הפרק החלש יותר מבין הפרקים ששודרו מאז חזרה הסדרה מהשביתה. עיקר הבעייתיות בפרק היתה העלילה ב"יריד העבודות", שכרעיון היתה לא רע, אלא שהביצוע ממש מאכזב. העלילה הזו לא אמרה לנו שום דבר חדש על הדמויות, לא תרמה דבר לעלילה המתפתחת של העונה (למעט אבחנה אחת של מייקל שנגיע אליה בהמשך) ולא ממש הצחיקה.

אם נשווה את העלילה הזו לעלילה המשובחת בבית הספר לעסקים מהעונה השלישית, אזי למרות נקודות הדמיון בין שני הפרקים (מייקל יוצא מהמשרד ונאלץ להתמודד עם העולם שבחוץ שלא ממש מתלהב מעסקי מכירת הנייר ומנסה לשווק את העסק שבו הוא עובד), באותו פרק ההתמודדות של מייקל היתה גם מעניינת יותר, גם מורכבת יותר וגם מצחיקה יותר. כאן - יוק. ההתנהגות של מייקל כלפי ג'סטין היתה איומה ודוחה. וגם המשפט שלו כלפי פאם ("היא אדם נפלא ומוכשר, אבל אני לעולם לא אומר לה את זה בפנים") הוא לא רק תמוה, אפילו במונחים שלו, אלא עומד גם בסתירה להתנהגות של מייקל באותו בית ספר לעסקים (שם היה היחיד שהגיע להביע אמון ביכולותיה של פאם). פשוט עלילה מבוזבזת ומיותרת.

גם העלילה של ג'ים במגרש הגולף לא הבריקה. היא אמנם שירתה נאמנה את העלילה המתפתחת של העונה - ג'ים שהולך ומשקיע את עצמו בעבודה ומגלה שהוא יותר ויותר דומה למייקל - ועדיין, היא פשוט לא היתה מצחיקה, למעט כמה גגים של אנדי, ובראשם הנפילה ההיסטרית עם ה"מכונית", ולא היתה מאוד מעניינת.



ובכל זאת, מעניין היה לראות מחד את ג'ים מבין את מה שמייקל ודווייט כבר הבינו - במודע או שלא במודע - שאסור לוותר לעולם עד שהמכירה מתבצעת, ומנגד, את מייקל מנחם את עצמו בכך שאפילו בחור מגניב כמו ג'ים רוצה לעבוד בעבודה שלו, ובכך מדגיש עוד יותר את ההתפתחות של הדמות של ג'ים באותו כיוון. מה שכן עבד היטב היה ג'ים ופאם - גם שיחת הטלפון הקצרה והמלבבת ("I like you") שנתנה לו השראה לא לוותר וגם ההתמזמזות חסרת הבושה באמצע המשרד (ושיתוף הפעולה המשעשע של קווין).

דווקא את העלילה הקטנה של דווייט המושפל במשרד ואנג'לה שנשארת אתו, מאוד אהבתי. היא היתה עשויה היטב, במיוחד המחוות הקטנות האלה ("לבריאות", פתיחת הדלת הג'נטלמנית וה"תודה" שאחריה). הדמויות התנהגו כמו עצמן (גם דווייט והניסיון שלו לקחת, באופן פתטי, את המושכות, גם סטנלי שפשוט קם והולך וגם קריד שמתחמן איך לברוח ובעיקר אנג'לה ששומרת על הסדר והמשמעת), ובעיקר הדרך שבה העלילה הזו הדגישה עד כמה דווייט ואנג'לה מתאימים האחד לשניה, וזה נראה כמו צעד ראשון ויפה לקראת החזרה הבלתי נמנעת.

ובניגוד גמור לחזית הזאת, הסצנה האחרונה בפרק בנתה כנראה את המכשול הגדול הראשון ביחסים של ג'ים ופאם. מה שיפה בכיוון העלילתי הזה הוא האמביוולנטיות שהיא יצרה בי כצופה. מחד, יופי לפאם ולג'ים - כל אחד/ת בפני עצמו/ה - שמתחילים להראות בגרות ונכונות לשאוף לעשות יותר עם עצמם, אך מנגד, יש צביטה בלב, כי די ברור שההתקדמות הזאת עלולה להוביל לריחוק בין השניים, במובן הפיזי ו/או במובן הנפשי, וחבל. נקווה שהתסריטאים ימצאו דרך להשאיר אותם מאושרים ולא ליפול למלכודת של "להפריד אותם כדי ליצור דרמה מלאכותית", כי הזוג הזה דווקא עובד מצוין ביחד. ציון: 7.