זה כנראה לא היה הפרק הטוב ביותר של גלקטיקה, אבל הפרק הזה הוא דוגמא לכל מה שטוב בסדרה הזו. היא אפלה, אבל גם מלאת תקווה. הדמויות הן ארכיטיפים, אבל הן גם מתפתחות. מעל הכל, גלקטיקה היא אולי הסדרה האמיצה ביותר בטלוויזיה.

השיחה של לי וקארה על הגלקטיקה מכינה את הבמה: זה תלוי בהם עכשיו. האם הם יכולים להתמודד עם הבאות? חזרו והקשיבו לשורה האחרונה של קארה: באיזה עוד סדרה הייתם שומעים אמירה כזו?
על הספינה של הסיילונים, אנחנו מגלים מהן "הבאות" בדיוק: במעין רמאות יחסית לפרק הקודם, שלוש הצטרפה שוב לסיילונים ועכשיו ידה על העליונה. אפשר לפחות להודות על כך שלהילו אין שורות בפרק הזה.

שלוש מגיעה לגלקטיקה וחוקי המשחק נקבעים: הארבעה חייבים להגיע לספינה של הסיילונים ואז האסירים ישוחררו. באופן טבעי, שני הצדדים לא מתכוונים לכבד את ההסכם הזה. עדיין, השוט שבו האסיר נזרק לחלל הוא אחד מהרגעים הכי מזעזעים בסדרה, ואנחנו אפילו לא יודעים במי מדובר. זה יותר מזעזע כשמבינים שהשוט מתקשר לסצינה הקודמת, שנותנת סגירות ליחסי רוזלין-טורי העונה. העובדה שדמות כמו טורי מקבלת סגירות היא טריוויאלית בערך כמו ההתמקדות בצליעה של גאיטה (כלומר, לא טריוויאלית בכלל).

ואז, הסיילונים מתחילים לשמוע מוזיקה שוב. כשאנדרס שואל את טיי מה הוא מתכוון לעשות, ציפיתי שהוא יילך לעשות את שש, אבל האשמה סוף סוף משיגה אותו. הוא לא יכול להסכים לכך שאדאמה יאבד את רוזלין, ומוכן להקריב את חייו בשביל אדאמה. אדאמה, מצדו, הרוס מהבחירה בין רוזלין וטיי. בהערת אגב אני אציין שהתמוטטות העצבים של אדאמה היא כל כך משכנעת, ואם מישהו צריך לקבל אמי על העונה הזו עד כה, זה אדוארד ג'יימס אולמוס. אבל בגלקטיקה, המשמעות היא פינוי הבמה ללי, שהכל נמצא על הכתפיים שלו עכשיו.

השינוי של רוזלין בפרק הקודם לא היה כל כך משכנע, אבל נראה נכון בפרק הזה: אנחנו רואים אותה משלימה במידה מסויימת עם האדם שבאלטר הוא כעת. היא אפילו מוותרת על חוסר האמון המתמיד שלה בו כשהיא מבינה שאינסטינקט ההישרדות שלו הוא אכן חזק ביותר, ושולחת אותו להתחנן על עתיד האנושות.

הוייפר של סטארבאק הוא אמנם דאוס-אקס מאכינה בהגדרתה המקורית, אבל זו לא הנקודה. קארה ולי פותרים את המשבר שלפניהם, ולא על ידי התנהגות כמו ה"הורים" שלהם: קארה שמה את האמונה שלה לחלוטין בגורל, ולי עושה עסקה עם האויב. "כל זה קרה כבר בעבר, אבל לא חייב לקרות שוב": צריך ללמוד מהטעויות של הקודמים, אבל צריך גם מידה מסויימת של אמונה ויכולת להחליט באופן עצמאי.



ואז הם מוצאים את כדור הארץ. ובעוד שאנחנו מתרגשים עם הצוות של הגלקטיקה, אנחנו יודעים שמשהו ממש, ממש לא בסדר. ואז אנחנו רואים אותו. אם יש אלוהים סיילוני, יש לו חתיכת חוש הומור מעוות. אם האנשים ב-Sci Fi Channel באמת צופים במה שהם משדרים, יש להם חתיכת ביצים להקרין את זה, וחתיכת שריטה לוותר על זה.

השוואה לפרק סיום העונה של 'אבודים' היא במקום כאן: בפרק ההוא, 'אבודים' למעשה סיימה סיפור שהתחיל בפרק הראשון, ונתנה טיזר לסיפור אחר לגמרי, שעליו אנחנו יודעים כמעט כלום. גלקטיקה היא בדיוק באותו המקום. ההבדל הוא שהסיפור של גלקטיקה, והסוף שלו, הם טובים מספיק כדי לגרום לי לצפות בעוד סיפור כזה. חבל שהוא יתחיל רק ב-2009, ויהיו בו רק עוד עשרה פרקים.

ציון: 9