וואו. וואו. אתם מתרגשים כמוני? הגמר! של "הישרדות"! זאת אומרת, חלק א' של הגמר, הפרוש על פני שבוע (אבל באמת מרחו את העניין הזה כבר כמה חודשים טובים). בחלק א': לא קורה כלום. בחלק ב': קורה עוד פחות, אבל בסוף יש מנצח.

למי ששכח, אירועי הפרק הקודם: כולם קיבלו מכתבי בכי, מרינה לא הצליחה לאחוז במוט ומיררה בבכי, דן זמם על פרגית צעירה (האמת, עם הזמן שהם על האי, צעירה היא לא, אבל ניתן לה ליהנות מהספק), ולנעמה כאב עמוק בתוך השתלים (ממש ליד הלב). אה, ונועם.

היום, ב"הישרדות": דן מחליט שהפסיק להיות לו אכפת מקפון, ואחרי שהביא אותה באנלוגיה מרתקת לתפקידו במשחק ("היה לי חבל להרוג את הנחש, יותר מאשר את התרנגולת. נחש זה אולי זן נדיר, אני אוהב בעלי חייב וזה, אבל תרנגולת, יאללה"), והביא אותה בשחיטה כשרה במכת מצ'טה מכוונת היטב, לא לפני שרדף אחרי התרנגולת בכל האי.

כשהלוזריות חוזרות אל האי הן מבכות את מותה של קוריצה בצורה שמחללת את כבודה ואת זכויותיה הטבעיות, אחרי שמצאו אותה תלויה על חבל. מאוד סמלי מצד דן, שאחרי שמיצה את כל האתגרים, ונמצא מרחק יום מסטייק עסיסי, הורג את התרנגולת.

השורדים עושים הפוגה להספיד את קוריצה: גנבת לשורדים קרואסון, גנבת להם אורז. ישבת לידם בגשם, ברחת מהם כשהם באו עם הסכין. עשית אקשן באי, היית גיבורה. את את, השורדת הראויה האמיתית.

את התרנגולת הראשונה אכלנו בקלות. בכל זאת, לא אכלנו מהבוקר, וזה. אבל את קוריצה?! למה, למה?! ( אין שום קשר, כמובן, לזה שיש מושבע מסוים, כותב שירים ומזמורים, שיכעס כשישמע). אבל אם לאכול אסור, להשתמש בה לעבודת אלילים מותר, וכך אנו מגלים את הטוויסט המפתיע של הפרק - כל משאלותיה של נעמה יתגשמו. דן, בתורו, מספר לנו על הטכניקה המיוחדת שלו לזיהוי אם לילה או בוקר (פותחים עין. אם בוקר - בוקר. אם לילה - לא בוקר עדיין).

כשהבוקר מגיע, מוטלת על השורדים המשימה להכין Scrapbook. כדי לנצל את המצלמה עשו השורדים את מה שהם יודעים הכי טוב: דגמנו סבל וכאב אינסופיים לרגע, ואז חזרו לישון ולאכול.

אחרי שלושה שבועות (או יותר? איבדתי ספירה), אנו חוזרים למועצת שבט. כבר שכחתי מי היה המודח האחרון. מיד עם תחילת המועצה גי"ז חושף שהמושבעים ישתתפו בהכרעה (מה, יהיה להם מעמד כמו השופטים בגמר כוכב נולד? שווים שלושה אחוז?).

אנחנו מתחילים עם שחזור הדמעות והנזלת של מרינה, בווידוי קורע לב השואף לקבל דמעה או שתיים מהמושבעים. כל מה שאני רואה הם חיוכי שמחה לאיד. אני באמת לא מבינה למה משחזרים את המשימות במועצת השבט. כן, כן, זו המועצה האחרונה, ומה אני נזכרת עכשיו, אבל זה לא מניח לי. ראינו את הפרק שעבר, על שש שעות האתגר שבו, מדוע עלינו לקבל שחזור מהשורדים העילגים, במקום לשמוע מה אסטרטגיות ההצבעה שלהם (ולא, אסטרטגית הצבעה איננה "למי תצביע היום, דן", אלא "לפי מה אתם מצביעים היום, טוד?").

עניין קוריצה עולה, וקשה לעידן להישאר אדיש. בעריכה הראשונה אי פעם בתוכנית, משתיקים את הקול שאומר לעידן לסתום את הפה, אבל לא את הכתוביות. עניין קוריצה מוביל לכך שדן נלחץ מנעמה שיוצאת בסדר יותר ממנו, והוא מחליט לתקוף אותה על מוסר העבודה שלה, ובעקיפין להחמיא לכל המושבעים שלא לגמרי בצד שלו (משה ויעל). בשלב זה כולם עדיין משוכנעים שתפקיד המושבעים יגמר אחרי הערב, ומי שיש לו חסינות לא יזדקק לאהדת המושבעים ויכול ללכלך על כולם (ע"י אכילת קוריצה).

דן מחליט, במהלך ע"ש ג'יימס, להודיע קבל עם ועדה שהוא לקח עמו את זאת שלא מגיע לו, והוא מתחרט על כך. אחרי שגי"ז שואל את מרינה למה דן היה רוצה להגיע איתה דווקא לגמר, והיא מקשקשת על כך שהיא הראויה, אפילו פני הפלסטיק שלו נשברים והוא שואל אותה שאלה בת שני חלקים: ראשית, פחחח, ושנית, האם ככה באמת היא מכירה את דן.

דן עושה את המהלך הבא הטיפשי שלו, ומודיע לכולם שהוא הוא שלט על האסטרטגיה מההתחלה, והוא אחראי להעפה של כל חברי המושבעים. אחר כך קורה מה שמבלבל אפילו אותי: נעמה ודן רבים על מי הוא זה שהעיף את יעל.

לא יודעת, אני רואה את המועצה, אני רואה את דן ומרינה משפילים את נעמה, אני רואה את נעמה מנסה להישאר בחיים, נועם שותק במבט נבוך. אני מרגישה כמו בארוחת ערב משפחתית. בסופו של דבר, נועם מתערב לרעתו של דן. נסיך. מיד אחר כך, הוא מוותר על החסינות עבור נעמה. מלך. לא רק שכך הוא קנה את נעמה, את קולה הוא צריך, אלא גם חבר מושבעים שלם שלעולם לא יעיף אותו. הנה לנו, שבוע לפני הזמן, המנצח האמיתי והנצחי של "הישרדות 10". מיד אחריו: נעמה מוכיחה שהיא לא רק ציצים, נקרעת לרסיסים על המחשבה אם לקחת את החסינות. לא יודעת, אצל נעמה זה מרגיש אמיתי (כמובן שבסוף היא לוקחת את השרשרת).

בשלב הטענות למושבעים - לזה השאירו רק שלוש דקות ורבע מהפרק, במהלך שמעיד על עריכה נבונה, כרגיל - מרינה מחליטה לצאת נגד נועם בטיעונים הכה אהובים "לא העפתי את דן - הוא משפחה" (קפון, לא שומעים אותך!), ו"נועם לא שיחק את המשחק שלי" (לא, הוא באמת לא נענע את העכוז בפני "שופט" שבטי). נועם, מצידו, בוחר להיות דוגרי, למעט במילים, ולהיות טמבל חביב. נו, עד מיליון השקל הוא הגיע כך.

את תוצאות ההצבעה, כמובן, נגלה רק בשבוע הבא, כאילו יש מתח. בינתיים אנו רואים את גי"ז בהליקופטר, מגיע למקום הגמר. קברניטי הערוץ היקרים: זה נחמד, כל הסיפור של לטוס לת"א בהליקופטר, כשמיד אחרי מועצת השבט רואים את ג'ף פרובסט, כולו חתיך בחאקי, יורד מההליקופטר עם הקלפי השבטי. מה נראה לכם, שנאמין שגי"ז יתייבש בת"א שבוע עכשיו עד הגמר? פחחח. הוא גר עם יב"ז, הוא יחזור הביתה עד אז.

בשבוע הבא: מרינה בוכה, מושיק כועס, משה עילג, דן צועק, צווח וצורח, ונועם זוכה. נתראה.