10. דקסטר.

9. "ארץ נהדרת" של ראשון שעבר. בזכות השעשועון "אחד נגד 119" שהיה סאטירי הרבה יותר משהוא היה מצחיק, ועשה את זה בצורה מעולה. אהבתי גם את הספייס-גירלז ואת "צ'ל-סי", הלא היא צופית גרנט, שדמותה בגילומה של אורנה בנאי, הורס אותי בכל פעם מחדש. לגבי שאר התוכנית, עושה רושם שהמערכון החוזר המצחיק של העונה הוא מעלליהם של השותפים בדירה הצרה בת"א, שגם השבוע היה משעשע עד מאוד.

8. למרות כמה אמירות מרגיזות, "הנרגנים" היא תוכנית מרתקת ומעניינת, והפרק השבוע על החגים היהודיים היה מעניין במיוחד. כמעט בכל פעם שגידי גוב, יאיר ניצני או רון קופמן מדברים, מדובר בנקודת השקפה מעניינת על נושא שאתה מכיר היטב. בהקשר הזה, אהבתי גם את הראיון של ניצני אצל ליאור שליין, שהיה משעשע וכיפי, למרות שליין.

7. ברוכים הבאים לטקס פרסי "הישרדות האיים הקאריביים" השבועי. הנה הזוכים: בפרס "הרגע הכי חזק" זכה האיחוד של שבט ג'יבארו, כשהבנות חיפשו את נעם על הסירה, לא מצאו אותו ופרצו בבכי תמרורים, יחד עם אלכס. בפרס "התחרות הכי מעניינת" זכתה ההטבעה של סירת "מנו תחמנות". בפרס "התחרות הכי דבילית" זכה קרב הקונכיות האדומות באי המתים. בפרס "הסכין הכי מפתיע בגב" זכה הסכין שהכניס משה לאלכס, כשהצביע נגדו אמש במועצת השבט. בפרס "הנאום המרגש הכי דבילי" זכה הנאום המרגש והדבילי של אלכס במועצת השבט אמש. בפרס "המשפט הכי טיפשי של אלכס" זכו שני משפטים. הראשון: "עשיתי מספר מוות ואתה יצאת" (על ההצבעה שלו ביום רביעי). השני: "הוא לא מנהיג גלוי, הוא מנהיג סמוי. זה בדיוק כמוני" (על נעם. ועל עצמו).



6. "מתי נתנשק" קצת אכזבה אותי השבוע, כשאירוע דרמטי מעין כמוהו - הניתוח של רונה שהסתבך - זכה לטיפול "פושר" למדי, ובמקום להתרגש באמת, לפחד באמת או להיות אפילו קצת מופתע, קיבלנו את הסיפור הישן והמשעמם-משהו של האחות היפה והמצליחה שלא לגמרי אכפת לה מהאחות המכוערת ש"צריכה להסתדר עם מה שהטבע נתן לה".

5. אז צפיתי בפרק הפתיחה של "הישרדות סין" ולא ממש הצלחתי להבין למה הגרסה הזאת כל כך הרבה הרבה הרבה יותר מוצלחת מהגרסה הישראלית. תראו, זה לא שאני לא חושב שיש טעויות בערוץ 10, וטענה נוספת תגיע בהמשך טור זה, אבל אני גם חושב שהעניין הציבורי שמעוררים ג'יבארו וסבאנה והעניין האישי שאני מוצא בתוכנית, מעפילים - בינתיים - על כל הפאקים הקטנים הללו. מצד שני, זה היה רק פרק הפתיחה, וברור שחלק נכבד מהעניין בעונה כזו או אחרת של "הישרדות" הוא החיבור לאנשים, שעוד לא יכול היה לקרות אצלי.

4. פרק הסיום של "משמורת" אכזב אותי, בעיקר בגלל שהוא היה בנוי מאוסף של סצנות לא קשורות, ולא באמת סגר כמעט אף קו עלילה. אז נכון, היו סיפורים קטנים שקיבלו סוג של קלוז'ר, אבל מה שאהבתי בסדרה היה העובדה שעירית לינור יצרה כאן עולם שלם של דמויות מרתקות, שאת חלקן אהבתי, והן לא יצאו בסיום הסדרה עם איזו תובנה אמיתית שלא היתה להן בפתיחת הסדרה, וגם לא עברה על אף אחת מהן שום התפתחות של ממש. כמו שזה התחיל, ככה, בערך, זה גם נגמר. חבל. עוד דבר שקצת עצבן: במשך כל הפרק נבנתה מסיבת הפרידה ההיא, רק כדי שסצנה אחר כך נצפה בדברים שהתרחשו אחרי המסיבה? למה לא ראינו אפילו פריים אחד מהמסיבה עצמה? עוד סוג של פספוס.

1. "אל תחמיצו את הפרק מהשנייה הראשונה" כך צעקו עלינו הפרומואים לתוכנית יום רביעי של "הישרדות" בערוץ 10. בפועל התברר: א. ארבע הדקות הראשונות של הפרק (שאותו היו אסור להחמיץ מהשנייה הראשונה, כאמור) היו אירועים שכבר שודרו בשבת. ב. לאחר מכן, יצא ערוץ 10 בנונשלנטיות לפרסומות. ג. סצנה חדשה הגיעה רק בשעה 21:11. ד. ההעפה הראשונה הגיעה רק ב-21:29. כך קרה ש"השנייה הראשונה" הפכה להיות חצי שעה(!) אחרי פתיחת התוכנית. מוגזם ומקומם.