בעונה הראשונה הוא נכנס לכלא כדי להבריח משם את אחיו הנידון למוות על לא עוול בכפו, בעונה השנייה הם ברחו ברחבי ארה"ב, בעונה השלישית העסק התהפך והאח סייע מבחוץ לבריחה מהכלא המפחיד יותר. בעונה הרביעית - העסק התהפך שוב: הפעם כבר אין כלא לברוח ממנו, יש מבנה שצריך לפרוץ אליו. וכך הפכה "נמלטים" לסוג של "משימה בלתי אפשרית".

האמת - אחלה כיוון. וגם פרק הפתיחה היה אחלה. עמוס באירועים ובטוויסטים קטנים, כמו שאנחנו רגילים בסדרה הזאת. הפרק נפתח עם הצהרת כוונות שגרמה לי להאמין שהעונה הזאת תחוג סביב הנקמה בגרטשן. לרגע אחד שם, היה נדמה לי שאני צודק - היא שוב עושה לו תרגיל, שוב היא משקרת לו, הרי לא יכול להיות ששרה חיה. כולנו ראינו את הראש שלה בקופסא. ובכן, מסתבר ששום דבר לא בטוח ב"נמלטים" ושרה טנקרדי אכן בחיים. הפגישה שלה עם מייקל היתה הדבר המרגש ביותר בפרק, והוא השכיח ממני את הכעס המסוים על מייקל, שהאמין ל"שקרים" שלה.



בין לבין הספקנו להכיר את וויאט (טאקר מ"האנטומיה של גריי"), הרוצח השכיר של "החברה" שמחסל גם את גרטשן, גם את וויסלר וגם את משפחתו של מאהון - חזק ולא צפוי; הכרנו גם את ספיישל אייג'נט דונלד סלף (האב מ"טירוף בבית"), שפורש את השטיח לעלילה העונתית שבפתח; הספקנו ללכוד את כל הבורחים - סוכרה, בליק, מייקל ולינקולן - כדי לאחד אותם למטרה המשותפת - סילה - אותו כרטיס שמכיל את המידע להפלתה של "החברה"; ואפילו הקעקועים של מייקל - סוג של סמל מסחרי שלו ושל הסדרה - ירדו.

בסך הכל, פרק פתיחת עונה עמוס מאוד, שלוקח את הסדרה לכיוון חדש - וזה מגניב. השאלה היא אם יש לנו כוח לעוד עונה עמוסת אקשן כזאת או ששלוש עונות היו די והותר. ציון לפרק, מבלי להתייחס לפרק הנוסף שכבר שודר: 8.5.