אני חייב לציין שבתחילת העונה כבר כמעט נואשתי מהיכולת להמשיך ולרכב על הסוס הזה. סקופילד שהכרנו בעונה הראשונה הוא לא מקגייוור שמאלתר הכל במקום, סקופילד שאנחנו מכירים בא עם התוכניות מהבית חקוקות בעור לפרטי פרטים. ולכן לראות אותו מצליח להוציא מים מהסלע כדי להרשים את לצ'רו - זה פשוט לא זה. בפרק השמיני לעונה הנוכחית, זה שהסתיים עם ההליקופטר המופרך מיסודו, אני אשכרה נרדמתי. כן. נרדמתי באמצע פרק של סדרה שבעונתה הראשונה עשיתי מרתון של שמונה שעות צפייה ברצף כי כל קליף האנגר של כל סוף פרק התעלה על קודמו. נרדמתי ואפילו הרעש העצום של ההליקופטר לא הצליח להעיר אותי.

בכל מקרה, מסוף הפרק העשירי בעונה זו התחילו העניינים להשתקם. לא הייתי אומר "לחזור למסלולם" אבל יש שיקום ניכר. לאחר שהפרק הקודם השאיר אותנו במתח שהזכיר נשכחות, מגיעים לרגע הבריחה. המאני-טיים. וכאן יש לציין - זה עבד יפה. ממש ממש יפה. התוכנית המוקדמת של סקופילד להבריח את לצ'רו, בליק וטי-בג כדגי הרקק ראשונים שיהוו פעולת הסחה הייתה מבריקה, וכצופה התוכנית מתחילה להתבהר לך בהדרגתיות מתונה. בדיוק כמו פיענוח הקעקועים בעונה הראשונה. אמנם העניינים הסתבכו עם סוקרה וטי-בג, אבל את זה סקופילד ולינק לא יכלו לצפות. כתוכנית כוללת זו הייתה הברקה צרופה. ההמשך היה הברקה גדולה עוד יותר, כשהנמלטים חפרו בידיים על החוף כדי למצוא שם... צידנית (?!). אמנם זכרנו שלינק הטמין אותה שם, אבל היות ולא ראינו מה הוא שם בתוך אותה צידנית (מיכלי חמצן קטנים לבריחה של עשר דקות שחייה מהחוף על למצוף שהוכן מבעוד מועד) הפתרון היה ממש מרענן.

את הקטע שבו טי-בג מוצא את הספר של וויסלר מתחת לג'יפ צפיתי קילומטרים מראש. אתה כבר לומד שהדרך היחידה להשאיר אותו "בתוך המשחק" היא לתת לו קלף מיקוח שיגרום לסקופילד לרצות לשחרר אותו. ולכן בשנייה שוויסלר מישש את הכיס ונזכר - כבר ידעתי מי ימצא אותו בצד השני. גם בהמשך, היריות המדומות מהטייפ שסוקרה ולינק הטמינו מבעוד מועד היוו פעולת הסחה שיכולנו לצפות בגדול, אבל העיקר שזה עבד ואפילו עם גילוי מעט הומור עצמי של התסריטאים, כאשר גרטשן אומרת ללינק בשיחת הטלפון: "תגיד, גנבת את התרגיל הזה מ'שכחו אותי בבית'?".

אבל זה נסלח. כי סך הכל פרק חזק. אולי החזק ביותר העונה. למרות שעם התחלת עונה כ"כ איטית וגרועה לא הייתי מתייחס למשפט האחרון כאל מחמאה גדולה מדי. ציון: 9.5.