פרק חג המולד השני של הדוקטור היה מאכזב אף יותר. בזמנו חשבתי שלא אהבתי את הפרק, מלבד העלילה הנוראית, בעיקר בגלל דמותה של דונה: היא הייתה פשוט מעצבנת, בהעדר מילה אחרת. מהפרק הראשון של העונה הקודמת נהניתי, אבל העונה בכללותה הייתה קצת מאכזבת, גם בגלל מרתה. דוקטור אחד לטארדיס זה מספיק בהחלט, והאינטראקציות שלה עם הדוקטור פשוט לא היו מוצלחות. אז התחילה העונה הרביעית. הפרק כשלעצמו היה מגניב לעילא ולעילא, בדיוק כפי שהייתה פתיחת העונה הקודמת: השומנים הקטנים היו חמודים מעל לכל תיאור, האויב של הפרק היה רע כראוי, פושעת עם עוזרים חמושים בעוזים ועם מברג סוני משל עצמה (הדוקטור לא איבד את שלו באחד הפרקים הקודמים?), ואפילו עיתונאית המשנה הייתה בדיוק במקום, בתפקיד הזאת-שלא-מבינה-מה-לכל-הרוחות-קורה-על-שם-מיקי-של-הפיילוט. וגם הייתה הופעת אורח של רוז, שאמנם הייתה מאד לא קשורה והעלתה יותר מדי שאלות, אבל תמיד נחמד לראות פרצוף שמתגעגעים אליה, אפילו אם היא נותנת היום משמעות שונה לחלוטין למונח "קומפניון".

אבל מה שעשה את הפרק עבורי היו דונה, ומערכת היחסים המטורפת שלה עם הדוקטור. היא מעצבנת אותו, היא משגעת אותו, היא מתנהגת כמו גרופית של הדוקטור, אבל היא גורמת לו לפרוח. הוא נהנה לראות אותה, הם חושבים באופן דומה, הכימיה ביניהם עובדת נהדר, ועברה הקומי של קתרין טייט מתבטא בתזמונים מעולים. האינטראקציה בין הדוקטור לדונה עובדת נהדר אפילו כשהם לא יודעים אחד על השנייה, ובאה לשיאה בסצינת החלונות וה"אני מפריעה לכם?". יש לי הרגשה שדונה תהפוך לקומפניון מוצלחת במיוחד. אני מקווה שלא אתבדה.

ציון: 9.5. כי דונה עדיין מעצבנת.