מדינת ישראל רעשה וגעשה בשבוע שעבר.

לא, זה לא היה בגלל אהוד אולמרט. את מי זה מעניין? זה גם לא היה קשור לעובדה שישראל עוברת מאדום לשחור. נראה לכם שלמישהו במדינה באמת אכפת מהכנרת? (כמה שזה חבל, וזה מאוד מאוד חבל).

הו, לא.

מדינת ישראל רעשה וגעשה בשבוע שעבר בגלל הגעשה של אביב משולם. ובמילים אחרות: איך העזו ב"כוכב נולד" להתעלם משולחי ה-SMSים למיניהם ולהחזיר לתוכנית שניים מהמודחים המוקדמים, את האחיות גואטה ואת אביב משולם? שמעתי את המילים "שערורייה", "ביזיון" וגם כל מיני פעולות שמעיזים לעשות עלינו בקשת. נו, כרגיל. אתם יודעים.

הרשו לי לנסות לשחות נגד הזרם.

ראשית, בואו נתעלם לרגע מהעובדה הנורא נחמדה שכולם שוכחים, שאותה תקשורת שעוררה את הסערה הנוכחית, היא בדיוק אותה תקשורת שדיברה רק ימים ספורים קודם לכן על כמה שאי אפשר שהעונה הזאת תימשך בלי אביב, ושחייבים להחזיר אותו. רבאק, רק ארבעה ימים קודם לאותה רעידת אדמה, כתבו ברייטינג ש"אנחנו אמנם נגד התערבות של ההפקה, אבל במקרה הזה אין ברירה אחרת. צריך להחזיר את אביב". ובגיליון שאחרי? יוק. אפילו לא מילה. כנראה גם הם נבהלו מהסערה. או אולי מהדרך שבה בוצעה ההחזרה הזאת.

אז אתם יודעים מה? בואו נדבר על הדרך שבה זה נעשה הפעם. חלק ניכר מהביקורת, הועבר על צורת החזרת המועמדים. כי השנה - גלגל ההצלה נקבע ע"י השופטים בלבד. ולא ע"י הקהל. אז בואו נפתח את זה לרגע - קודם כל, אביב והאחיות לא באמת "הוחזרו לתוכנית" ע"י השופטים, אלא דווקא ע"י הקהל, אותו קהל שהתעצבן שלקחו לו את הכוח. המודחים הוחזרו בדיוק אל השלב בתוכנית שבו יש כמה סולואים שמועמדים להדחה (במקרה הזה ארבעה), ובכך העלו את מספר הסולואים המועמדים להדחה לשישה. הסיכויים של כל אחד מארבעת המתמודדים שבמקור יועדו להדחה להישאר - עלו עכשיו בצורה לא מבוטלת מ-75% לכ-83%. וראו זה פלא - אותו קהל שהדיח - כבר די ממזמן, למען האמת - את אביב ואת האחיות, הוא זה שהחליט להחזיר גם אותו וגם אותן באותה הצבעה. הנפגעת היתה בת חן חקייה, מתמודדת סבירה, לא יותר, שממילא היתה מודחת באותו ערב, אם הבחירה היתה מארבעה ולא משישה.

רגע, בואו נדבר עוד קצת על ההחלטה לתת לשופטים את האחריות להחזיר את המתמודדים שראויים להזדמנות נוספת. אם הפקת "כוכב" היתה מחליטה לתת לקהל את זכות הדיבור - זה מה שהיה קורה: היום היתה תוכנית גלגל מיוחדת, שבה היינו רואים או חומרים ממוחזרים של המתמודדים שהודחו (בורינג!) או חומרים חדשים של המתמודדים שהודחו (הם הודחו, למה להקדיש להם תוכנית שלמה?). ההחלטה לתת את הכוח הספציפי הזה לשופטים מנעה מאיתנו זמן מסך נוסף ומיותר להפליא לאותם כוכבים שכבר לא יוולדו, רק כדי שבסיום הערב התוצאה תהיה זהה, ומחר היינו מקבלים את אותה נבחרת בדיוק (הקהל היה בוחר להחזיר רק את אביב). אז מה אתם מעדיפים? תוכניות מוצלחות יותר או את הכוח לעשות מה שהשופטים חסכו לנו בחמש דקות?

אבל יש כאן עוד נקודה שחייבים לדבר עליה. שיטת ההצבעה. בפועל, שיטת ההצבעה היא זו שגורמת להדחות כמו זו של אביב להתרחש (ולא, אני אפילו לשנייה לא מאמין לאותה תיאוריית קונספירציה שהועלתה כאן). הבעיה היא שאין שיטת הצבעה מוצלחת יותר בנמצא. פעם חשבתי שאם ההצבעות היו עבור המתמודד שאתה רוצה להעיף ולא עבור המתמודד שאתה רוצה להשאיר, העסק היה מוצלח יותר. בשיטה הזו, הקהל באמת מצביע עבור מי שהוא רוצה שיודח, ואם אביב היה מודח בדרך זו, להפקה באמת לא היתה הזכות לתת למישהו גלגל הצלה. פשוט כי רוב המצביעים לא רצו אותו בטלוויזיה שלהם. לגיטימי. אלא שזו לא שיטת הצבעה טובה, מהסיבה הפשוטה - רוב המתמודדים הראויים באמת - ממ"ב למשל - מעוררים גם די הרבה אנטגוניזם. זה לא נכון תמיד, אבל ככל שאדם הוא מוכשר יותר, יש מצב שתהיה בו יותר ייחודיות. וכשלמישהו יש ייחודיות, קשה להישאר אדיש. ואז נוצר מצב שבו או שאתה שונא או שאתה אוהב. וכך יודחו דווקא הייחודיים, דווקא המוכשרים, דווקא המוצלחים. בשיטה זו, ממ"ב לא היתה שורדת אפילו את שבוע ההצבעות השני.

לכן, שיטת ההצבעות הקיימת היא הכרחית. אבל גם היא בעייתית. כי כשאתה ניגש להצביע, אתה מצביע למתמודד שאתה אוהב, לביצוע שאהבת, למתמודד שאתה חושש שאולי הוא יודח היום ואתה רוצה לתת לו צ'אנס למרות שהביצוע שלו היום היה פחות טוב, כי הרי עם ביצוע פחות טוב הוא לא יקבל חסינות מהשופטים - בקיצור, הסיבות להצבעה הם מגוונות ומשתנות מתוכנית לתוכנית ומביצוע לביצוע. מספיק שיהיה ביצוע פחות מוצלח אחד, או פחות מלהיב אחד (כמו באותה תוכנית בה אביב הודח) והבלתי ייאמן קורה. אתה לא יכול להציל את כל מי שאתה רוצה להציל בכל תוכנית. חוץ מזה, נניח שראית עשרה סולואים בתוכנית, ונניח שאהבת מאוד ארבעה מהם, ושלושה אחרים חיבבת. חילקת את ההצבעות שלך בין אותם ארבעה סולואים, וכך נהגו גם רוב הצופים האחרים. בהכרח אותם שלושה ביצועים שחיבבת יזכו לפחות הצבעות (בממוצע). גם שלושת אלה שלא אהבת, נכון, אבל המצביע הממוצע הציל את ארבעת המוצלחים, והשאיר את השישה הנותרים (הבינוניים והגרועים) להיאבק על השאריות. ובתרחיש כזה - לא מאוד מפתיע שאחד מהשלושה ה"בינוניים" יודח. ומה לעשות - לפעמים אותו בינוני, הוא אותו מתמודד שהמצביע הממוצע דווקא מאוד אוהב, ורוצה לראות אותו מתקדם הלאה בנבחרת, אבל היום הוא נתן ביצוע בינוני. בקיצור - גם זו לא שיטת הצבעה אידיאלית, והיא מהווה פתח להפתעות-אביב כאלה גם בעתיד.

במפתיע, שיטת ההצבעה המוצלחת מכולם, היא זו של ערבי הדואטים, שבה מספר מצומצם יחסית של מתמודדים שר את "הסולו על חייהם". כשיש למצביע הממוצע מעט אופציות לבחור להצביע להן, הוא יצליח - בדרך כלל - לשמור על אלו הטובים באמת. נכון, גם לשיטת הצבעה זו יש חסרונות, השניים העיקריים הם - א. זמן מסך גדול יותר למתמודדים הפחות טובים. ב. העובדה שההצבעה הזאת מתבצעת ב-SMSים בלבד, ולא באמצעות האינטרנט - ועדיין, במצב שנוצר, זו שיטת ההצבעה המוצלחת מכולן. אולי הפיתרון האמיתי עבור הפקת "כוכב נולד" לקראת העונות הבאות הוא לבחור מראש נבחרת של לא יותר מ-13-14 מתמודדים, כך שבכל שבוע מודח מתמודד אחד בלבד, אחרי שתי תוכניות שבהן ראינו את כל הנבחרת, ואחרי שקיבלנו אפילו רשימה מצומצמת יותר של "מועמדים להדחה", ובכך אולי למנוע תופעות כמו "הדחה מפתיעה" שגוררת "קריאה נרגשת להפקת התוכנית להחזיר את המודח שלא הגיע לו" שגוררת "רעידת אדמה" שגוררת "גל עליהום" מטורף, כי איך שלא תהפכו את זה, כל הרעש הזה אולי עושה יחסי ציבור לא רעים ל"כוכב נולד" (ואולי לא, אגב), אבל אין ספק שהוא מיותר ומפריע, ולדעתי האישית גם לחלוטין לא מוצדק, ואולי הכי חשוב - לא הכרחי.