קיר רביעי? תזכירו לי מה זה קיר רביעי? "בוסטון ליגל" ממשיכה לשבור את כל מוסכמות האסקפיזם הדרמטי. להתייחסויות לקריירה של שאטנר כבר התרגלנו, אבל מאז השביתה (שאליה התייחסו בסדרה, כמובן, בסיפור "בזמן השביתה") זה רק הולך ומחמיר. בפרק הקודם היו התייחסויות לקלינטון נגד אובאמה, ובפרק הנוכחי דיוויד אי קלי מספק ירידות מלוא החופן על ג'ון (חרררר) מקיין.

אבל באמת, ההצעה להפוך את דני קריין לנשיא ארצות הברית, אפילו אם היתה ברורה מאליה שאיננה רצינית, הוציאה את הטוב מדמות מטורפת שכבר חשבנו שאי אפשר לדעת עליה שום דבר חדש, ועוד עם מינימום אלן שור.

חוץ מזה, היה גם סיפור על תביעה של הכנסייה שהוכיחה שוב עד כמה טעיתי כשחשבתי בהתחלת העונה שג'ון לארוקט היא תוספת מיותרת לצוות, והמשך (או סוף?) הסיפור של ג'רי "ידיים" והזונה המאוהבת. כמה טוב לראות שג'רי הוא לא רק אוסף של נוירוזות וטיקים, אלא בנאדם עם אישיות אמיתית ודפוקה שמתעקש על עקרון מוסרי (מטופש או לא) גם מול אהבה ואושר.

"בוסטון ליגל" ממשיכה לספק קומדיה טהורה במקביל לדיונים ביקורתיים על העולם האמיתי, ומספקת שילוב בלתי ניתן להתרה של הומור מטופש ודרמה חזקה. העונה הרביעית והמקוצרת, שנגמרת בשבוע הבא, הקצינה את השילוב הזה והוכיחה שדיוויד אי קלי עדיין יודע לעשות טלוויזיה טובה. ציון: 9, וגם זה רק בגלל שהופעת האורח של הריבאונד המתנפח של ג'רי היתה מביכה בהרבה מהנדרש.