הפרק האחרון ב"הישרדות" הדגים לנו איך אפשר לעשות פרק ארוך ומתוח, אבל גם ענייני ומעניין. הפרק התחיל, כפי שהבטיחו הפרומואים, עם נחש במחנה. מפתיע שהשורדים לא נתקלו בחיות בר אחרות בשלושים הימים שלהם על האי, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. סצנת חיסול הנחש על ידי דן, שהיתה יכולה להיחשב לארוכה ומיותרת בפרקים אחרים, היתה הצגה מדויקת ותכליתית של מאזן הכוחות בשבט בימים שאחרי ההדחה של מושיק: דן הוא הגבר החזק על האי, שעורף את ראשו של הנחש ומחליט שיש לאכול אותו. עידן, עלוקת השבט, מחפש מישהו חדש למצוץ את דמו עד הגמר (אבל דן, שמוכיח שוב שהוא לא פראייר, קורא אותו כמו ספר שירים). נעמה ומרינה משחקות על תקן העלמות במצוקה של השבט, ורק משה, משה הקטן, לא טורח אפילו לזוז הצידה, מישיר מבטו אל המצלמה, ומנתח ביובש את מצבו העגום.

קוריצה, אגב, אם מישהו שכח מהחברה ה-11 בשבט, כמו שמשה מזכיר לנו, ממשיכה להשמין, ומקבלת נתח מהנחש, בזמן שחברי השבט בוצעים להם אותו במקום לשחוט כבר את התרנגולת.

בינתיים, באי המתים, הראוי מסביון והאל בטנגה מתחרים בעוד אתגר. האתגרים על אי המתים, שאמורים להיות הכי הרי גורל כיוון שהפסד בהם משמעו עזיבה את המשחק הלכה למעשה (בלי אפשרות למשא ומתן, דין ודברים), משעממים ומשמימים. תמיד הם נגמרים במין תחושה של "מה, נגמר?". אז הפעם השורדים היו צריכים לרוץ עם משקולות על הרגליים, מה שלא היה פשוט, כמו שהראוי ניסח היטב: "לרוץ עם משקולות זה קשה, כי המשקולות כבדות". אם למישהו היה ספק, האל זכה באתגר, אבל מושיק עדיין לא ויתר, והמשיך עד הסוף המר, שניה לפני שעלה על הסירה, שט אל עבר המיין-לנד, ללבוש דגמ"ח.

ובשבט טאיינו, עוד משחק חברה של בית ספר יסודי (יהיה עוד אחד בהמשך הפרק). שוב דוקטרינת הראויים מגלה את פניה, ומלמדת אותנו שיוצאי שבט סבאנה פשוט לא יודעים לשחק את המשחק. גם עידן, שמציג את עצמו כמאסטר אוף פאפטס של המשחק, מתגלה כשחקן שקוף, וקצת דביל. מרינה אמנם קונה את ההתחנפויות שלו ("את בחורה אינטליגנטית", "זה כיף לשמוע"), אבל שחקנים כמו דן ומשה (שמתגלה כאחד השחקנים היותר מעניינים), רואים ישר דרכו. אני לא יודעת למה המחברות היו טובות. הן הזכירו לי מחברות זיכרונות מכיתה ו' (מוטיב חוזר בפרק), אבל לפחות לקפון יש ספר שירים חדש.

משימת הכוח הכפול היום כללה גם פרס, מה שמזכיר לנו שתוכן שיווקי הוא מאבני היסוד ש"הישרדות" לדורותיה בנויה מהם. המשימה, שהיא אחת החשובות במשחק (לא פחות משבוע שעבר, אבל אז הם רקדו), מתגלה כעוד משחק חברה, הפעם מהסוג שמשחקים באוטובוס בטיול השנתי של כיתה ו', שמתקיים, במקרה הזה, ברפובליקה הדומיניקאנית. יחד עם זאת, היה נחמד, ומצאתי את עצמי צועקת למסך "פיל! פיל!", וכו'. חוץ מזה שהמשימה הניבה כמה מהציטוטים הגאוניים במשחק:

"נחש! נחש?" (גי"ז מופתע ממרינה, שמזועזעת מהבוקר, ושוכחת איך מאייתים נחש)
"דרקון זו חיה שקיימת רק באגדות" (גי"ז מסביר)
"בטח התכוונת לנקבת הגמל נאקה" (גי"ז מתקן)
"גם קינוח הכנסת" (גי"ז מבסוט)

בסוף, אחרי קרב מותח בין עידן (פרי ופירות הם שני מאכלים) ודן (מה שטוב לארץ-עיר טוב גם ל"הישרדות"), האחרון זוכה בתגלחת, ובעוד כמה ימים על האי (תוכנית מבריקה היתה להעיף אותו ממש עכשיו, כשהוא בטוח שכל הכוח בידיו, אבל מצד שני רק הוא היה יכול להגות תוכנית כזו).

בחזרה בשבט, אף אחד מסבאנה לא מנסה לסגור עסקה, לדון בהדחה הקרובה או לעשות משהו. אף אחד חוץ מורה, אולי, שמקשקשת עם ליה ברוסית, אולי על ענייני הצבעות. מעניין שמה שהפיל את ורה ראשונה מהצמד היה עניין הרוסית (לא רק, אבל גם), וזו הפעם הראשונה שמראים לנו שורה בכלל יודעת רוסית.

במועצת השבט אנחנו מגלים שמושיק הוא המושבע הראשון. אני לא מנסה להבין אפילו מה היה קורה אם הוא היה מנצח באתגר. החלק האהוב עלי במשחק הוא כשמגיעים המושבעים, ומגלגלים עיניים לדברי שאר השורדים, ומושיק לא אכזב.

משה גילה לכולם שהוא בוגד, שוב, אבל לא זכר שלא מדובר פה על מועצת שבט אחרונה, ומישהו עוד עלול להבין שמוטב להעיף אותו. וכשגי"ז מספק למשה שירותים פסיכולוגיים, מושיק הראוי מגניב מבט לשעון: תכף מתחיל "בובות", והוא רוצה לחזור למלון. המילה "ראויים" צצה עוד כמה וכמה פעמים לפני ההדחה עצמה. הגיע הזמן שמישהו שם יבין שבשלב הזה מי שנמצא במשחק הוא ראוי. הרעיון המרכזי כאן הוא Outwit, Outplay, Outlast, וכל האמצעים כשרים. בשלב הזה מספק עידן את הציטוט המבריק ביותר שנשמע אי פעם ב"הישרדות": "אתה צודק, אבל זה פשוט לא נכון", מה שסותם לדן את הפה.

אחרי שגי"ז מוודא עם כל הצדדים שאף אחד לא מתכון להצביע לדן ואפשר להמשיך (ולמה באמת חברי שבט סבאנה לא הצביעו לדן? או, לצורך העניין: יחד?!), החברים נשלחים להצביע.

להתראות ורה, את אכן ראויה להפסיד לנועם באי המתים.