לג'ני יש כל מה שאישה רוצה: עבודה נוצצת, חברות אוהבות, והכי חשוב - ארוס עשיר. אבל ג'ני מתחילה להיתקף בחרדות לקראת חתונה הממשמשת ובאה, חרדות שנוצרות על-ידי דברים שונים סביבה.

"החיים מבעד לעדשה" היא סדרה רדודה במסווה של דרמה פסבדו-פסיכולוגית, שלא מפחדת לקפוץ בשלוליות התבניתיו?ת ומשתדלת בכל כוחה לפרוט על מיתרי הלב. בדיוק לפי ספר הקלישאות שנכתב במיוחד לכותבי דרמות לנשים. בתחילת הפרק הראשון מוצגת ג'ני כאשת קריירה חולת שליטה מחד, וככלה היסטרית מנגד. השלולית התבניתית הראשונה מוצגת בדמות חברתה הלוחמנית לעבודה הנואמת נאום חוצב להבות על החולי שבחתונות שהופכות את הכלה לקורבן בדרכו לטבח. אבל בשנייה שהיא שומעת שיכול לצאת לה מהחתונה דייט, היא ישר מתרככת והופכת לרווקה נלהבת עם חלומות על בעל, כלב ו-2.4 ילדים. כי איזו אישה לא רוצה את אישוש החברה להישגיה? אפילו האחות שג'ני פוגשת לשנייה בבית החולים (שבו היא מבקרת לצורך העבודה שלה כצלמת עיתונות) ממורמרת ורוצה בעל, כי קריירה היא רק אבן דרך לפגישות עם חתיכים חמודים.

השלולית השנייה מתפרצת למסעדה בשמלת קצפת ורדרדה - חברתה הטובה ביותר של ג'ני, ויוי. לאחר פרץ דיבר גילמורי במיוחד ויוי פולטת ששוב יש לה סרטן, הפעם במוח, והפעם זה סופני. ויוי עושה מה שכל אישה ששומעת שהיא הולכת למות היתה עושה: אוכלת כמו נהג משאית בתחנת דלק מג'ויפת. לחברה הזו יש תפקיד אחד: להעיר את ג'ני מחלום הקצפת הוורוד שלה, להכריח אותה להפסיק לנסות "להתאים את עצמה לנעל הלא נכונה" ולהכריח אותה להתחיל לחיות את החיים שמגיעים לה.

כשג'ני מסרבת לבלוס ומזמינה סלט עם רוטב בצד, טורחים להסביר לנו את פירוש שמה של הסדרה, "Side Order of Life": אל להן לנשים להיות בדיאטה תמידית. אסור להן לצפות בחייהן מהצד. הן צריכות לתפוס את השור בקרניים ולרוץ איתו אל הלא נודע.



כאן יש מעין סתירה פנימית - שכן הסדרה היא סדרת נשים לא מעצימה, אבל היא מנערת את הגיבורה שלנו ומנסה להכריח אותה להתעורר ולראות שהבעל שהיא בחרה לעצמה לא מתאים לה. לראות שהקריירה שלה חשובה יותר ושמגיע לה מישהו שבאמת אוהב אותה ולא חושב עליה רק כעל אשת פרס נאה שתיראה לו טוב על היד במסיבות.

טעות מקרית במספר עוזרת לג'ני לקבל את הטיפול הפסיכולוגי הנחוץ לה כל-כך, עכשיו שתמונת חייה המושלמים נעכרה קמעה. השלולית השלישית הזו ממשיכה להימרח אל תוך בית החולים ומתגשמת כשרת היודע-כל שגם מייעץ לה איך להתמודד עם העכירות הפתאומית.

רמזים רבים מסביבה של ג'ני מנסים להבהיר לה שהיא אינה מאושרת. ומהמקום הזה של תובנה עצמית, פתאום היא מצליחה להשתפר בעבודתה ולראות את ה"נפש" של האובייקטים שאותם היא מצלמת. לדוגמא, רק כשהיא מפתחת תמונה של גבר עצוב בחדר ההמתנה (היי אבא של מרדית' גריי, אני רואה שעשית מאסטר בפרצופים אומללים, מזל טוב), ורואה את הלב השבור שלו, היא מצליחה להתחבר לכתבה שהיא מכסה ולהבין שהוא המאהב של נושא הסיפור שלה.

כדי שלא נשכח לרגע את נשיותה הבלונדינית, ג'ני מקפצצת ביגון אל השלולית הרביעית. שם היא מוצאת שהיא אמורה ליידע מלא אנשים על מחלתה של ויוי, אך קשה לה לחזור על המילים הקשות שוב ושוב. לכן בא לעזרתה הגבר החסון שעומד לשאתה לאישה ומזכיר לראשה הקטן והיפה את הטכנולוגיה המתקדמת של האימייל הקבוצתי. היתה יכולה להיות פה אמירה על חמימותה של ג'ני המעדיפה ליידע אנשים באופן פרטי, לעומת הקרירות של איש העסקים שמעדיף להודיע דבר כה קשה באינטרנט, אבל ג'ני נענית להצעתו חיש מהר ושולחת לחבריה אימייל המורכב משלושה משפטים עמוסי כתיבה יוצרת.

השלולית החמישית מרטיבה אותנו בדמות הזקן השחור עם הקול העבה והתובנות העמוקות, שעוזר לג'ני להבין שברנדון וולש (הידוע כאן בשם איאן, אבל אני בטוחה שזו סתם טעות של התחקירנים) הוא לא האחד. כי אם הוא כן היה האחד, היא לא היתה מקבלת רגליים קרות ולא היתה מהססת, אבל כן היתה יודעת ממבט ראשון, או משיחה ראשונה, שאיתו היא רוצה לבלות את שארית ימי חייה. תובנה זו מועצמת כאשר ג'ני מפתחת את התמונה של הזקן, ותוך כדי הפיתוח היא מתקשרת אל הטעות הקוסמית במספר ומקשקשת על חייה האישיים עם גבר מסתורי שנראה כי אין לו שום דבר לעשות והוא רק מחכה ששיחת טלפון ארעית תתבל את חייו התפלים.

הזוג האתלטי עולה על שרטון. הדיאלוג השנון: "האטי", "אני לא יכולה" מעיד על התפוררות יחסיהם. איאן מבקש מאשת הפרס שלו להאט לקצב שלו, אבל היא - שבדיוק קיבלה קידום בעבודה שלה - מעדיפה לאוץ קדימה, לדחות את חתונתה ולהתמקד בקריירה שלה. אני בטוחה שמתישהו בהמשך הסדרה הבחירה הזו תשוב לנגוס לה בתחת, כי כמו שראינו בסרטים הוליוודיים רבים, כשניתנת לקרייריסטים הזדמנות שנייה, הם מעדיפים את המשפחה על פני הגשמה עצמית.

השלולית האחרונה מצטברת בכנסייה שהוזמנה לחתונה, אך במקום זה נערכת בה לוויה מזויפת לוויוי הצינית, שלא מתאפקת ונואמת לצלילי מלודיה נוגה נאום מרגש על חשיבות החברים. כי לאיאן לא באמת אכפת שכלתו דחתה את יום חתונתם, כל עוד כספי המקדמה ועוגת השכבות הענקית לא מתבזבזים לריק.

בכל אופן, אחרי צפייה בפרק הראשון של "החיים מבעד לעדשה על-פי נד", מסתמנת פה סדרה רדודה, תבניתית וסכרינית שלא מחדשת כלום ולא דורשת מאמץ שכלי רב מצופיה.