיר שיכול לספוח אליו מידע באמצעות הטלפון מחוסר היגיון, בעיקר מכיוון ש"נמלטים" לא אמורה להיות סדרת מד"ב. בכלל, הסדרה מאבדת כיוון מהר מדי בשביל תחילת עונה חדשה, במיוחד שאת המצפן הם כבר החלו לאבד החל מהעונה השלישית. התחושה היא שמישהו כותב להם תסריט כמעט במקביל לשידור הפרק, כמעט ללא חשיבה, ללא תכנון וכמעט בלי דרמה אמיתית. בקצב הזה, ספק אם יישארו צופים. ציון: 6.