10. "האוס".

9.5. "חקירה פנימית" הסתיימה השבוע, והגדולה האמיתית שלה היתה שהיא הצליחה להיות מותחת, אמינה ומהנה לכל אורכה. כמעט לא היה לסדרה הזאת פגמים, מלבד אולי העובדה שבתחילת הפרק האחרון, כשעולה לראשונה האפשרות שהרוצח הוא בעצם יוחאי, חבר הילדות, הרי שבאותו הרגע בדיוק ברור לחלוטין שהאפשרות הלא הגיונית הזאת לכאורה היא הנכונה. החקירה של יוחאי היתה כתובה ומשוחקת בצורה נפלאה (ותפסה את מרבית הזמן של הפרק) והמשפט "היא לא יודעת כלום!" היה הרגע החזק בפרק. כל הכבוד לכל המעורבים במיני הסדרה הזאת.

9. "הישרדות 16". ביקורת על הפרק השישי. ביקורת על הפרק השמיני. ביקורת על הפרק העשירי. והנה ביקורת גם על הפרק התשיעי: בכל פעם שיש איזושהי סצנה ב"עקרות בית נואשות" בה אחת הנשים הולכות (בדרך כלל ברחוב, במהירות, בכעס) לדבר עם בנאדם כלשהו על משהו חשוב מאוד (שהן כנראה כועסות עליו), יש מנגינה קצבית ברקע. וזו תמיד אותה מנגינה. בפרק הנוכחי מצאתי את עצמי שומע בדיוק את אותה מנגינה - רק בגרסת הג'ונגל - כשאלייזה הולכת לג'ייסון (או, כמו שהוא ידוע בימינו, "הדביל") עם "אליל" החסינות, זועמת ורועשת מכך שזה בסך הכל פא&$יג מקל!הרגע הזה, ועוד קטע אחד באותו פרק, הפכו אותו ללא ספק לפרק מצוין בעיקר מבחינה קומית. הקטע השני הוא כמובן מועצת השבט שהיתה כנראה אחד הקטעים הכי אדירים בסדרת ריאליטי אי פעם. בזמן שג'ף שואל שאלות, כמעט כל חברי השבט קמים נגד אלייזה, יורדים עליה, מתעצבנים עליה, וכועסים עליה. אלייזה מקשיבה להם ומצד אחד מתבאסת כי כולם הולכים להצביע נגדה, ומצד שני, ואפשר לראות את זה בחלק מהמבטים שלה, היא אפילו קצת בטוחה שהאליל של ג'ייסון אמיתי. ואז, כשההצבעות עומדות להיקרא, אלייזה (בדרמטיות כמובן) הולכת לג'ף ומביאה לו את המקל. הדבר שהפך את הסצנה למושלמת, היה האיטיות והדרמתיות שלה. אותה איטיות שאפשרה לנו הצופים להסתכל על אלייזה ובעצם לגחך מאיך שהיא נעמדת בביטחון, כשבמקביל המבטים של הניצולים - במיוחד בלטו אלכסיס ונטלי שהיו בהלם ממה שכרגע התרחש - וכמובן אוז שמתפוצץ מצחוק למראה אלייזה שמביאה לג'ף את מה שכולנו יודעים שהוא שקר אחד גדול. אם ג'ייסון היה חושף את מקל החסינות העלוב, זה היה משעשע. אבל כשאלייזה עשתה את זה, בביטחון ועם הפרצוף הזה שלה, זה באמת היה מופע קומי אדיר. כדי להאדיר את הקומדיה, ג'ף כמובן הזכיר לכולם מה החוקים לשימוש באליל החסינות, ונתן עוד קצת זמן לחברי השבט כדי שהצלמים יוכלו לעשות את הפוטו רצח שלהם. ואז, כמובן, הכל התבדה. שזה הדבר היחידי שמבאס - כי אם זה באמת היה אליל החסינות, ואוז היה מודח, אז זה באמת היה טוויסט ענק ומדהים. במקרה הזה, כשאלוהים היה צריך לבחור בין טרגדיה לקומדיה, הוא בחר באחרונה (ג'וני).

9. בשום שלב בפרק הראשון של "רד בנד" לא צחקתי בהיסטריה, אבל בחלק הארי של 22 דקותיו חייכתי. ניכר היה שהדיאלוגים מאולתרים ברובם, במיוחד כששלום חנוך הובך בגלל אחד כזה, מה שהוסיף לתחושת השחרור שאך תורמת לסדרה מעין זו. בסוף הפרק, כשהלהקה הופיעה באופן ספונטני עם הבנות נחמה (בעעע) במין גרסה מוזרה ללד זפלין, כבר הייתי מבסוט בעליל והתמסרתי כולי לכיף. מגניב (yaddo).



8. ואם כבר "עקרות בית נואשות", הרי שפרק אחד לפני סיום העונה, והעניינים מתחממים. נכון, לא כל העלילות באותה הרמה, כשהפעם דווקא ברי היא זו שקיבלה את המקל הקצר עם עלילה משעממת ואפילו מביכה עם הכומר גרין (ביל סמיטרוביץ' הבלתי נלאה בהופעת אורח). מלבד הסיפור המשעמם הזה, קיבלנו קו עלילה מאוד חזק עם לינט, טום וקיילה, שהדבר היחיד שקצת עצבן אותי בכל קו העלילה הזה (ולא רק בפרק הזה), היה סוג מסוים של תהייה מדוע קיילה שונאת את לינט כל כך? זה היה ככה בתחילת היחסים ביניהם, אבל חשבתי שהעניינים נרגעו טיפה. ובכל זאת, זה היה עשוי טוב, במיוחד בסצנת המעצר והקטע בו טום משוחח עם קיילה כשהכל מושמע גם דרך הטלפון. הסיפור עם שמו של התינוק מיינרד היה חמוד ויצר עלילה לא רעה, כמו גם הסיפור של אלי גבי והטכנאי, כשברקע קרלוס קטן האמונה. קצת הרגיז אותי שיצר הטמטום של גבריאל קם עליה לכלותה, והיא אומרת לה לברוח. בגזרת קת'רין העסקים נהדרים - הקטע עם האקדח היה מצוין וחטיפתו של אדם יוצרת ציפיות גדולות במיוחד מפרק סיום העונה שישודר הערב. בסך הכל, פרק מצוין, עם כמה דברים קטנים שקצת פגמו בו.

8. אני לא יודע אם "שובר שורות" היא סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר מאז "הסופרנוס" או הטובה ביותר מאז "עמוק באדמה" או הטובה ביותר מאז המצאת הטלוויזיה או אולי רק מאז "סו תומאס", אבל אני כן יודע ש"שובר שורות" היא סדרה טלוויזיה טובה. אפשר להבין את זה כבר מהצפייה בפרק הראשון. קודם כל, הדמות הראשית בה מצוינת. גם מדובר בשחקן טוב, וגם בדמות מרתקת. כל הקונספט של הסדרה, שמזכיר במידה מסוימת את "העשב של השכן", הוא מרתק בעיניי, וגם הדברים שקורים במהלך הפרק הראשון - כמו סצנת הפתיחה שלו למשל - מעניינים. אני לא יודע לאן זה יתפתח מכאן, אבל אני די בטוח שרע לא יכול להיות. בעצם, אולי לדמויות עצמן, וכמו תמיד עבור צופה הטלוויזיה - זה דווקא טוב.

7. כמו "חקירה פנימית", גם "סרוגים" שומרת על רמה גבוהה ואחידה של כתיבה, משחק ועניין, כשהפעם הסיבה לאזכורה במדור היא דמותה של אלישבע, אחותה של רעות, שהצליחה לשחק כל כך שונה מהדמות הפסיכוטית שעשתה ב"מתי נתנשק", שהיה לי ממש קשה להאמין שמדובר באותה שחקנית. מצוין.

6. בשבוע השני שלה, ממשיכה "מקום לדאגה" לשחק אותה עם כמה מערכונים נפלאים ממש, דוגמת זה עם המשא ומתן של החוטף על המזוודה והבחורה, אך לעומת זאת להשאיר אותך כשמבט של פליאה אחד גדול על פרצופך מחלק אחר מהמערכונים. שוב, ממש כמו ב"חמישייה הקאמרית" בזמנם. ואם זו מחמאה - ויש כאלה שלא חושבים ככה - אז סבבה.

5. "היפה והחנון", גרסת ערוץ 10, נפתחה השבוע. קודם כל, אני חייב להביע את חוסר שביעות רצוני הכללי מכך שכל פרק חייב להיות באורך של שעה וחצי ברוטו. זה היה מעצבן גם ב"הישרדות", זה מעצבן גם כאן. למה הו למה, לבד מתאוות הבצע של הערוץ, צריך למתוח את המסטיק? מעצבן. עכשיו בואו נדבר על איכותו של המסטיק. מהשעה הראשונה, הצגת המתחרים, השתעממתי לחלוטין. היה ארוך מדי, כמעט כרגיל כשמדובר בהפקות ריאליטי של הערוץ, לא מספיק מעניין ונמרח-נמרח-נמרח. חצי השעה האחרונה, בה ראינו גם את מבחני האינטליגנציה שעברו ה"יפות" וגם את הכישורים החברתיים של ה"חנונים", כבר היתה הרבה יותר מעניינת. ובפרט רגעים כמו "השקיעה והזריחה זה באותו מקום, נדמה לי" ו"זה יוצא בערך רבע, 25%, לא? אז אני משלמת רבע מחיר, אולי, לא יודעת, אני בלונדינית, זה קשה לי", "That's What She Said" (טוב, את המשפט האחרון אולי הזיתי). בקיצור, אם זה היה טיפה מהודק יותר, זה היה יכול להיות ממש מוצלח.

2. קשת, שלום. בבקשה תפסיקו עם המנהג המגונה הזה של לפתוח פרק של "על קצות האצבעות" כשהמסך מוקטן ויש בו כתוביות מהתוכנית הקודמת. זה הרבה פחות נורא כשאתם שמים שם את ה"בפרקים הקודמים של", אבל אם אין לכם כזה, אז אל תתחילו את הפרק עם הכתוביות. זה מפריע. אפשר היה לחשוב שאחרי 15 שנה של עשיית טלוויזיה הייתם מבינים עובדה כל כך אלמנטרית.