בשבוע שעבר התלבטתי ממושכות בקשר לתחפושת שלי לפורים. אחרי שמג גריפין ופאם ביזלי נפסלו (בגלל שלא בא לי על כובע ורוד או על מיני), החלטתי להתחפש למעריצה של "הישרדות 10". תחילה נדמה שהיה ממש קל להכין את התחפושת: פשוט להיות עצמי ולהגיד שההפקה בכלל לא מתערבת, שהחוקים ממש לא גמישים, וששחר קיבלה זמן מסך. אבל אז הגיע רגע האמת, בו הייתי צריכה לשבת שלוש שעות מול הטלוויזיה (הרצתי פרסומות, אז זה היה יותר כמו שעתיים ורבע שהרגישו כמו שמונה ימים), ולשמור על אופטימיות. זה החזיק מעמד שלוש דקות.

כבר בתקציר הפרקים הקודמים, שנמשך 8 דקות והיה תקציר של פרקים 1-26, כדי להזכיר לנו איך שבט שמגיע עם רוב לאיחוד ונשאר מאוחר ומלוכד מצליח לעוף one by one, הבנתי שאין מנוס, וחזרתי לעמדה הסקפטית שלי. כאילו זה לא מספיק, כדי לעצבן אותי עוד יותר, נעמה מזכירה איך הם הגיעו לאיחוד שפופים, וכנגד כל הסיכויים הצליחו לצאת כשידם על העליונה. מעניין למה, נעמה. מעניין למה.

אבל בלי קשר לתככים, מזימות וקונספירציות, השלב בו הברית מתחילה לבגוד בתוך עצמה הוא תמיד שלב מעניין. כמובן שהם רק חושבים שהם ברית, כי כולנו יודעים שדן מנסה להעיף את יעל מהיום השלישי (ואכן היו צריכים להעיף אותה ולא את עומר, שהועף בגלל שהציל את דן ממוות).

כדי להסיט רגע את הפוקוס מאסטרטגיה, כי הרי המשחק הזה אינו אסטרטגי או משהו כזה, שלחו לשורדים מצלמת וידאו. נכון, כי חבורה של צלמים שמפזזים סביבם כל היום וכל הלילה אינה מספיקה, והם לא מודעים לעצמם מספיק. אז הפעילו את המצלמה, מה שגרם למרינה לשרבב את שפתיה ולענטז סביב סביב באי. נעמה הסבירה שככה בדיוק היה היתה, אי שם, לפני שנים, כשהיתה בגילה של מרינה. נעמה ויעל הולכות לבאר עם המצלמה, ובעוד הסרט רץ, יעל בונה אסטרטגיות. יש כפתור פליי במצלמה, את יודעת, סטודנטית לקולנוע שכמותך.

בינתיים באי המתים: אם לא זכרתם, אז נועם לבד, והוא משתגע. כדי להקל עליו הזמינו אותו לתוכנית ראיונות מהניינטיז, עם גי"ז בתור המנחה, ואמא שלו בתור הרקע העובדתי.

במשימת הפרס משחקים היום על הזכות להשתתף בפרסומת של קרסט. ממש החיפוש אחר דני וסנדי הבאים. המשימה היא החוליה החלשה, מינוס המנחה המפחידה, בה השורדים צריכים להפגין אומץ לב ונחישות (אה, לא, לזה הם נדרשו כשקפצו מהסירה לפני 1116 ימים).

החוקים של המשחק קצת מבלבלים, ולכן נעקוב אחריהם לאט לאט:

בסיבוב הראשון כולם (חוץ ממשה) עונים נכונה, ושולחים את המתמודדים למשוך בידית מימין לשמאל, כך שכשמגיע תורו של דן, משה כבר הודח מהמשחק, על ידי מרינה ("אתה לא מספק אותי ועל כן אוריד אותך כמו ניקיטה"), יעל ונעמה ("דן אמר לי"). דן, האחרון בסיבוב, בוחר להוריד את נעמה, שמתעצבנת ומקללת חרישית. חכי חכי נעמה, זה רק מתחיל.

המשחק ממשיך וממשיך, השורדים נושרים אחד אחד, עד שנשארים יעל, דן ומרינה, שעונים כולם נכונה על השאלות. עכשיו הפכו את הסדר, ודן מוריד ראשון. למה? ככה: הוא מושך בידית של יעל, מוריד אותה שלב. מרינה מתלבטת, אבל שולחת את יעל לעולם נטול תוכן שיווקי (ומעניקה לדן את המקום הראשון, מסתבר), ויעל, שענתה נכונה ותורה הגיעה, לא מקבלת הזדמנות לנקום באף אחד משניהם, כי היא יצאה מהמשחק. אם הסדר המקורי היה נשמר, ויעל היתה ראשונה, מרינה היתה זוכה. הגיוני? לא. אבל זה פורים, כלום לא הגיוני.

מרינה מתעצבנת על זה שגרמה לעצמה להפסיד, וניסתה לשכנע את דן להוריד את עצמו. בסדר. נעמה גם עצבנית על דן, שהוציא אותה מהמשחק לבדו, והוא מסביר שהיתה לו אסטרטגיה לזכות בפרס. הוא די צודק, כי כפי שראינו כבר נעמה כולה רעש וצלצולים ומעט מאוד מעשה, אבל ב"הישרדות" המטרה היא לא לזכות בפרסים, אלא להגיע לסוף. ואם בנות הברית שלך עצבניות עליך... טוב, אתה צודק, לא יקרה לך כלום.

את הפרס מקבל דן לבד (אי אפשר להביא חברים), 30 מטר מהחוף. זה מוכיח שהפרס הוא כולו תוכן שיווקי, ולא רצון להרחיק חלק מחברי השבט מהמחנה, לערבב קצת את העניינים. ולראות את דן בג'קוזי מקשקש זה לא כזה מעניין, אז נמשיך הלאה.

בינתיים באי המתים:
שחר: "אני שטה בסירה.
אני רואה מרחוק חוף שהוא לא ציוויליזציה
אמרתי לעצמי: טוב!
משהו קורה!!
פתאום אני רואה את נועם!!!
נועם?!!" מה אתה עושה פה?!!!"
נועם: "אני כבר עייף,
אני חושש שאפסיד בתחרות
היום פחדתי הכי הרבה"
(הציטוט הראשון הוא תמלול מדויק. השני מעביר את רוח הדברים).

במחנה עושים סיכום משחק, לטובת מי שיעוף עוד רגע הביתה (*שיעול*יעל*שיעול*), נאומי סיום כיתה ו', כולל השיר, והכל. כולם ממש צריכים חסינות, כי לא כמו בדרך כלל, שהם אומרים אבל לא מתכוונים, כולם מרגישים בסכנה.

משימת החסינות היא שחזור של המשימה מהשבוע שעבר, רק שעכשיו עומדים על עמודים, אז זה אחר לגמרי. נעמה מספרת שהקושי הגדול במשימה הוא העובדה שהם לא ישנו כמה לילות בגלל מזג האויר. ובכן, זה, לדוגמא, משהו שנחמד אם היו מראים לנו, במקום עוד שירה בציבור או את דן עושה מסז' בכפות הרגליים.

את המשימה מראים לנו בזמן אמת, וזה מרגיש כמו נצח. הייתי מעדיפה לעמוד על עמוד בקוטר שלושה סנטימטר מאשר לראות את משה מנסה לשמור על שיווי משקל עם רגליו הגדולות מאוד בגודל 45.5 (כולנו יודעים מה הוא ניסה באמת להגיד... *ווינק*). היה נחמד אם היו עורכים טיפה.

אבל יש רק זוכה אחד, והוא מרינה, שעם חיוך ותחת גרמה למפלתם של כל השאר:
משה, שכבר לא ישאיר חותמו על המשחק
יעל, שרוצה להשאר נאיבית
דן, שרצה להעיף את החזקים לפני, ועכשיו בחורה מנצחת אותו
ונעמה, שיושבת ומקשקשת.

חשיפה: דן חושף את האסטרטגיה שלו: בשלב הראשון, כורתים ברית. בשלב השני, עם מי שאין ברית, גם כורתים ברית.

באי המתים, שחר מפסידה לנועם, שזוכה במכנסי גי"ז. מסכן, צריך להישאר שם עוד שלושה ימים.

אתגר הכח הכפול הוא המבדר שהיה עד כה. אחרי טקס ה"אני צריך את הגרזן כי הוא כח, ועוד כפול", מתחילות הקרבות. כן, בחורה ששוקלת 50 קילו מול משה ששוקל 70 זה ממש כוחות. מה שכן, גם למשה הגיע לנצח במשהו, אי פעם, במשחק הזה.

התרגשות נרשמת כשמרינה נלחמת בנעמה עד שהכתפיים שלהן אדומות, ובסיבוב השני, בו חייבים לעמוד אבל נעמה על הברכיים, היא מאיצה בנעמה לסיים עם זה. נעמה, בתגובה, בוכה קצת בצד, אחר כך בוכה עוד באמצע, ובסוף בוכה במועצת שבט. בכוח הכפול זכה, כמה מפתיע אני לא מאמינה, דן.

בחזרה במחנה לא מדברים על אסטרטגיה, אלא על מריבות כיתה ו' בין שתי המקובלות של השבט. למישהו נראה שזה ישנה את ההצבעה? לדן אין ברירה אלא להעיף את יעל, שמוכיחה פעם נוספת שהיא טמבלית: מוכנה להעיף את נעמה בשבריר שניה, אבל לא לבגוד בדן, שממש היה נהדר כלפיה מההתחלה.

במועצת השבט חוזרים לטיפול הפסיכולוגי הזוגי:
מוש: "אנחנו לא מדברים כמו פעם"
גי"ז: "מה דן מרגיש?"
מוש: "בוא נשאל את דן"
גי"ז: "אני שואל אותך"
מוש: "שאולי דן ידיח אותי"

אחרי שנעמה ראתה כי טוב, ואחרי התנצלות מזוייפת במחנה, היא פותחת לדיון מחודש את הריב שלה עם מרינה, שנזהרת שלא לתת את הרושם הלא נכון בפני המושבעים. הם מכירים אותך, מרינה מותק, איזה רושם את יכולה כבר לעשות עליהם?!

בסופו של פרק בן 45 שעות, יעל מודחת, ומאוחדת עם חברה הטוב נועם, שמבלה כבר שש שנים באי המתים.