ספייק: אני מאוהב בך.
באפי: אתה מאוהב בכאב, תודה בזה, אתה אוהב אותי כי אתה נהנה להיות מוכה, אז באמת, מי הדפוק כאן?

האם יש דבר כזה, מאוהבות בכאב? האם ייתכן שבתת המודע, אנשים מוצאים עצמם נמשכים לבני זוג בסיטואציות שיוצרות תסבוכות לא בגלל כוח המשיכה של בני הזוג, אלא בגלל כוח המשיכה של התסבוכת?

לא קשה למצוא זוגות מתוסבכים, אבל אני רוצה להתמקד דווקא בשלושה: במערכת היחסים של באפי וספייק בעונה השישית; במה שהיה בין ווסלי לליילה בסוף העונה השלישית ובעונה הרביעית של "אנג'ל"; ובווילו וזאנדר ומה שהיה ביניהם בעונה השלישית של "באפי". בחרתי דווקא בהם, כי חוץ מהעובדה ששלושת הזוגות האלו מצאו עצמם במערכת יחסים מתוסבכת ודי הרסנית באותה התקופה, מצאתי שיש משהו נוסף שמשותף לכולם - בכל הזוגות יש לפחות צד אחד שמתקשה או מסרב להכיר בכך שהוא נמצא במערכת יחסים שכזו, ובכל זאת ממשיך לנהל אותה.

דוגמאות לקושי בהכרה במערכת היחסים אפשר למצוא בשלושת הקטעים הבאים:

ספייק: מה זה בשבילך? הדבר שיש בינינו?
באפי: אין בינינו..., יש לנו את זה, זה הכול.
(מתוך "דברים מתים")

ליילה: זה לא סוד.
ווסלי: מה לא סוד?
ליילה: החברה יודעת שאנחנו... עושים את זה.
ווסלי: האין זה תפקידם לדעת על הדברים האלה, הכביסה המלוכלכת של העובדים שלהם?
ליילה: כן, רק חשבתי שעליי לספר לך. מלוכלכת... גם אנג'ל יודע.
ווסלי: אני כבר לא עובד עבור אנג'ל, ולא מזיז לי מה הוא חושב.
ליילה: רמאי, זה מה שאמרת כשהוא ישן עם הדגים, ושנינו יודעים איך זה הסתיים.
ווסלי: זה דבר אחר, אז אנג'ל יודע על מערכת היחסים שלנו, אפשר לחשוב.
ליילה: דולר, אתה חייב לי דולר.
ווסלי: או, באסה.
ליילה: קראת לזה מערכת יחסים, הפסדת בהתערבות, אמרת את זה ראשון (אחרי שווסלי מעביר את הדולר). קודם תחתום על זה, כהוכחה.
ווסלי: הוכחה של מה?
ליילה: של עכשיו, של זה.
(מתוך "להשתרך לעבר בית לחם")

זאנדר: טוב, בסדר, תני לי לשאול אותך: מה הם הולכים לדעת? שאנחנו חברים, חברים ותיקים ותיקים, ואולי היו לנו מעידה אחת או שתיים, אבל זה הכול בעבר. תראי, אנחנו רק חברים מאוד טובים שאוהבים להסתובב יחד, והאם אני יכול לנשק את תנוך אזנך?
(מתוך "Lovers Walk")



שאלת הכחשת מערכת היחסים רלוונטית בעיניי לשאלת ההרס העצמי לא בגלל עצם ההכחשה (שהרי גם זאנדר וקורדיליה הכחישו בתחילה את מערכת היחסים שלהם והם בכל זאת לא שייכים לרשימה הזו), אלא מכך שההכחשה אצל רובם נובעת מהפחד של מה שמערכת יחסים כזו אומרת על הנמצאים בה ועליהם בפרט, יותר מאשר מחשש לאופן שבו יגיב הצד השני להודאה ברגשות מצידם.

מה זה אומר על ווילו וזאנדר שהם בוגדים כך בבני זוגם, אם יוצאים מנקודת הנחה שאנשים טובים לא בוגדים? הנסיבות שבהן הקשר שלהם נוצר נוגדות את מערכת הערכים שלהם, זו סיבה מספיק טובה מבחינתם לרצות להכחיש את הקשר.

אצל ווסלי ובאפי הבעיה אינה בנסיבות, אלא בבני הזוג עצמם. הצד שכנגדם, מייצג כמעט כל הדברים שהם מתנגדים לו. אז מה זה אומר עליהם, כאנשים, אם הם שוכבים עם האויב? ועוד יותר מזה, אם הם מפתחים כלפיו רגשות? אם ננסח אחרת את המשותף לפחדים של ווילו, זאנדר, ווסלי ובאפי, אפשר לומר שהוא נובע מכך שעבורם להיות בקשר כזה, אומר שהם אולי בעצם לא מי שהם היו רוצים להיות.

לא קשה להבין את החששות של כל הארבעה, ואפשר גם להאמין שההכחשה באה עם רצון כן ואמיתי לא להיות בקשר שכזה. וזה מעורר ביתר שאת את השאלה מה יש בקשרים האלה שמקשה עליהם כל כך להפסיק אותו? האם בכל זאת יש שם אהבה, או שיצר ההרס העצמי שלהם כל כך חזק, או שאולי בכלל מדובר במשהו אחר? מדוע באפי ממשיכה לחפש את ספייק אחרי שהיא מודה בכך שהיא רק שונאת את עצמה יותר בגלל מה שהם עושים וזה לא יקרה שוב. ושוב ושוב...? מדוע ווסלי אומר לליילה שהוא לא יראה אותה שוב בסוף העונה השלישית והנה הם שוב ושוב ביחד בעונה הרביעית ומדבריה של ליילה בפרק שבו הם בסופו של דבר באמת נפרדים, לא קשה להבין שזו לא היתה הפעם האחרונה שהוא החליט על סיום הקשר ולא עמד בהחלטה. ומדוע ווילו וזאנדר אומרים כל פעם שזו היתה מעידה רגעית ושזה לא יקרה שוב, אבל שבים וחוזרים למעוד, עד כדי כך שווילו חושבת שהיא זקוקה לעזרת קסמים כדי לבטל את המשיכה ביניהם?

ואם כבר מדברים על עזרת קסמים - אפשר עוד לחדד, שכאשר נמצאים בעולם של פנטזיה קל לא פעם לדמיין כוחות גדולים ואפלים שפועלים כאן (כמו שנאמר במקרה של ווילו וזנאדר) או איזושהי תקלה קוסמית אחרת (באפי חוזרת "מקולקלת") כדי להסביר את מה שנראה לא הגיוני. אלא שהסדרה לא בורחת למחוז הזה, ושלא כמו בסיפורם של טריסטן ואיזודלה ששתו שיקוי אהבה, ולכן לא יכלו להתנגד למערכת היחסים ההרסנית ביניהם או לאהבתם הגדולה, הרי שבשלושת המקרים כאן, ברור לכולם שכוחות קסם או כישוף אינם חלק מהעניין. אז במה מדובר?

יאללה דג
נעזוב לרגע את השאלות הגדולות ונתמקד בקטע קטן שמופיע לקראת סופו של הפרק "יאללה דג".

לקראת סיום הפרק קורדיליה חושבת לרגע בטעות שזאנדר הפך לדג והיא מתחייבת להמשיך לצאת איתו במצבו זה (אם הוא לא יעדיף דגים אחרים על פניה) ולהקל עליו ככל יכולתה. תמיד ראיתי בקטע הזה הוכחה לאהבת אמת שאינה תלויה בדבר, וכעסתי על זאנדר, שעד שיש לו מישהי שאוהבת אותו כך (ועד שאני הצלחתי להשלים עם הזוגיות שלו ושל קורדיליה אפילו שמראש רציתי אותו עם ווילו), הוא הולך ומחריב הכול עם משיכתו הפתאומית והבלתי מובנת לווילו. אבל פתאום חשבתי, שבלי שום קשר לשאלה האם זו באמת אהבת אמת מצד קורדיליה או לא, מהצד של זאנדר זה יכול להיות מאוד מפחיד. זו אהבה בה לא משנה כלל איך נראה מושא האהבה והיא יכולה לגרום למושא לתהות לא פעם האם באמת זה אותו שרואים ואוהבים? או שאולי מה שרואים זו סתם מעטפת? לו זאנדר באמת היה הופך לדג, האם קורדיליה היתה מצליחה לראות את מה שנשאר בו מזאנדר עמוק בפנים (כמו שבאפי זיהתה את ג'יילס כשהפך למפלצת) ואותו היא היתה אוהבת, או שבעצם היא כלל לא היתה רואה אותו?

אם יש משהו שכולנו רוצים זה שאנשים יצליחו לראות אותנו ולאהוב אותנו כפי שאנחנו באמת, לא משנה אילו מסכות נלבש ואיך ניראה. הבעיה עם זה היא שאם אנחנו כבר לא יודעים מי אנחנו מרוב מסכות, קשה לנו להאמין לפעמים שהאחרים בכלל יכולים להצליח, ואז אנחנו מגיעים לאותם מצבי זוגיות בעייתיים.



בואו נראה איך התופעה הזו משתקפת אצל שלושת הזוגות:

ווילו וזנאדר
שתי הדמויות לא בדיוק יודעות מי הן, מה הן רוצות ומה מגיע להן. כבר ראינו (בפרק "המחליף") שזאנדר מתקשה להכיל את הצד המצליח שלו, וקשה לו לראות את עצמו ככזה, וכשהוא רואה למשל תמונה שלו בלוקר של קורדיליה הוא מתפלא כי הוא לא חשב על עצמו כטיפוס המתאים ללוקרים.

גם ווילו עצמה זכתה באהבתו של אוז פחות או יותר בלי לעשות כלום. הספיקו לו שני מבטים בה כדי להחליט שהיא משהו מיוחד ("מי הנערה הזו?" הוא שואל) והיא, שאהבה עד אז את זאנדר וכאבה את יחסיו עם קורדיליה, ודאי ששמחה על תשומת הלב "השווה" של הרוקיסט. אבל כמי שתמיד נשאה פחדים שיום אחד יראו אותה כפי שהיא באמת ולא כפי שהיא רוצה להיראות, היא מתקשה להאמין שהיא יכולה לקבל אהבה ללא תנאי (אפשר גם להעיר שגם כשהיא היתה מאוחר יותר עם טארה, שהכירה אותה די לעומק, נכנס לה לראש בשלב כלשהו שטארה אוהבת אותה רק כי היא לא הכירה אותה לפני שהיא ידעה לעשות קסמים, כשהיא הייתה "סתם ווילו").

בקטע ההתכוננות לנשף (בפרק "Homecoming") אנו רואים שמערכות היחסים שלהם בנו אצלם סוג של הערכה עצמית. הם לא האמינו שהם, פרחי הקיר, יצליחו למצוא בני זוג שנחשבים שווים כאלה מבחינת פופולריות, ויש משהו בזוגיות שלהם שגורם להם להסתכל אחד על השני באופן מחודש כסיפורי הצלחה. אבל זוהי הסתכלות של מי שיודע בדיוק מי אתה, הסתכלות של מי שהכיר אותך תמיד, ולכן קל להם להאמין יותר להשתקפות שלהם האחד בעיני השני מאשר להשתקפויות שלהם בעיניי קורדיליה ואוז. וזה מה שנותן להשתקפות של ווילו וזאנדר האחד בעיני השני כוח. כי העובדה שהם יכולים להאמין לאיך שהצד השני משקף אותם, מפחיתה מתחושת המאמץ שמתלווה למערכות היחסים שהם רגילים אליהם. הם לא צריכים לפחד בתוך מערכת היחסים והם לא צריכים להתאמץ כדי להיות מישהו שהם לא, מתוך תהייה מה הצד השני רואה בהם.

באחד הפרקים שואלת ווילו את באפי: "האם הסוד הופך את הסיטואציה ליותר סקסית?". אז הסוד לא הופך את הסיטואציה ליותר סקסית, הוא פשוט הופך את מערכות היחסים האחרות שלהם לפחות אמינות, כי אם קודם הם התקשו להאמין שכל זה קורה להם, ושזה באמת אותם שהאחר אוהב, הרי שעכשיו הסוד גורם לכך שהם יודעים בוודאות שאוז וקורדיליה לא רואים אותם כמו שהם באמת, בעוד שהם מצליחים לראות אחד את השני ולהשתקף אחד בשני.

בסופו של דבר כשהאמת מתגלית כל אחד מהם מגיע לשיקופים אותם הוא רגיל לקבל: זאנדר מקבל את זה שאין שום דרך שבה הוא יכול לפצות את קורדיליה, אין לו מה לתרום או שרוצים אותו כמו שהוא או שלא, וזה מובן לו לחלוטין שלא. ווילו צריכה להשקיע כדי לחזור ולתפוס את מקומה. היא תתרפס כמה שצריך כדי שאוז ידבר איתה. גם היא חוזרת שוב לסיטואציה שמוכרת לה, סיטואציה שבה היא צריכה להתאמץ ולהצטיין כדי לזכות באהבה. הקשר של ווילו וזאנדר לא שורד כיוון שעכשיו הוא רק משקף להם את כישלונם כבני אדם.

לדעתי, ווילו עדיין אוהבת את זאנדר (ויעיד על כך בין היתר הבכי הגדול שלה אחרי שהיא מגלה עליו ועל פיית'), אבל היא צריכה השתקפות במערכות יחסים כדי לראות את עצמה (ואפשר גם להזכיר את הדברים שהיא אומרת על טארה בסוף העונה השישית, שרק כשהיא היתה מסתכלת עליה היא היתה רואה בעיניים שלה שהיא שווה משהו), וההשתקפות שלה בעיניו של אוז (שהיא לא הבינה את משמעותה עד שלא איבדה אותה) חשובה לה, כדי להמשיך להיות האדם הטוב שחשוב לה להיות.

באיזשהו מקום, יותר משהיא מעוניינת באוז, היא מעוניינת בהרגשה הטובה שלה לגביה כאדם. אפשר לראות זאת גם בדיאלוג שהיא מנהלת עם אוז אחרי שה"רומן" שלה עם זאנדר מתגלה, והיא מבקשת מאוז צ'אנס נוסף. אוז אומר לה שם שהוא ביקש ממנה שתיתן לו קצת זמן לעצמו כדי להתמודד לבד עם מה שקרה, ומהעובדה שהיא ממשיכה לנסות הוא מבין שהיא יותר מעוניינת בהרגעת המצפון שלה, מאשר בו, ועם זה הוא לא יכול לעזור לה. למזלה של ווילו, אוז באמת מסוגל לראות אותה, ולראות מתי המניעים שלה (להתנשק איתו ולשכב איתו) קשורים אליו ומתי הם לא, ויותר משהוא יודע לזהות את רצונה האמיתי הוא גם יודע לכבד אותו, מכיוון שכיבוד רצונות האחר, גם אם הרצונות הללו לא כוללים אותנו, הוא יחס שממנו מערכת יחסים בריאה יכולה לצמוח. הרי שכשאוז מחליט שהוא כן מעוניין במערכת היחסים שלהם, מערכת היחסים הזו מצליחה להתגבר על המעידה של ווילו.



באפי וספייק
להבדיל מאוז, שלא מוכן לקבל פירורי אהבה שאינם מכוונים אליו באמת, וזה נובע ממקום שיודע להעריך את עצמו, ספייק מסתפק בכל דבר שהוא יכול לקבל. העובדה הזו גורמת לכך שכשהוא משלים עם העובדה שהוא מאוהב בבאפי, הוא לא מחפש יותר שום דבר. רק שתהיה איתו, באיזו דרך שהיא רוצה.

אבל מה גורם לה פתאום לרצות להיות איתו? להבדיל מווילו וזאנדר, לבאפי אין שום בעיה עם השתקפות חיובית שלה. אבל כשהיא הוחזרה מגן עדן בעונה השישית, היא חזרה במצב שבו היא כבר לא כל כך מכירה את עצמה, אין לה כוח לחיים ושום דבר לא מרגש אותה. העניין הוא שהסביבה שלה משקפת לה את מי שהיא היתה תמיד, וגם אם הם רואים שמשהו שונה, הם לא ממש רוצים לראות את זה. מבחינתם היא באפי - קוטלת הערפדים החזקה. ג'יילס אפילו אומר לה לפני שהוא עוזב שהיא עוד תהיה יותר חזקה כשהיא לא תוכל להסתמך עליו יותר, כשהדבר האחרון שהיא מרגישה זה חזקה מספיק למשהו.

ספייק הוא היחיד שבאמת רואה אותה מבין הסובבים אותה. הוא רואה את תחושת החולשה שלה, ואת תחושת חוסר השייכות שלה; הוא מצליח לראות את המאבק הפנימי שלה, שהאחרים לא מצליחים. השיקוף שלו של המאבק שלה הוא בעצם הכלי שלו כדי להשאיר אותה במחיצתו. ואילו היא נמשכת אליו, מהמקום בה שמחפש תשובות לגביה, ושחושב שאולי מי שבאמת יכול לראות אותה יכול גם לספק לה את התשובות הללו.

בפרק "דברים מתים", כולם מגיעים לברונז לבלות קצת, והיא מוצאת את עצמה עם ספייק למעלה במרפסת. אפשר לראות בצורה יפה עד כמה היא מרגישה שחבריה לא באמת רואים אותה, כיוון שהיא יודעת עד כמה הם רחוקים מהאמת באופן שבו הם משקפים לה את עצמה, ועד כמה לאמירות של ספייק יש כוח עליה, כיוון שהוא משקף לה את פחדיה לגבי מי שהיא. היא לעומתו מסרבת לראות אותו, מסרבת להכיר ברגשותיו, ואפילו מסרבת להכיר במידת הרוע והטוב האמיתיים שבו.

אפשר להניח שהעובדה שהיא חושבת שמשהו בה פגום והיא לא לגמרי אנושית עכשיו, והסירוב שלה להכיר ברגשותיו של ספייק כלפיה, עוזרים לה להרשות לעצמה את מערכת היחסים. המחשבה שמשהו בה פגום פוטרת אותה מאחריות כוללת למעשיה, והסירוב לקבל את רגשותיו פוטר אותה מהאחריות כלפיו.

אולם העובדה שהיא מגלה על ידי טארה - שהיא לא חזרה מהמוות פגומה - אינה מספיקה לה כדי להבין למה היא עושה מה שהיא עושה, או לספק לה כוח להפסיק זאת. היא רק מרגישה גרוע יותר עם עצמה.

מה שבסופו של דבר נותן לה את הכוח לסיים את הקשר הזה, שהיא יודעת שהוא לא טוב לה, הוא שיקוף חיובי שהיא יכולה להאמין לו: הדבריו שריילי אומר לה - "זה לא נוגע בך" (חשבתם פעם מה היה קורה אם זאנדר היה תופס אותה עם ספייק, ולא ריילי?). השיקוף של ריילי, שבשל האופן שבו יחסיהם הסתיימו, אי אפשר לחשוד בו ברצון להחניף לה, מגיע אחרי שראה אותה בשעתה הרעה ביותר. זהו שיקוף חיובי שהיא יכולה להאמין לו, ולכן להפסיק לפחד ממי שהיא. כשהיא מקבלת את השיקוף הזה, היא מצליחה למצוא בה את הכוחות להבין מי היא ולסיים את הקשר עם ספייק. היא כבר לא צריכה את ספייק שישקף לה מי היא - היא יודעת.

ספייק, בכך שהוא מחל על כבודו והסכים להיות במערכת יחסים "מוכחשת" - איפשר את מערכת היחסים הזו. אך זו מערכת יחסים פראדוקסלית שכן הוא אולי נמצא עם מי שהוא רצה, אך עצם ההימצאות עם אותו אדם, פוגעת במי שאותו אדם רוצה להיות. או כמו שבאפי אומרת לו בסצנת הסיום של יחסיהם: הישארות איתו היא "מוות" עבורה.

באופן מעניין, דווקא ההבנה הברורה שלו, שבמצבו הנוכחי לא תיתכן מערכת יחסים ביניהם, היא זו שמאפשרת לו את מה שאנו רואים בעינינו כצמיחה. אבל אפשר גם לראות זאת כמוות של מי שהוא היה קודם - ערפד חסר נשמה.



ווסלי וליילה
הבעייתיות של שני הזוגות הקודמים התחילה מכך שהם הגיעו לסיטואציות שבהן הם קיבלו השתקפויות חיוביות שלהן, אבל התקשו להאמין להן ונאחזו במה שהם יכלו להאמין לו. אצל ווסלי, הבעיה התחילה כי הוא לא קיבל השתקפות חיובית בכלל. עבורו, השתקפות חיובית היא צורך קבוע. ועכשיו הוא הגיע למצב שבו ברור לו מעל לכל ספק שהשתקפות חיובית היא משהו שהוא לא יכול לקבל.

זוכרים איך בעונה השביעית ווילו פחדה ממה שהיא תראה בעיניהם של חבריה, כשתיפגש איתם לראשונה אחרי הרצח של וורן והפכה לשקופה? גם ווסלי רוצה להפוך לשקוף. כי אם איש לא יראה אותו, לא יוכל להשתקף עליו שום דבר שלילי, לפחות לא באופן שיוכל לפגוע בו. זוכרים את באפי שפחדה מההשתקפות שלה בעיני העובדת הסוציאלית והפכה לשקופה, ואת תחושת השחרור שזה נתן לה? את הכוח לפעול וליהנות ממה שהיא עושה? גם לווסלי יש את אותה תחושת שחרור וכוח רב לפעול (להבדיל ממערכת היחסים בין באפי וספייק שהתאפיינה לרוב בחוסר כוחות של באפי, ווסלי מאוד פעיל ומעשי במערכת יחסיו עם ליילה), מה שגורם לי להסיק שהוא אכן מרגיש שקוף ונהנה מהתחושה הזו.

ואיך ווסלי הופך לשקוף (באופן מטפורי כמובן)? פשוט מאוד: על ידי הטריק הזה שעושים כל הילדים הקטנים שמכסים את העיניים שלהם ולא רואים כלום וחושבים שעכשיו אף אחד לא רואה אותם.
ווסלי פשוט מפסיק לראות את יחסה של הסביבה אליו. למשל, כשאנג'ל מגיע אליו אחרי שהוא מציל אותו מקרקעית הים (ומכל מה שקרה בעונה השלישית) הוא מחליט מראש שהוא בא רק כי הוא צריך מידע על קורדיליה ולא מכיוון שאולי יחסו כלפיו התרכך, ואולי מבחינתו הם באמת בסדר עכשיו. ווסלי לא עושה את זה מרוע, אלא כי הוא צריך שלא יהיה לו אכפת מה אנג'ל חושב עליו, ואם הוא יתחיל לנסות לראות מה אנג'ל באמת מרגיש, אז אנג'ל יוכל לראות אותו, והוא שוב ייפגע. כי לא ייתכן שאנג'ל יאשר את מעשיו כשהוא בעצמו לא ממש מרגיש שלם איתם.

וכך האדם היחידי איתו הוא נשאר בקשר מתמשך היא ליילה, ועיקר הקסם שלה (חוץ מאלו הברורים) היא העובדה שהיא מאפשרת לו לא לראות אותה, ובעצם להרגיש במהלך כמעט כל הקשר ביניהם שהיא לא באמת רואה אותו. ואם היא לא רואה אותו, אז השיקופים שלה אותו לא יכולים לפגוע בו.

כבר בפעם הראשונה בה הם שוכבים הוא אומר לה: "לא חשבתי עלייך בזמן שהייתי איתך". בהמשך רואים אותה מנסה לספר לו משהו ממה שעבר עליה בעבודה והוא מסרב לשמוע. הם מנהלם סקס טלפוני והוא שוב יכול להרגיש בשליטה בלי לראות אותה כלל. בסיטואציות רבות ביניהם הוא אינו רואה אותה. הוא מקבע אותה כזו שהדעה שלה עליו לא חשובה כי היא ממילא שייכת לרעים, ואילו היא לא פעם עוזרת לו לקבע אותה ככזו בכך שהיא משקפת לו רוע שהוא יודע שאין בו, והיא לא באמת רואה (במיוחד בפרקים הראשונים) מה הן השאיפות האמיתיות שלו. היא מאפשרת לו את מערכת היחסים ביניהם בכך שהיא מאפשרת לו מערכת יחסים חסרת מאמץ. הוא אפילו לא צריך לראות אותה, ובטח ובטח שלא לרצות אותה על מנת לקבל השתקפות חיובית, אבל מערכת יחסים שכזו לא באמת יכולה להתקיים לטווח ארוך.

לכן זה גם לא מפתיע שהיא תרצה חתימה על שטר הדולר כהוכחה לכך שהיה ביניהם "רגע". והרגע הזה אכן לא מאריך ימים. עוד באותו הפרק היא מתמרנת אותו כך שהוא מוסר מידע שגוי לאנג'ל, מה שמביא אותנו לדיאלוג הבא ביניהם בסוף אותו פרק:

ווסלי: שיחקת בי.
ליילה: עשית זאת בעצמך.
ווסלי: בטלפון, רצית שאשמע זאת ואספר לאנג'ל.
ליילה: רצון חופשי, חפש את זה.
ווסלי: ליילה...
ליילה: אני פשוט עשיתי את עבודתי, אתה זה שהחלטת לקחת את מה ששמעת ולהעביר ל"חבר'ה הטובים". אז לפני שאתה מתעטף בכעס צדקני, תחליט על מי אתה בעצם כועס.
ווסלי: מה היתה התוכנית האמיתית?
ליילה: בוא רק נגיד שיכולתי לשים את מוחו של לורן בצנצנת, אבל השארתי אותו בראשו בגלל שהוא חבר שלך.
ווסלי: מה זה אמור לעשות? לפתות אותי לבטוח בך שוב?
ליילה: אם הייתי חושבת שייתכן שתבטח בי אי פעם, מעולם לא הייתי משחקת בך כך.
ווסלי: זה אף פעם לא פשוט, אה?

אחרי השיחה הזו ווסלי מתרחק מליילה. קל להניח שהוא מרגיש שהיא סדרה אותו ולכן הוא כועס עליה ומתרחק. אבל העניין הוא שלדעתי מה שהכי ברור מהדיאלוג הזה, זה שהפעם הוא יודע שהיא רואה אותו באמת. היא גם גורמת לו לראות אותה, לא כאדם רע באופן אובייקטיבי נקודה, אלא כמי שלמעשים שלו יש השפעה על המעשים שלה, והקשר שלהם, שהתבסס על אי ראייה, לא יכול להתאפשר כשיש ראייה הדדית, כשהוא צריך לראות אותה בגלל שהיא רואה אותו, ולכן צריך להתמודד גם עם השיקופים השליליים שלה. לאחר מכן, כשהיא שוב מאפשרת לו לא לראות אותה (היא מתחפשת לפרד) הוא שוב שוכב אתה.



אבל ווסלי יודע לאורך כל הדרך שמערכת יחסיו עם ליילה אינה נכונה, ואנו שומעים גם מהשיחה שלהם בסיום וגם מהשיחה הראשונה ביניהם שהוא ניסה להפסיק אותה לא פעם ולא פעמיים.

אז דיברנו על מה שנותן לו את היכולת להמשיך את מערכת היחסים הזו, ומה מושך אותו אליה כל פעם מחדש. מהו אם כן הדבר שמאפשר לו לסיים אותה?

בעיניי זו העובדה שהוא זוכה לקבל את השיקוף החיובי שהוא כל כך צריך מאנג'ל בנסיבות כאלה שהוא לא יכול לפקפק בהן. זה קורה ברגע שלפני הקרב עם ה"חיה" שבו אנג'ל זורק לעברו את החרב ושואל אותו "אתה איתנו?". עכשיו ווסלי יודע שהוא התקבל על ידי אנג'ל (הדמות שהכי נחוצה למלחמה ברעים על פי הגדרתו של ווסלי). אבל זה לא רק אנג'ל שנמצא "בצד של הטובים", זה אנג'ל שיודע על כל מעשיו הרעים (הוא יודע על ליילה) של ווסלי, וזה אנג'ל שלא צריך ממנו עכשיו משהו שהוא לא יכול לקבל מאף אחד אחר (כמו מידע מסוים שרק הוא יכול לדעת). לכן, אם אנג'ל רוצה בו ומקבל אותו עכשיו, סימן שהוא יכול להאמין לזה.

הרגע הזה שקול בעיניי ללנאום של ריילי לבאפי שצוין קודם לכן. ועכשיו ווסלי כבר לא צריך יותר לחפש להיות שקוף והוא יכול לסיים את מערכת יחסיו עם לילה.

אז האם מדובר באהבה או בהרס עצמי? אני מודה שכשניגשתי לשאלה הזו בפעם הראשונה, התשובה שלי נטתה לכיוון ההרס העצמי - זאנדר חייב להרוס כל דבר טוב שיש לו, ווסלי איבד את כל חבריו, ולכן פצח במערכת יחסים שדרכה הוא יאבד גם את עצמו, כדי לאשר לעצמו כביכול את מה שכולם חושבים עליו, ובאפי הרגישה רע עם חוסר הכוחות שלה, והלכה ומצאה לה מערכת יחסים שתגרום לה להרגיש אפילו רע יותר עם עצמה. אחרי שעיינתי שוב במערכות היחסים הללו, והבנתי את עניין הצורך בשיקופים חיוביים, אני נוטה לחשוב אחרת. תחושת הערך העצמי של כל הדמויות הללו אולי אינה בנויה היטב, ולכן הצורך בשיקופים חיוביים הוא שמוביל אותם. אבל הצורך הזה, בעייתי ככל שיהיה, מחפש דווקא לבנות ולא להרוס.

ווילו וזאנדר נמשכים אחד לשני, לא בגלל שהם נמצאים במקום טוב שהם מחפשים להרוס, אלא מפני שחסר להם משהו באותו מקום טוב, שאותו הם מוצאים האחד אצל השני. אפשר גם לראות שכשבאפי ו-ווסלי מקבלים את השיקופים החיוביים שהם היו כל כך זקוקים להם, הם מצליחים למצוא את הכוחות בעצמם לצאת ממערכות היחסים ההרסניות שניהלו.

נכון שייתכן שההערכה העצמית שלהם היתה נבנית באופן טוב יותר אם הם היו מנהלים את עצמם בצורה קצת אחרת, אבל כמו שאומר ווסלי: "זה אף פעם לא פשוט, אה?"