10. הפרק של השבוע ב"סרוגים" היה אפילו טוב יותר מזה של שבוע שעבר, אם זה בכלל אפשרי. קודם כל, בגלל רגע אחד מקסים, שבו אברי והודיה קמים יחד בשבת בבוקר, ומנסים להחליט מה לעשות, כשאברי הוא דווקא זה שרוצה את הבילוי ה"רגוע" יותר, ה"דתי", אם תרצו, ללכת לטייל, והודיה מעדיפה את הנסיעה לים, את הדבר שהיא לא יכולה לעשות כשהיא דתייה. רגע אחד קטן שמתמצת את המהות של כל מה שמקסים בסדרה הזאת. אחר כך הגיעו סצנות מקסימות נוספות, כמובן - אמיר שפוגש את חבורת המזמרים (ובראשם עמי סמולרצ'יק, בתפקיד אורח מקסים), ומוציא מעצמו את הניגון העצוב; הודיה שמספרת סוף סוף לאברי שהיא דתייה ומבטיחה לא לשקר לו יותר, ואחר כך הוא אף מגלה שהיא אכן אוהבת אותו; יוחאי ורעות רצים זה אל זו, נפגשים, והוא זורק עליה את ה"פצצה"; נתי ממשיך להתנהג בצורה מגעילה ומתעלם לחלוטין מיפעת, שדי נשברת מזה; הודיה חוזרת אל יפעת, והן אפילו לא צריכות ללבן את המריבה שביניהן, ופשוט נוהגות כצמד חברות טובות; וכמובן סצנת הסיום החמודה. איזו סדרה מקסימה, מרגשת ומחממת-לב. פשוט נפלא.

10. "המשרד".

9. "רד בנד". עזבו אתכם מרד (איזו דמות מגניבה), פונצ'ו, לפטי, שיסל, הכוכבים האורחים - כולם עושים עבודה מצוינת, גם מבחינת משחק, גם מבחינת שירה, וגם מבחינת הטקסטים שכותבים להם. אבל הלהיט האמיתי של הסדרה הזאת הוא פיליפ, העכבר המחופף, שהוא, בלי שום ספק, הדבר הכי חמוד שיש היום בטלוויזיה. את הביצוע ל-People are Strange שמעתי כבר כמה וכמה פעמים, בעיקר בגללו; הצורה הנוירוטית המקסימה שבה הוא מתנהג, גורמת אצלי לפרצי צחוק עזים בכל פעם שהוא נמצא על המסך. כל זה, בשילוב הקול החמוד שלו, הפך את היעדרותו הבלתי מוסברת מהמסך בפרק הרביעי לאירוע עצוב. העם דורש יותר פיליפ! גם הסדרה סבבה, אגב. הביצועים המוזיקליים משובבי נפש, העלילה טיפשית אך אפקטיבית, הדמויות חמודות, והסך הכל הכללי הוא כיף, כיף, כיף.

8. "שובר שורות" ממשיכה להיות מצוינת, למרות רגיעה מסוימת באירועים בפרק ששודר השבוע. הפרק הנוכחי התרכז בעיקר במשפחתיות. גם אצל וולטר וגם אצל ג'ס. בגזרת וולטר, קיבלנו סצנה אחת מצוינת, כשהאידיליה המשפחתית (ארוחת ברביקיו נינוחה, סיפור ההיכרות של וולטר וסקיילר) מופרת עם הפרץ הבלתי נשלט של רגשותיה של סקיילר. אצל ג'ס, המשפחה הרבה פחות תומכת - ולא במפתיע. הוא זה שמפר את האידיליה המשפחתית, כשהוא מתרסק על איזה משהו בחצר, ולאחר מכן ההורים שלו מנסים למצוא את הדרך להעיף אותו מהבית. כמה סצנות שאהבתי במיוחד: התדריך בתחילת הפרק, כשהם מדברים על "קינגפין" חדש בעיר, ואנחנו צופים בדמותו הפתטית של וולטר; ג'ס רואה שני אופנוענים מסוכנים באים אליו עם מכונות ירייה, לעומת מה שבאמת התרחש - שני נערים על אופניים; וכמובן, נקמתו של וולטר בקן המעצבן, מר Ken Wins המצליחן שלא יכול להפסיק לדבר בטלפון ולהיות מעצבן, גם כשהמכונית שלו עולה באש. מצוין.



7. העונה השנייה של "בטי" ממשיכה להיות קצבית וכיפית, כשבפרק הנוכחי נחשפו כולם, סוף סוף, לתוכניתה הזדונית של ווילהמינה להקים מגזין מתחרה, ותוך כדי כך היא מפילה את הגיליון החדש שאמור לצאת לדוכנים למחרת. הפרק היה חמוד מאוד, אבל הדבר שגרם לאזכורו כאן, הוא הופעת האורח של אלייזה דושקו, פעם פיית', עוד מעט אקו, כקמרון, הכוכבנית שמאשפזת את עצמה במוסד גמילה, שהיתה מגניבה, בדיוק כמו שדושקו יודעת להיות.

3. "ליפסטיק". נתתי לה צ'אנס נוסף, אבל זו פשוט סדרה גרועה. מישהו יכול להסביר לי למה היא חודשה לעונה נוספת?

1. שידורי האולימפיאדה בערוץ הראשון. רבות דובר על הפאשלות, על חוסר המקצועיות, על הפתטיות. אני רוצה לדבר על אירוע אחד מעצבן. יום חמישי, שבע בבוקר. עוד מעט יעלה אריק זאבי לקרב הראשון שלו. דקה של חסויות. עוברות עשר דקות. בזירה ניצבים אחד אלוף עולם, אחד אלוף אירופה. אם זאבי ינצח את הקרב הראשון שלו, הוא יתמודד בשני שלו מול המנצח בקרב הזה. הקרב נפתח. מה עושים ברוממה? יוצאים לחסויות נוספות. שוב דקה. הפעם על 20% מהקרב של היריב הבא של זאבי. זו כבר לא סתם חובבנות. זה מחדל.


בשולי הממיר
ב"ליפסטיק" התארחה לוריין בראקו (ד"ר מלפי מ"הסופרנוס") כג'ניס לשר. זו אמנם הידרדרות, אבל היה נחמד לשמוע אותה אומרת: "את בטח מבלבלת אותי עם הפסיכולוגית שלך".

ב"סמולוויל" התארח ארון דאגלס, צ'יף גיילן טיירול מ"בטלסטאר גלקטיקה".

ב"גריק" התארח דן קסטלנטה כמרצה לפיזיקה.

ב"מחשבות פליליות" התארחו ג'ים ביבר, בובי מ"על טבעי" וקאג' אריק אריקסן, דני מ"4400".