עוד פרק משובח, שממשיך את המגמה החיובית מאז החזרה מהשביתה.

אהבתי מאוד את הכיוון שאליו לקחו את הדמות של ראיין. מצד אחד, כולו "Full of Shit" עם הרעיונות הכאילו-חדשניים שלו, שבעצם לא תרמו דבר (ואהבתי את הקטע עם ה-Sexual Predators, כל כך מתבקש...), ומנגד, אנו מגלים לאט לאט, שהחיים בעיר הגדולה הם לא פיקניק - ה"דירה" שלו היא, בעצם, סטודיו קטן, והבדידות והקשיים הכלכליים דחפו אותו למקומות מאוד לא רצויים. אהבתי את הדרך שבה האמת נחשפת לאט לאט ברמיזות קלות, אבל הרמז העבה ביותר מגיע מייד בהתחלה ? ראיין שמח לראות את מייקל ואת דווייט(!). והמבט של דווייט כשראיין מחבק אותו גרם לי להתקפת צחוק בלתי נשלטת.

בחזית של מייקל גם היה מוצלח. קודם כל, בתחילת הפרק כשהוא מתאר את הכשלונות של ראיין ולא ברור אם הוא באמת מנסה לעזור לו בלי להבין איפה הוא חי או שהוא מסובב את הסכין באופן אכזרי ומעורר השתאות. אלה הרגעים שאני הכי אוהב בדמות הזאת. רגע דומה מתרחש בסיום הפרק כשראיין מדבר על ה"חבר עם בעיית הסמים" ולא ברור אם מייקל "קונה" את הקשקוש הזה או שהוא מבין את הכוונה ו"משחק את המשחק". פשוט גאוני. גם הדרך שבה הוא נכשל בניסיונות ההתחלה שלו עם נשים וההתמודדות שלו עם הכשלון (טלפון לאמא) נעשו בגאוניות.



ודוייט, אוי, דווייט. יש פרקים שבהם הוא "אובר דה טופ". זה לא היה המקרה. לכל אורך הפרק הוא קרע אותי לגמרי, ובמיוחד עם הקטע של החבר של ראיין ובדיחות ההוביט המתבקשות, שהיו היסטריות. גם ההתנהלות שלו מול שחקניות הכדורסל, והדרך שבה הוא מנפנף את הכדורסלנית היפה שאשכרה רצתה אותו היו הגיוניות לדמות. אגב, אחד הרגעים הכי מוצלחים בפרק היה קשור בו, מבלי להיזקק לדמות עצמה - התגובה שלו לשאלה "מה יקרה אם הוא ימות" בהקשר למפתחות המשרד שמצויים אצלו.

הסיפור המקביל עם נעילת המשרד, הצריך קצת סספונד מצדי (איך יכול להיות שאיש התחזוקה לא שם לב שהמכוניות של כולם בחניה? למה הם לא הזעיקו פורץ דלתות?), אבל היה מעניין לראות איך שוב ג'ים מוצג באופן שלילי, וכמי שאינו מסוגל להנהיג באמת. כמו בפרק עם יום ההולדת, הוא שוב בא עם רעיון שנשמע הגיוני, אבל בדרך שוכח לשים לב למה שקורה מסביבו ובעיקר לרגשות של אנשים - הוא שוכח את שמו של איש התחזוקה, קורא לו "אפריקאי-אמריקאי", לא טורח לתת לו את הכסף שאספו כולם וכו'. מעניין גם לראות עד כמה אנשים במשרד לא מתלהבים מהזוגיות של ג'ים ופאם, ואפילו מצביעים לטובת אנדי ואנג'לה(!) כזוג העדיף. אאוץ'! עוד רגע מעניין היה כשמייקל שואל את ג'ים עם מי הוא יוצא, וכשג'ים עונה, מופתע קצת. "עם פאם", מייקל שואל באדישות: "אה, זה עדיין קורה ביניכם?" במובן של "זה ייגמר עוד מעט". וזה מעניין, כי בדרך כלל התובנות האלה של מייקל מתגלות כנכונות במפתיע. האם יש כאן רמז של התסריטאים?



והרגע הכי ענק היה, כמובן, של טובי וה"הימלטות" שלו מעל הגדר. הוא כבר דיבר בעבר על החלום לטוס לקוסטה ריקה, כך שזה נראה הגיוני, ועדיין הדרך שבה הוא מילט את עצמו מהמבוכה היתה הזויה וגאונית בו זמנית. וואו. אם הוא לא יחזור יותר, זאת אולי סצנת היציאה מסדרה הכי טובה אי פעם.

עוד כמה מהניואנסים הדקים שהופכים את הסדרה מסתם טובה לגאונית: קריד שלא מבין מה הרעש על ה- Sexual Predators, קלי שמכניסה לראיין ("?How dare you") וצודקת, בלי כוונה, כי ה"הצעות" שלו נועדו לכפר על הפאשלות שלו על חשבון העובדים עצמם, הנאום של מייקל על הצורך של גברים בנשים יפות והטונים שבהם מייקל משתמש כשהוא מדבר למצלמה בהתאם לסיטואציה (במועדון הוא מדבר בצעקות, כשראיין ישן הוא מדבר בלחש. פשוט מבריק). ציון: 9.5.