בג'ונגל הרייטינג של ימינו, קשה לנבא איזו סדרה תשרוד ואיזו תבוטל. עם זאת, ישנן הסדרות המעטות, המיוחדות, שבפרק הראשון שלהן מופיעות גורילות מדברות, גיבור אקשן עשוי ללא חת ששותה חלב, ומונטאז' צילומים שהוא מחווה לסדרה משנות השישים. במקרה כזה, השאלה המרכזית היא "כמה פרקים ישודרו".

"המתווך" היא קומדית-אקשן-מדע-בדיוני-מבוססת-קומיקס, מה שאומר שקשה להשוות אותה לכל דבר אחר שראינו על המסכים בזמן האחרון. "גברים בשחור", "דוקטור הו" ו"ריפר" אולי מספקות נקודת התחלה. עם זאת, אף אחת מהן לא קולעת בול לנכונותה של הסדרה הזו לא להתפשר לטובת מי שלא צפה בארבעים השנים האחרונות של טלוויזיה, סרטים או קומיקס, ויכולתה לסחוט צחוקים מעצם הכמות של הבדיחות שנזרקות לאוויר.



וונדי ווטסון מחזיקה במשרה זמנית כמזכירה בחברת A.N.D ("אנחנו מערבלים לכם את ה-DNA"), שלצערה נוכחת במשרד בשעה שמפלץ עם מחושים ומספר נכבד של עיניים מחליט לזרוע הרס בכל מה שעומד בדרכו. למזלה של וונדי, מגיע אדם הקורא לעצמו "המתווך" (Middleman), משמיד את המפלצת, ולאחר מכן מתדרך אותה לשמור על מה שראתה בסוד, תוך שהוא מחמיא לה על קור הרוח שלה לנוכח הסכנה ("אני רק עובדת זמנית"). כל זה קורה בשלוש הדקות הראשונות של הפרק. יתר הפרק כולל, כאמור, גורילות, אבל גם רובוט, תעלומת רצח, התייחסות להיותו של ג'יי אדגר הובר לובש שמלות, שמותיהם של שתיים מדמויות הקומיקס שהיו "הפלאש" והשתלשלויות מיותרות מהתקרה. הכל נעשה בקצב מטורף, שחסר מאוד במד"ב טלוויזיוני לאחרונה, והוא נקודת החוזק של הסדרה.

הסדרה גם מוצאת קצת זמן לדרמה. לוונדי יש חבר שהיא רואה בו אובייקט מיני, והוא רואה בה אובייקט לפרוייקט הלימודים שלו. קור הרוח שלה הוא כמובן לא יותר מאדישות-דור-אקס (שלמען האמת נעשתה קצת משומשת מדי לאחרונה). המתווך בעצמו (השם שלו לא נאמר בפרק) הוא גיבור אקשן עליז ומאושר, אבל גם עצור רגשית ותקוע מחשבתית איפשהו בשנות השישים. בנוסף, הבסיס המוסרי שעליו נשענת העבודה שלו הוא רופף למדי: המתווך אינו יודע מהיכן מגיעים הנשקים והגאדג'טים, וגם לא כל כך אכפת לו (אבל הקדשת הזמן לנושא מלמדת שייתכן שהסדרה תתייחס לכך בהמשך). החלקים האלה הם לא החלקים החזקים של הפרק, גם בשל הזמן המועט המוקדש להם, ובשל חוסר יכולתם של השחקנים לסחוב אותם על כתפיהם.

הרגעים הקומיים והאקשן אינם מושלמים כשלעצמם. חלק מהדיאלוגים הם כל כך חסרי מעצורים עד שהם נהפכים לבלתי מובנים ומייגעים. וכאמור, אלא אם כן אתם מכירים בעל פה את ימד"ב (וקבד"ב), סביר להניח שלא תתפסו את כל הרפרנסים, שמשרתים כאן לא כערך מוסף, אלא כחלק מהותי מהסדרה.

לגבי האקשן - אל תצפו ליותר מדי. הצילום לפני מסך ירוק בולט להכאיב בסטטיות של השוטים, ואי אפשר שלא להתחנן לעוד זוויות צילום כאשר דמויות "צצות" מהצד לתוך התמונה. שתיים מסצנות האקשן אינן נראות על המסך, בבחינת "זה יותר מצחיק כשאתם לא רואים את זה", אבל לא ברור כמה פעמים הטריק הזה יעבוד להם. אם להכליל את התופעה הזו, העובדה שהסדרה מודעת לקלישאתיות של האקשן שלה וטוחנת אותו לעפר דק בדיאלוגים שלאחר מכן, לא הופכת אותו לפחות קלישאתי.

אבל גם על רקע דלות התקציב בולטות כמה הברקות ויזואליות / קוליות מוצלחות למדי. סצנות הרצח משעשעות במופרכותן, לגאדג'טים יש פוטנציאל בידורי שנראה שהסדרה עוד תמצה, ויש את המונטאז' שהוזכר למעלה. כמעט בכל סצנה מופיע גימיק ויזואלי כזה או אחר, וגם אם זה לא תמיד מכפר על הרגשת הפנטומימאים בקופסא, זה לפחות ממש מצחיק.



כותב שורות אלה לא הצליח להשיג נתוני רייטינג על שידור הפרק הראשון. בלוגרים מציינים את הפסקת הפרסום בבלוג של יוצר הסדרה, חאווייר גריו-מרקסווץ', כסימן מדאיג (אם כי, בינתיים הבלוג כבר הספיק להתעדכן), ואפשר גם לתהות על החלפת סדר שידורים בפרקים הראשונים (תמיד סימן טוב). אם אפשר להתעודד ממשהו, זה שהסדרה משודרת ב-ABC family, שהיא ערוץ כבלים עם לפחות הצלחת מד"ב אחת ("קייל XY"). הסדרה מחליפה את "לרכוב אל החופש", שזכתה לסבלנות רבה מהרשת ולעונה רביעית על אף הדשדוש ברייטינג בעונתה השלישית. "Middleman" יכולה רק לקוות ליחס דומה, אבל תהיה חייבת גם לעשות משהו בשביל הקהל הרחב כדי לא להפוך מסדרה טובה, לסדרה טובה ומבוטלת.

ציון: 8.

כתבה באתר האגודה למד"ב ופנטסיה על הקומיקס (גילוי נאות: כותב ביקורת זו הוא אחיו של כותב הביקורת ההיא).