10. "דוקטור הו" (yes). איזה פרק מבריק, "מצמוץ". בלינק, בלעז. מעבר לעובדה שהיצורים שהוצגו בפרק, "המלאכים הבוכים" היו רעיון מקורי שבוצע בצורה גאונית, הפרק כולו היה עמוס ברגעים מעולים: סאלי ספארו מגלה את ההודעה הביזארית שכתובה על הקיר, הרגע בו חברתה נעלמת ומתברר שהיא לכודה ב-1920 לנצח, המפגש עם בלש המשטרה ואז המפגש המחודש איתו ביום האחרון של חייו ("ירד גשם ביום שנפגשנו", "זה אותו יום"), מרתה והדוקטור שלכודים ב-1969 ומשאירים לסאלי הודעות באמצעות סרטי ה-DVD שברשותה. נכון, כמו בכל פרק של הדוקטור, כמעט, אפשר למצוא הרבה חורים בהיגיון. אבל במקרה הזה, כמו גם במקרים רבים אחרים בסדרה הזאת - מה זה משנה, כשהפרק כל כך כיפי, כל כך מרגש, כל כך משעשע?

10. "אבודים".

9. "חמישה גברים וחתונה" ממשיכה להיות מצוינת ועמוסה בסצנות נהדרות - שרון מספרת לג'וני הכל, והוא בתגובה צוחק ויוצא לכיוונו של יאיר עם רובה; שרון מספיקה להזהיר בזמן את יאיר; יאיר מחפש מפלט אצל גאנם ומוצא את איה בזרועותיו; יאיר מתווכח עם הוריו בנוגע לצפייה משותפת ב"אמנון לוי"; ולבסוף - סצנת המרדף במדבר וההתאהבות של ג'וני ברועת הצאן השותקת ("הקומפיוטר מצא פיתרון"). קו העלילה של יניב עם הבחורה מהפורום היה אמנם קצת חלש, אבל שאר אירועי הפרק הפכו אותו לשולי מספיק כדי שאפשר יהיה ליהנות.



9. "נזקים". לאורך כל הסדרה ידענו שפאטי יוז קשוחה ותפעל בדרכים רבות ומגוונות (ולפעמים לא הכי חוקיות) כדי להשיג את מה שהיא צריכה. כשגילינו לראשונה על טיפת הדם שעל נעלה - ולמעשה גם קצת לפני זה - עלתה השאלה הבלתי נמנעת: "האם פאטי מסוגלת גם לרצוח?". בפרק הנוכחי גילינו - כנראה - את התשובה לשאלה הזאת, והיא היתה מדהימה ולא צפויה: טיפת הדם על הנעל שייכת לריי, שפשוט החליט לשים קץ לחייו. לחלוטין לא ראיתי את זה מגיע. רגע חזק.

9. "אחת שיודעת".

8.5. "רמזור" ממשיכה לעשות מצוין את מה שהיא אמורה לעשות - להיות סיטקום מוצלח. הקטעים החזקים בפרק הנוכחי היו האינטרקציה של אמיר עם "הדודה שלו" במהלך השבעה של בעלה, עם משפטים כמו "מי בא עם חצאית לסחנה?" מצידה, וכמו "מה זה משנה מה אמרת? אמרת!" מצידו של אמיר, והנחישות המשעשעת שבה אמר משפטים כמו "ולבר מצווה שלי הגעת? סביר להניח שלא, אז את סתם עכשיו מתקטננת". אחלה פרק.

8. מסיבה לא ברורה יצא שפספסתי את תוכנית הפתיחה של "באה בטוב", הלייט-נייט / תוכנית אירוח / תוכנית בידור / מחקו את המיותר החדשה של עינב גלילי. את התוכנית השנייה ראיתי והיא היתה לא רעה. הבדיחות היו כתובות טוב, הקטע עם רמי הויברגר העצבני גם הוא היה כתוב טוב, אבל בשלב מסוים הוא התחיל קצת לעצבן. האורחת, יהודית רביץ, סיפקה כמה רגעים חביבים, והסך הכל היה קליל ומבדר. לא תוכנית שאי אפשר להחמיץ, אבל בהחלט כזו שנחמד ליפול עליה.

8. "להציל את גרייס". שני אירועים חזקים היו בפרק - הראשון, גרייס נשארת קשורה אחרי שבחור מזדמן בורח מדירתה לאחר שהוא מגלה שהיא שוטרת, מה שגורם מאוחר יותר להאם, שותפה, להתעצבן עליה ולהשאיר אותה קשורה. הסצנה שהגיעה מאוחר יותר, שבה הוא שחרר אותה סוף סוף, והרגע שבו גרייס קמה סוף סוף ממיטתה היה קשה ומצמרר, בעיקר כי גרייס התנהגה שם קצת כמו קורבן אונס, מה שהיא כמובן לא היתה. האירוע החזק השני: גרייס מוצאת ולוכדת את הבחור שדקר אותה לפני שנים בכתף. מעבר לעובדה, שגילינו לראשונה על האירוע הזה מעברה, הוא גם האיר באור קצת אחר את התנהגותה הפרועה של גרייס ואת העובדה שהיא מביאה כל מיני גברים לא מוכרים אליה הביתה. מעניין.

7. אני חושב שההופעה ההזויה הזאת היא ה"דבר" שהכי הצחיק אותי השבוע (מתוך חצי הגמר הראשון של האירוויזיון).

7. "החיים על פי נד".

6. "עקרות בית נואשות"

5. כש"מלך השכונה" הגיעה אל קיצה בארה"ב, אמר דאג (קווין ג'יימס) בראיון עמו ש"תם עידן בטלוויזיה האמריקאית". ובכן, הרשה לי להגיב ב"פחחחחח". "מלך השכונה" היתה לכל אורכה טלוויזיה נחמדה. היא לא היתה סיטקום חדשני או פורץ גבולות במיוחד, לפרקים היא אפילו לא היתה מצחיקה במיוחד. היה לו כמה רגעים חמודים, שתי דמויות ראשיות מוצלחות, וסוף חינני. לא יותר. בטח שלא מדובר בעידן שהסתיים בטלוויזיה. אני חושב ש"שני גברים וחצי" עדיין משודרת.



2. ביום רביעי, שודר ברשת (ערוץ 2) גמר ליגת האלופות בכדורגל בין צ'לסי למנצ'סטר יונייטד. כמו כל משחק כדורגל שמשודר בערוץ מסחרי כאן בארץ, היו בו חסויות. אבל שלא כמו בכל משחק כדורגל שמשודר כאן בערוץ מסחרי, הפעם שכחו להודיע לשדר ולפרשן בכל פעם שעלתה על המסך חסות. כך קרה שבכל פעם שעלתה חסות (עם סאונד, מן הסתם), נשמעו ברקע, כך שבקושי ניתן היה לשמוע משהו, גם קולותיהם של שגיא כהן ושל רמי וויץ (נדמה לי שזה היה הוא). וזה היה ככה לכל אורכו של המשחק. אני חושב שבשנת 2008, אירועים מסוג זה לא צריכים להתרחש.

1. במהלך השבוע, למשך שלושה ערבים שלמים, ובכל פעם במשך שלוש שעות פחות או יותר, שודר בערוץ הראשון, אירוע זניח ושולי שנקרא אירוויזיון. השידור עצמו היה במסך רחב, אך בערוץ הראשון הוא שודר במסך מלא, כך שהתמונה הוצגה בצורה חתוכה בצדדים. זה היה גרוע בכל תשע שעות השידור הללו, אבל בשלב התוצאות זה הפך מ"גרוע" ל"מחפיר", "ביזיון", "מזעזע". וזה מבלי להזכיר את הלוגו של "ערוץ 1 ישיר" שהסתיר אף הוא את החלקים שעוד ניתן היה לראות. אני חושב שבשנת 2008, לאירועים מסוג זה אסור - פשוט אסור - לקרות (ותודה גם לאסף רזון).


בשולי הממיר
אל העיירה הציורית "סמולוויל" הגיע השבוע (ב-yes) גרנט. לא, לא אברם גרנט, אלא השחקן מייקל קאסידי, שהיה קליף ב"פאלם ספרינגס". וולקאם.

ב"חוק וסדר" התארח השבוע גארט דילהאנט כאריק לנד. הוא היה השבוע גם ב"נזקים" (מרשל), ובעבר שיחק ב"4400" (מת'יו רוס) וב"דדווד" (וולקוט).

בפרק סיום העונה השישית של "חוק וסדר מדור מיוחד" (העונה השביעית נפתחת כבר ברביעי הקרוב, מגניב) התארחו אר אי רודג'רס (ג'יימס רובסון הנאצי מ"אוז") וג'ון ברנט'ל (דאנקן מ"הכיתה").