פרק טוב מאוד, שנתן לנו הרבה יותר תשובות ממה שהתרגלנו לקבל. ההתחלה היתה די סטנדרטית, עם הסערה והבלגן מסביב, שמיידית נחתכים על ידי פלשבק. אבל כשדזמונד בהווה השתגע, זה היה מפתיע לגלות שהפעם מדובר במשהו אחר. הפעם הקפיצות בזמן הן לא סתם עריכה של הסדרה, אלא משהו שממש קורה לדמות.

וכאילו קפיצות בזמן זה לא מספיק, נתנו לנו עוד. פאראדיי, המדען החברותי והמאוד שימושי, מסביר לנו שתפיסת הזמן של אנשי האי שונה משל מי שבמסוק. מדובר באחת התשובות הכי גדולות שאי פעם קיבלנו על המהות של האי. זו הנקודה שבה הסדרה חצתה את הקו העדין עליו טיילה, שמפריד בין סדרת מסתורין עם אי מוזר שקורים בו דברים לא מוסברים, לבין מדע בדיוני מובהק. למזלי, אני אוהב מד"ב, ולמזלה של הסדרה, היא כבר תפסה מספיק חזק כדי שגם מי שלא ממש בקטע כנראה ימשיך לצפות.

הדמות של קצין הקשר שחווה תופעה דומה לשל דזמונד עזרה מאוד ליצור מתח. המצב שלו רק החמיר כל הזמן, ולמרות שזה לא נראה לי סביר שדזמונד ימות, התחלתי קצת לדאוג כשהדימומים מהאף התחילו.



כל קו העלילה של דזמונד עם פאראדיי היה מצוין. "לך לתפוס רכבת כדי למצוא אותי בעבר" זה משהו שלא הייתי מצפה לשמוע בסדרה הזו. כמובן שזה פתח את הדלת לאינספור תיאוריות ופרדוקסים, שאני בטוח שמעריצים בכל העולם ישגעו את עצמם בהן. אני מקווה שהכותבים יעמדו במשימה ולא ישאירו אותנו עם חורים ענקיים שאפילו טובי המוחות בגאליפריי לא יצליחו לסגור. בינתיים, הדבר היחיד שהפריע לי היה הפתרון של העוגן - משהו שחשוב לך שנמצא גם בהווה וגם בעבר - כי הוא כיוון אותנו בצורה קצת ברורה מדי לקיטש הרומנטי עם פנלופי. אבל לפחות זה היה קיטש איכותי.

אה, ובמקרה שלא שמתם לב, לפנלופי היתה טבעת על האצבע.

סה"כ מאוד נהניתי מהפרק, אבל יש להם הרבה מאוד ציפיות לעמוד בהן בעתיד. אני מחכה כבר ליום שישי. ציון: 10.