לא עו\"ד סדרה

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מעניינת בהוליווד. יותר ויותר שחקנים ושחקניות קולנוע מוכרים עוברים, מיוזמתם, לעולם הטלוויזיה, לתפקידים ראשיים בסדרות חדשות. אף שהעבודה בטלוויזיה היא לרוב קשה וסיזיפית יותר מאשר בקולנוע מביעים השחקנים המוכרים נכונות לקחת על עצמם את התפקידים הללו.

כך, למשל, ניתן לראות את סאלי פילד מככבת ב\"אחים ואחיות\", את הולי האנטר ב\"להציל את גרייס\" (ברשת TNT בכבלים), מיני דרייבר ב\"הנובוריצ\'ים\", אלק בולדווין ב\"רוק 30\" ואפילו שרה מישל גלר נשמעה מתבטאת שהיא מאסה בתסריטים שמוצגים לה בקולנוע ושהיא שוקלת ברצינות חזרה לעבודה בטלוויזיה.

הסיבה לכך נעוצה בעיקר בעליונות הבולטת של התסריטים שמציעה היום הטלוויזיה. בניגוד לעבר, כאשר כתיבה לקולנוע נחשבה יוקרתית יותר והתסריטאים המוכשרים שאפו להגיע לשם, היום גילו התסריטאים שהטלוויזיה מאפשרת להכניס עומק ותחכום רב יותר לסיפור, ולחקור את הדמויות בצורה הרבה יותר מעניינת, והשחקנים שמחפשים אתגרים חדשים הבינו את העניין ומתחילים לנהור לכיוון המסך הקטן.

אחת השחקניות הבולטות ביותר שעשתה את המעבר הזה היא גלן קלוז. השחקנית הכריזמטית והמוכשרת, שהיתה מועמדת חמש פעמים לפרס האוסקר (ולמרבה הפלא לא זכתה מעולם) הצטרפה בשנת 2005 לקאסט של \"המגן\", שם גילמה מפקחת משטרה קשוחה, וכמו תמיד זכתה לביקורות מהללות.



בשנת 2007 פרשה קלוז מ\"המגן\" לטובת תפקיד ראשי בסדרה חדשה בשם \"Damages\". גם הסדרה הזו, כמו \"המגן\", משודרת ברשת FX. התפקיד הזה לא רק שלא גרם לשינוי בגישת המבקרים כלפיה, הוא גם הביא לה פסלון \"גלובוס הזהב\" (בפעם השנייה בקריירה המפוארת שלה). אף שהסדרה לא זכתה לאחוזי צפייה גבוהים, הנוכחות של קלוז שם, ודברי השבח וההלל של המבקרים יצרו מספיק באזז בתעשיה, כדי שרשת FX תשתכנע ותזמין מראש שתי עונות נוספות, מעבר לעונה הראשונה ששידורה הסתיים בארה\"ב זה מכבר.

\"Damages\" מתרחשת בניו יורק ועוסקת במעלליה של פטרישיה \"פאטי\" יוז, עו\"ד מצליחה מאוד, הנחשבת לליטיגטורית (עו\"ד המופיעה בבתי משפט) מבריקה, וידועה בעיקר בזכות חיבתה לניהול תביעות נזיקין בעלות פרופיל גבוה. בעונה הראשונה יוז מקבלת לידיה תיק עסיסי ביותר: ארתור פרובישר, מיליארדר כבד וידוע מואשם בהונאה חמורה כלפי בעלי המניות באחת החברות שלו. בהליך הפלילי מזוכה פרובישר, כיוון שהתביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו ע\"פ הקריטריון המכביד במשפט הפלילי (\"מעל לכל ספק סביר\"), אבל עכשיו תובעים בעלי המניות את פרובישר בהליך אזרחי על הנזק שנגרם להם כתוצאה מההונאה הזו, ומדובר בתביעה בהיקף אסטרונומי. הם פונים, כמובן, לעו\"ד הכי טובה שיש - לפאטי יוז.

אף שהדיון המשפטי בתיק הזה נערך בשדה ה\"אזרחי\" שאמור לכאורה להיראות יותר \"סימפטי\" לפרובישר, הוא ממש לא. המשפט הזה חשוב מאוד לפרובישר הן מבחינה תדמיתית והן מבחינה פיננסית, וזה הדבר האחרון שהוא צריך אחרי ההליך הפלילי המייגע.

אתם יכולים להוסיף לזה את העובדה שיוז מנהלת את התיקים שלה באגרסיביות ובברוטאליות כחלק מהאסטרטגיה הקבועה שלה, ותקבלו מלחמת עולם בין שני הצדדים. מלחמה שתגבה לא מעט קורבנות בגוף, בנפש ובכל דרך אפשרית.

התיאורים הללו אולי נשמעים לכם כמו תקציר משמים בכריכה אחורית של ספר מתח מעפן, אבל אתם יכולים לשכוח מזה. מדובר באחת הסדרות היותר מתוחכמות ואינטליגנטיות ששזפו עינינו במסך הקטן בשנים האחרונות. זה מתחיל מהדמויות המעניינות, נמשך במשחק המשובח ומגיע לשיא בתסריט נבון, מתוכנן היטב, מוקפד ומותח לכל אורך 13 הפרקים של העונה הראשונה. הכותבים שוב ושוב מצליחים להפתיע, וגם כשנראה שהם הכניסו את עצמם לפינה שהם לא יוכלו לצאת ממנה, פתאום מתברר שיש להם עוד שפן בסיר... כלומר, מתחת לכובע.

חשוב להדגיש - \"Damages\" היא לא סדרת בית משפט. היא סדרה על דמויות שחיות בעולם אכזרי. על האופי האנושי הבעייתי, על עצמה, כל כוח ועל כסף. המשפט מהווה רקע לסיפור, והוא חשוב, אבל הוא לא העיקר. לא תראו כאן עדויות דרמטיות בפני חבר מושבעים. ממש לא. המתח והדרמה החזקה הם העיקר.



מלבד היותה עו\"ד מבריקה, פאטי יוז היא אישה פקחית וערמומית, דעתנית, עצמאית ונועזת. היא חושבת \"מחוץ לקופסה\" ולא בוחלת בשום אמצעי כדי להשיג את מטרותיה. יריביה מכבדים אותה ומפחדים ממנה פחד מוות. אלא שבה בעת פאטי היא גם אדם קשה מאוד. היא מתנשאת משהו, מרוחקת רגשית, מניפולטיבית ונהנית לשחק משחקי כוח, ועובדה זו מקימה לה שונאים רבים לא פחות ממעריצים. לפאטי יש גם בעל ובן, אבל הגישה הטוטאלית שלה לענייני העבודה גובה מחיר בחייה האישיים.

את ארתור פרובישר מגלם השחקן הותיק טד דנסון. פרובישר הוא אדם יהיר, מתנשא ואגוצנטרי, שחי בעולם משלו ומשכנע את עצמו שהוא לפחות האחות תרזה, אבל עם הזמן נחשפות תכונות אחרות, אנושיות יותר, בדמות, והוא בהחלט הופך למעניין יותר.

לצידם אפשר למצוא את אלן פארסונס (רוז בירן), עו\"ד צעירה ומוכשרת שמחפשת עבודה, ונתקלת באפשרות לעבוד אצל יוז, שמצידה, מחזרת אחריה באגרסיביות. כאדם, אלן היא טיפוס שונה לחלוטין מפאטי - היא אדיבה, מנומסת ואף שהיא חרוצה מאוד אין לה \"קילר אינסטיקט\" כמו לפאטי; ריי פיסק (זליקו איבנייק, שהיה המושל אד דבלין ב\"אוז\" ואד דנברס, עוזר התובע המחוזי ב\"רצח מאדום לשחור\" וחוץ מזה היו לו תפקידים רבים נוספים, בין היתר בסדרות כמו \"24\" ו\"אבודים\") הוא פרקליטו של פרובישר, שנחשב לאחד מהטובים ביותר בתחום, ואחד הבודדים שמסוגל להציב לפאטי יוז אתגר רציני בבית המשפט. לפיסק ולפרובישר היסטוריה ארוכה ביחד, והיחסים ביניהם הם מעבר ליחסי עו\"ד / לקוח, אבל פרובישר הוא לא קליינט קל, והוא לא אוהב שמחליטים עבורו מה לעשות, ולפיסק יש משימה לא פשוטה לנהל את התיק כך; טום שייז (טייט דונובן, ג\'ימי קופר מ\"האו-סי\") הוא עו\"ד שכיר במשרדה של יוז שנחשב כ\"יד ימינה\", אבל שונה ממנה לחלוטין באופיו. הוא הרבה יותר רגוע ופרקטי ממנה.

המשחק בסדרה הוא ברמה גבוהה ביותר. רוז בירן אמנם קצת אנמית, במיוחד בפרקים הראשונים (היא משתפרת עם הזמן), אבל יתר השחקנים הראשיים מצוינים. על קלוז אין מה לומר - האישה פשוט חורכת את המסך בכריזמה שלה, ו\"גלובוס הזהב\" שלה הוא מהמוצדקים שנראו בשנים האחרונות. איבנייק פשוט מעולה גם כאן (אם כי המבטא הדרומי שלו לפעמים מעצבן קצת). גם דונובן נותן הופעה סולידית מאוד, והכימיה שלו עם קלוז מצוינת.

אבל ההפתעה הגדולה, לפחות עבורי, היא דנסון. אף פעם לא החשבתי אותו לשחקן מי יודע מה. לא שהוא היה רע, אבל גם לא משהו מיוחד ב\"חופשי על הבר\" (\"בקר\"? מה זה? היתה סדרה כזו?), אבל כאן הוא ממש הפיל אותי מהכסא בתפקיד דרמטי מצוין. הוא מצליח להעביר היטב את התחושות של הדמות, ולהפוך אותה לאנושית ומעניינת, והתחושות שלי כלפי הדמות נעו בין בוז, לאמפטיה, לשנאה, ללעג. כבוד.



אבל עם כל הכבוד לשחקנים, ואפילו לקלוז, גדולה ככל שתהיה, מה שהופך את \"Damages\" לסדרה שכדאי מאוד לצפות בה היא הכתיבה המבריקה שלה. לסדרה יש שלושה יוצרים ומפיקים בפועל: טוד איי. קלסר, גלן קסלר ודניאל זלמן (הראשון היה חבר בצוות הכותבים של \"הסופרנוס\" בעונותיה הראשונות, כך שהוא יודע דבר או שניים על כתיבה משובחת), ואין ספק שהם יודעים מה הם עושים.

העונה הראשונה בנויה כמלאכת מחשבת - עלילה מותחת, מעניינת, עמוסה בטוויסטים מפתיעים (ברובם), בתהפוכות, במהלכים לא צפויים של הדמויות ובדרמה חזקה מאוד. עניין מרכזי מאוד בעונה הזו הוא צורת הסיפור שלה, באמצעות משחק בזמנים, כאשר העלילה מסופרת במקביל בשני מישורים: במישור אחד, התווייה איטית מאוד של אירועים מסוימים בזמן \"הווה\", ובמישור השני (שתופס את עיקר נפח הזמן) הצגה מלאה, איטית ויסודית בזמן \"עבר\", של העלילה כולה עד לאותו שלב ראשון. בשיטה הזו - שהיא קשה ומורכבת מאד לכתיבה - מקבלים הצופים רסיסי מידע שלעתים מסייעים להם בפענוח הפאזל המורכב שהוא הסדרה, ולעתים מבלבלים אותם במתכוון.

נקודת החולשה העיקרית (ואולי היחידה) של הסדרה היא היעדר כמעט מוחלט של הומור. מדובר בסדרה סופר-רצינית, ואל תצפו לבדיחות מוצלחות או לאמירות שנונות במיוחד. נקווה שזה ישתפר קצת בעונה השניה.

\"Damages\" מהווה הוכחה ניצחת שקלוז ידעה מה היא עושה. הסדרה אולי לא תיכנס לפנתיאון כאחת מגדולות הסדרות, אבל מדובר בהחלט בבידור אינטליגנטי ומותח להפליא. מי שמחפש סדרה להתמכר אליה, בלי לפתח יותר מדי רגשות עזים כלפיה, אבל ליהנות ממנה - זו בהחלט הסדרה הנכונה.





\"Damages\", ימי חמישי, החל מהערב, 13/3/08, בערוץ Xtra HOT בשעה 22:00.