10. "האוס". איזה פרק ענק! אחרי פתיחת עונה מוצלחת שבה ראינו איך האוס מנסה להתמודד עם עזיבת הצוות שלו, הגיע שלב מבחני הקבלה של המועמדים. והכל היה כתוב פשוט מבריק ועשוי מצוין. החלוקה של המועמדים למספרים היתה לא רק משעשעת אלא גם הרחיקה אותנו הצופים כמעט מכל מידע על הזהות של האנשים, מלבד רסיסי מידע שקיבלנו עליהם (גם הסתרת הזהות של החולה "אוסאמה" התכתבה עם העניין הזה). הדמויות החדשות היו מעניינות ושונות האחת מרעותה, והזריקו דם חדש לסדרה. מעניין מי יהיו שלוש/ת המאושרים/ות. מי שתפסו את עיני, ובאופן לא מפתיע הושארו ע"י האוס היו הבלונדינית האסרטיבית שלא בחלה בשום אמצעי כדי להשיג את המטרות שלה - והאוס בטח אהב את זה (בקרדיטים קראו לה "אמבר"), מספר 6/9 (אהבתי!) שגם הוא לא ויתר ונראה שהאוס מחבב אותו, מספר 13 שנראתה אינטליגנטית וחריפה מאוד, הבחור המורמוני (שגולם ע"י שחקן די גרוע, לטעמי, וחבל) והבחור המבוגר (עוד מעט נגיע אליו). האינטראקציה בין המתחרים (שהזכירה קצת את "הישרדות" שאף זכתה לאזכור במהלך הפרק) היתה מצוינת, החל משטיפת המכוניות והתרגיל המבריק של אותה "אמבר", דרך ההצתה של החולה והניסיון של מספר 6/9 להציל את המצב, האינטראקציה עם הרופא המבוגר, האוס שמתבכיין שהפריעו לו באמצע "השופטת ג'ודי", הדרך שבה האוס עולה על המלשין שגילה את זהות החולה, ובעצם הכל. ווילסון הוא בינתיים הדמות החביבה עליי בעונה החדשה. ההתעללות שלו בהאוס והתחכום שלו פשוט מצוינים. גם קאדי היתה נפלאה, כהרגלה. מדהים עד כמה היא סומכת על האינסטינקטים של האוס ומוכנה לסכן את עצמה בשל כך. אהבתי במיוחד את השיחה שבה הוא הסביר לה שעכשיו כדאי לה לא לדעת כלום, יופי של אינטראקציה בין הדמויות, שתיהן במיטבן. את הקטע עם צ'ייס וקמרון והעובדה שזה לא חלום דווקא ניחשתי בקלות, אבל אהבתי איך שהטעו אותנו עם פורמן (האם הוא באמת ראה אותו או שזה האלכוהול?) והכניסה של צ'ייס עם הגילוי היתה מושלמת. פחות אהבתי את קמרון ואת הסצנה שלה עם האוס בסוף, אבל כן אהבתי את השקר של האוס ואת העובדה שהוא לא ידע מה לענות לקמרון כשהיא אמרה לו שהוא פשוט לא רצה שהחולה תוותר על החלום שלה. כל כך מתאים לדמות המורכבת הזאת. גם הצעת העבודה ל"רופא המבוגר" שהתגלה כלא רופא ולא נעליים התאימה להאוס. הוא הבין שדווקא בעובדה שהאיש לא רופא יש יתרון והוא יכול לספק לו פרפסקטיבה שונה ולאתגר אותו, כמו שהוא כל כך אוהב. נהדר. העונה הזאת נראית בינתיים טוב מאוד, והשינוי עשה רק טוב לסדרה. נקווה שהם ימשיכו ככה, ומעניין מה יעשו עם קמרון, צ'ייס ופורמן בהמשך (איתן גשם).

10. גם בפרק השלישי שלה (מתוך ארבעה) מצליחה "סלולרי" להיות מפתיעה ועוצמתית בדיוק כפי שהיתה בפרק הפתיחה שלה. הפרק הנוכחי התמקד ב"בוס", אותו אדם, שכפי שגילינו בתחילת הפרק, היה אחראי לדריסתן של אשתו של "החייל" ובתו הקטנה. בפרק למדנו על תוכניתם של החייל והאדם שנפגע גם הוא מאותו "בוס" להביא לחיסולו בדרך מתוחכמת. היכולת של הסדרה הזאת לשפוך אור בכל פרק מחדש על אירועים שכבר ראינו מרשימה מאוד ואני לא יכול לחכות לסיומה של הסאגה הזאת.



10. "החיים על פי נד". אחרי פיילוט כל כך מושלם, ניגשתי לצפייה בפרק השני בחשש. האם יצליחו לשחזר את הכתיבה המתוחכמת? את אווירת האגדה המתוקה? החשש התנפץ במהרה, כשהסתבר שהפרק השני ממשיך בדיוק בקו של הפרק הראשון, ובחלקים מסוימים אפילו הצליח להתעלות עליו. אחד החלקים היה השיר של אוליב, שהיה אחד הרגעים המענגים ביותר שראיתי בזמן האחרון, הן מבחינת משחק, הן מבחינת השירה עצמה, הן מבחינת צילום / כוריאוגרפיה, הן מבחינת הקשר לעלילה - בקיצור, רגע טלוויזיוני מושלם ומקסים. הפרק היה עמוס סצנות מצוינות: ג'נין אוכלת את העוגה מאחורי המכונית המסתובבת, האולם המלא בגופות, וכמובן - הדרכים המקוריות והמקסימות שמצאו יוצרי הסדרה לגרום לנד וצ'אק לגעת זה בזו, פעם בתוך השקיות האטומות (ואז כמובן קיבלנו את סצנת הנשיקה השניה ביניהם) ופעם באמצעות ההתקן החדש באוטו של נד, בסוף הפרק. בהחלט מעודד לראות שהסדרה ממשיכה לעשות את זה כמו שצריך.

9. "4400". בסופו של דבר היתה העונה הרביעית, על כל סיפוריה וסיבוכיה, עונה טובה למדי, והפרק האחרון (שבשלב מסוים גם הפך להיות הפרק האחרון בסדרה) סגר את הקצוות בצורה יפה, כולל החזרתו של טום ה"אמיתי" אל החיים. הפרק הסתדר בצורה יפה עם החזרת הכוחות של איזבל, והכוח החדש של דני, אחיו של שון, הוביל לעידן חדש בעולם המוזר של בעלי היכולות. בסך הכל, מדובר בסיום לא רע לעונה, אבל כסיום סדרה הוא לא ממש מספק. אבל אני לא אתאבל במיוחד על לכתה של הסדרה הזאת לבלי שוב - היו בה יותר מדי רגעים לא מוצלחים.

8. בסך הכל, שני פרקי הפתיחה של "על קצות האצבעות" היו טובים. היתה לי הרגשה שהפרק הראשון, שהיווה מעין הכנה לכל הדברים שצפויים לקרות אחרי התאונה, היה יכול להיות מעט טוב יותר (בהתחשב בעובדה שחייה של הכוכבת עומדים להשתנות מהקצה אל הקצה), אבל בסך הכל הדמויות היו מעניינות. גם הפרק השני לא היה רע במיוחד, אבל במהלך הצפייה בשני הפרקים, היה נדמה לי שמשהו שם מעט מפוספס. אני מקווה שהתחושה הזאת תיעלם בפרקים מתקדמים יותר.

7. "שושלת טיודור", שנפתחה השבוע, הכילה כמה רגעים לא רעים (ה"קרב" על הסוסים, למשל), כמה פיתולים מסקרנים (המלחמה הצפויה לעומת תוכנית השלום) וגם כמה רגעים נחמדים אחרים (האב שמתעצבן על חילול כבודה של בתו). מה שכן, במהלך הצפייה בפרק, עלו בי כל מיני מחשבות "למה לי דרמה תקופתית עכשיו?", אבל בסך הכל, הפרק הראשון היה מספיק מעניין כדי לגרום לי לרצות לחזור גם לפרק הבא. נראה מה יהיה בהמשך.

4. "סמנת'ה מי".

3. "קאשמיר מאפיה" נפתחה השבוע. מלבד קו עלילה אחד מוצלח (שלוש הנשים שמספרות לרביעית על הבגידה של בעלה, והדרך הנחמדה שהיא מצאה כדי לנקום בו), היו שאר העלילות צפויות, קלישאיות, מעייפות ופשוט לא מעניינות. רוב הפרק נראה כאילו עשו אותו ב-2002 (וגם אז ידעו לעשות טלוויזיה בצורה טובה יותר). בקיצור - אין סיבה לצפות בסדרה.



בשולי הממיר
ב"להציל את גרייס" התארח מרשל אלמן, אל ג'יי מ"נמלטים" כוויד.

ב"בניחוש חוקר" התארח פיליפ בייקר הול, הלא הוא ראס המחורפן מ"החיים בלופ".