10. פרק סיום העונה הרביעית של "אבודים" הכיל כל מה שיכולנו לבקש מפרק סיום עונה של "אבודים". כמה דמויות חשובות מתו, גורלן של אחרות לא ידוע, הבנו מה היתה כוונתו של ג'ייקוב כשאמר שצריך "להזיז את האי" (התשובה: צריך פשוט להזיז אותו) ואפילו קיבלנו כמה סצנות מגניבות במיוחד עם סרט הדרכה נוסף (והזוי במיוחד) של דארמה, שכלל ארנב לבן וזמן שחוזר אחורה (או אולי רק קלטת שחוזרת אחורה). בכלל, סצנת הזזת האי היתה יפהפייה והאור הלבן שהיה שם הזכיר את אותו אור לבן מסוף העונה השניה כשלוק לא לחץ על המספרים. האם גם אז האי זז? הבעיה הגדולה ביותר עם פרק הסיום העמוס הזה היא כמות הזמן הבלתי הגיונית לחלוטין שצריך לחכות עכשיו לעונה הבאה.

10. עוד סדרה סיימה עונה השבוע (וכאן רוב הסיכויים שלא תהיה עונה נוספת) - "חמישה גברים וחתונה". פרק הסיום שלה כלל בתוכו כמה סצנות מצוינות, כמו דאנה איבגי שתוקפת את יאיר עם האקדח שלו והעובדה שגאנם, שלאורך רוב הסדרה היה הכי מסכן והכי דפוק, סיים מרוצה כששתי נשים מאוהבות בו. ג'וני סוף סוף ביצע ביאיר את הנקמה שתכנן, ואפילו קיבלנו סיום חמוד-חמוד של סצנה שלאחר המוות. מה צריך לבקש יותר? אולי סדרת-בת לג'וני המלך.

9.5. "המשרד" (נכתב במקור על פרק הפתיחה הכפול). פרק טוב, שכל כך הרבה דברים בו עבדו מצוין - כל הסיפור של מייקל שדורס את מרדית' (הקורבן הקבוע והמתבקש) היה גאוני, החל מהפתיח שלווה מנקודת המבט של מייקל, הדרך (ההיסטרית) שבה הוא סיפר להם על התאונה והחדשות העצובות שמרדית' נאבקה ונאבקה ובסוף... היא בסדר, הדרך שבה הוא החליט שהיום הזה הוא "נאחס" (בהתחלה המחשב נפל עם כל הפורנו), השיחה ההזויה על אמונות של אנשים והשיא בביקור בביה"ח, התגובה של מרדית' והחיבוק ה"אמיץ" של מייקל. ענק. אהבתי גם את השילוב של הכלבת והאזכור של פרק העטלף שהיה מתבקש וחכם. ההמשך עם המרוץ וכל מה שנלווה לו היה מבדח, אם כי נמרח קצת יותר מדי. הכי אהבתי את ההתפרקות של מייקל על הרצפה והגילוי (הויזואלי בלבד) שהוא נמצא כמה מטרים מקו הסיום - זו טלוויזיה מתוחכמת שלא מזלזלת בצופים שלה. ג'ים ופאם כאלה מתוקים ביחד! אהבתי את הכימיה שלהם, את קווין שמנסה לגלות על הזוגיות (הצפויה) שלהם, את הגילוי של צוות הצילום ובמיוחד את ההתערבות הבלתי צפויה שלהם בתוך הסיפור שממש הפתיעה אותי ותרמה לעלילה. ועוד יותר מזה אהבתי את הפרטים הקטנים שרק נרמזים כמו העובדה שפתאום השיער של פאם מפוזר, ההתפרצות של ג'ן על פאם וכו'. דווקא את דווייט אהבתי פחות בפרק הזה. ההתנהגות שלו היתה קצת אובר דה טופ, אפילו בשבילו. הוא לא ממש הצחיק אותי הפעם. אנג'לה דווקא היתה מצוינת, ואנג'לה קינסלי מתגלה אולי כאחת השחקניות הפחות מוערכות בטלוויזיה. הסיום, עם הנאום הפומפוזי הצפוי של מייקל על רקע התמונות הפתטיות שלו היה פשט קלאסי לסדרה הזאת. שאפו לכותבים על עבודה מצוינת (איתן גשם).

9.5. "עקרות בית נואשות".

9. "אורות ליל שישי".

8. "חף מפשע" מצליחה לבלוט מיתר הסדרות בז'אנר ה"יש לנו קו קטנטן של עלילה עונתית, ובכל פרק נחקור מקרה רנדומלי אחר", בכך שהיא עשויה בצורה טובה יותר מרובן. הפרק הנוכחי היה טוב במיוחד, בעיקר בזכות הנערה עם כנפי המלאך והכיוון אליו לקחה חקירת מותה. דמותו של רומן היתה מספיק אניגמטית כדי להפוך אותו לסוג של ארכי-נבל והסיפור עם הכלבים ואוליבר המסכן היה מצוין.



7. פרק סיום העונה הראשונה של "נזקים" היה... האמת? קצת מוזר. מצד אחד, היו בו אותם אלמנטים גאוניים שנכחו גם בשאר העונה - הסיפור המרתק, העריכה התזזיתית של שילוב אירועים שכבר ראינו בעבר עם אירועים "חדשים", גילינו כמה דברים מעניינים: זהות הרוצח של דיוויד, העובדה שפאטי היא זו שכנראה ניסתה לחסל את אלן, מה שכמובן פתח כמה וכמה שאלות נוספות. אחד הדברים שהכי אהבתי בפרק, היא העובדה שעריכה שונה של אירועים שחזינו בהם שוב ושוב, גרמה לנו להגיע למסקנה (האולי שגויה, אגב) שזו אכן היתה פאטי. מצד שני, היו בעונה הזאת, ובפרק הזה בפרט, כל מיני דברים לא ממש ברורים, והצפייה בפרק האחרון הותירה אותי - יותר מהכל - מבולבל. אין ספק שנקודת הסיום של הפרק יכולה להוביל לעונה שנייה מרתקת מאוד, במיוחד בזכות הסיבה שבגללה חזרה אלן לעבוד אצל פאטי.

3. "רובין הוד". אוף, איזה פרק מבאס. כל כך הרבה דברים היו בו לא הגיוניים: ממתי השריף מתהלך בשנתו? מה פתאום ג'ון מחליט להמרות את פיו של רובין? איך הם לא מזהים את השריף? מה פתאום הוא מחליט להפסיק את ניסיונותיו לחזור לטירה ולהתחיל לנסות - ללא שום תגבורת - להשיג את האמנה (זה הרי לא שהוא "יצא באמצע הלילה" במטרה להשיג אותו, אלא פשוט נקלע לשם)? מה פתאום ג'ון וז'אק מחליטים לקחת אותם אל המחנה? איך יתכן שהשריף לא יודע שזה יום חמישי? הרי לא יכול להיות שלא אכפת לו שנוטינגהאם תיהרס. הוא אפילו לא מנסה לחזור. "נו, באמת" אחד גדול. בכלל, כל הפרק היה מאוד מרוח. אוי, מאץ' נפל. אוי, הוא ורובין מתעכבים, כשהכל נעשה בצורה כל כך צפויה. שלושה דברים חיוביים בכל זאת: עלילת השליח של הנסיך ג'ון שלא מוכן לוותר על כלום (הריסת העיר, חיסול האנשים) שנעשתה בצורה טובה ואמינה; הרגע בו הילדים מנצחים את ג'ון; והעובדה שגאי יצא בסוף גבר, כשהחליט לחזור לעיר ולמות עם כולם (והסצנה שלו על הסוס, כשעוד נראה היה שהוא בורח משם, היתה מצוינת).

1. השעה 12 בצהריים ובערוץ 2 מוקרנת הסדרה המצויינת "מבוא ל..." שהופקה לרגל שנות ה-60 למדינה. ד"ר אריק כרמון מרצה על מבוא לדמוקרטיה, והקהל יכול לשבת ולהשכיל. ואז מופיעה בפינה העליונה של המסך מודעה ובה שעון מתקתק הסופר את הזמן לארוע היסטורי חשוב הרבה יותר מהולדת הדמוקרטיה - "רוקדים עם כוכבים". כאילו שהשעון אינו מספיק, סמל התוכנית מתנפנף בתחתיתו הלוך ושוב כמטוטלת שמנגבת את קרחתו של המרצה. הזוועה (ספיידרמן!) הזאת נמשכה לפחות חצי שעה, כאשר לעתים הדבר מוביל לאפקטים מוזרים שבהם נראה כאילו הד"ר הנכבד מנסה לגרש את היתוש הטורדני שהתיישב על מצחו, והתנועה הבלתי-פוסקת לא מאפשרת בשום פנים ואופן להתרכז בדברי הטעם. האם ערוץ 2 מתעקש בכח להוכיח את הטענה שהנוגדנים של ערוץ מסחרי יתקפו כל "גוף זר" אינטליגנטי שינסה לשרוד בו? ובאותו הקשר בקשה לערוץ 2 - נכון שנורא דחוף לכם לפרסם את חצי הגמר של "המטבח" אבל אולי לא כדאי בזמן התכנית "נשים כותבות", לשתול כתוביות בתוך להבות של אש מעל ראשה של הסופרת ניצולת השואה אידה פינק? (אסף רזון).


בשולי הממיר
החוטף בפרק השבועי של "סוכן מחוק" הוא, למי שנראה מוכר, סטיבן באואר שהיה פעם מפורסם לרגע בזכות תפקידים בסרט "פני צלקת" ובסדרה "סוכן סמוי". מה הקטע עם סוכנים? (אסף רזון).

ב"סמולוויל" הגיח, בעוד הופעת אורח עם קריצה, דין קיין, סופרמן מ"לואיס וקלארק", כאיש הרע (אסף רזון).

ב"מדור מיוחד" התארח ג'וליאן סנדס, מי שהיה (מאוחר יותר) ולדימיר ביירקו מ"24".

ב"חף מפשע" התארח גארט דילהאנט כרומן. נדמה שהוא מופיע לאחרונה בכל מקום: "4400", "נזקים", פרק של "חוק וסדר" ששודר כאן לא מזמן.

בפרק פתיחת העונה השנייה של "צה!ב" התארחו רוב בנדיקט (ריצ'רד מ"פליסיטי", "על הסף") כקית' וקירסטן וורן (נורה ב"עקרות בית-נואשות") כמרטינה.