10. "הגברים של שדרות מדיסון". "זו תחושה מדהימה / את חייבת להיות מאוד שקטה / את צריכה לפגוע בה ביריה הראשונה או שתבריחי אותה / לפעמים צריך לגשת אליה ולחסל אותה ואז את קושרת אותה לפגוש ונוסעת הביתה / אבל את יודעת מה תמיד רציתי לעשות? / הייתי מרים אותה / משליך את רגליה האחוריות על הכתף שלי / וגורר אותה בשלג לבקתה קטנה / ושם הייתי תולה אותה בין שני עצים / חותך אותה / מנקז אותה / מנקה אותה / ואז הייתי לוקח את סכין הציד הגדולה שלי / והייתי חותך את הנתח הזה בדיוק מהצד / אז הייתי נכנס אל הבקתה והיתה אישה שמחכה לי / עומדת ליד אחד מהתנורים הישנים האלה עם ארובה שחורה גדולה / והייתי מגיש לה את זה / והיא היתה מניחה את זה במחבת ברזל יצוק / ואז הייתי יושב ליד השולחן והיא היתה מביאה לי את זה / והייתי מנגב את הסכין על ברכי / ואז הייתי אוכל את זה / בעוד היא צופה" (שירה באמצע הטלוויזיה, הגברים של שדרות מדיסון). (yaddo)

10. דקסטר.

9.5. "בניחוש חוקר" פתחה עונה בפרק משעשע ומגניב שבמרכזו פארודיה על "אמריקן איידול". מאוד אהבתי את נייג'ל סיינט נייג'ל ואת זפאטו, אבל אין ספק שאת ההצגה גנבה אמיליניה, בתפקיד פאולה עבדול הזויה, שתויה ופסיכית במיוחד. היו בפרק הרבה מאוד רגעים מצחיקים - מיסטר בין, הקליפ בסיום של Shout עם ה"שאמון" והתחפושות המוצלחות, מה שגרם לכך, שהתעלומה הבלשית הקלושה למדי לא באמת הפריעה כדי ליהנות מהפרק. נחמד גם שקיבלנו את הפרק הזה בדיוק בשבוע בו מתחילה עונה חדשה של "איידול".

9. "סקרבס" סיימה עונה, עם סצנת סיום שקצת השכיחה את העובדה ששני הפרקים האחרונים היו טובים מאוד, והכילו הרבה רגעים מוצלחים מאוד ומצחיקים ביותר - ההסבר של ג'יי די על זוגיות מוצלחת (והמצלמה שחותכת פתאום מקרלה לכיוון ג'יי די. ענק!), היחס של אליוט לקים, הצמח עם הרגליים, השרת כרגיל ("רגע! לא סיימתי את המשפט!"), "סיעור המוחות" הקורע, הביפר הכתום, לויד המחוק שהפך לאחת הדמויות האהובות עליי, ההתעללות שלהם בקית' המסכן ("ואם היא תקום בבוקר לא מסוגלת לבטא אותיות אהו"י?"), ג'ק החמוד והמשפט שלו לד"ר קלסו, ד"ר קלסו והכמיהה שלו לקרב חתולות, מסיבת האירוסין של קרלה והדרך שבה היא אפשרה לאליוט לשמור על שליטה בלי לפגוע בה, ד"ר קוקס וטרק מרצים לג'יי די על התבגרות ולקיחת אחריות, ג'יי די מאבד את ההזדמנות להשיג מד"ר קוקס את כל מה שרצה תמיד בגלל החמדנות שלו (כמה אופייני) ועוד רגעים רבים וטובים. אבל אז בא שוב העניין הזה של ג'יי די ואליוט. דיייי כבר! כמה אפשר? שוב הם מקבלים רגליים קרות? שום דבר טוב או מעניין לא ייצא מזה. הנחמה היחידה היא שלביל לורנס וחבריו היה השכל לסיים את הפרק באופן פתוח, ככה שיש עוד סיכוי ששני הטמבלים האלה יתפכחו ויחליטו לעזוב את זה, כך שאולי בעצם מעז ייצא מתוק. מכל מקום, אין שום סיבה שסצנה אחת תהרוס את הטעם הטוב ששני הפרקים המוצלחים האלה השאירו אחרי עונה קצת מתחת לרמה ברובה, עם כמה פרקים ממש מעולים (ואחד במיוחד, כמובן, כולם יודעים מהו), וכמה ממש גרועים (איתן גשם).

8.5. "אהבה גדולה" היא לא באמת סדרה מצוינת, ולאורכה היו הרבה מאוד רגעים משעממים. אבל נדמה לי שבמהלך העונה השניה, ובפרט בפרקים האחרונים, קיבלנו כמה סיפורים מאוד מעניינים. השיא הגיע בפרק ששודר השבוע, כשהצרות של ביל מגיעות כמעט מכל הכיוונים. סצנות המריבה עם הנשים שלו היו מופתיות ממש, ובמיוחד אהבתי את ההקבלה הקטנה שנעשתה עם הרומן של בן, כשברברה נחרדת מרעיון האישה הרביעית בדיוק כפי שהיא נחרדה מכך שבן מתכנן, בעתיד, להתחתן עם יותר מאישה אחת. בכלל, כל עניין הערב החופשי היה עשוי בצורה מרתקת. במישורים אחרים - זה היה רק עניין של זמן עד שהוליס גרין היה עולה על השקרים שמספר לו ביל, מה שהוביל לשרשרת של אירועים, שהובילה להתנקשות בחיי רומן גרנט. כל הדברים האלה, כמו גם הסיפור עם הכסף מהמכבסה, הפכו את הפרק כולו לאחד המרתקים בעונה ובכלל.



8. אני חושב שהפרק ששודר ביום רביעי ב"הישרדות" היה הטוב ביותר עד כה. זה התחיל מסאגת אלכס, הברזנט, ארבעת המעילים והאננס, שהוציאה אותו בעיקר טמבל (דן: "מפגר, פשוט מפגר"), המשיך עם אלכס שמנסה לתרגל את כולם במשיכת חבל ופונה למשה: "בוא. אנחנו מושכים חבל עכשיו". משה: "כלב?", אלכס: "לא, חבל" - הרגע המצחיק ביותר של הערב. קצת לפני משימת הפרס הגיע הרגע המרתק של הפרק, כשחברי סבאנה מספרים בכמה מילים מה באמת קרה עם המעילים, וחברי ג'יבארו מגלים שאלכס "מכר אותם" (או סתם יצא טמבל, כאמור). אחר כך התרגשתי מנועם ואלכס שלא מוכנים לאכול מול חברי סבאנה הרעבים אחרי משימת פרס דרמטית ומוצלחת במיוחד. בין לבין, גילינו צד קניבלי בעידן שאומר על דן: "אני לא הייתי מתנגד לבשל אותו ולאכול אותו". אפילו המשימה השניה - זריקת שקי החול על נועם - היתה חמודה. הפרק של מוצ"ש כבר החזיר למרכז הבמה את הדבר המעצבן ביותר בתוכניות ריאליטי - משימת ה"אוכל" של עומר נגד ויקה.

8. פרק חביב של "אאוריקה" עם מחווה נהדרת לשנות השמונים, שמקבל ב"אאוריקה" את הטוויסט הרגיל - המקובלים הם הגאונים וילדי עובדי גלובל. זה מתחיל ביריד מדע, שזה היום הכי מפחיד ב"אאוריקה", עם הופעת ה-Heathers, ועם קלואי ה-Norm כי אביה הוא בסך הכל השריף, ממשיך עם האם שגנבה את המצאת הבת שלה, ובין לבין יש לנו את המדען שעבר מזמן את השיא שלו, שהיה בתיכון. עוד בתפריט: פסולת חלל שנזרקת לכדור הארץ, מכונית מדברת ואווזים מכאניים. פרק חביב שפשוט גרם לי לחייך כמה ימים אחרי (יעל שבח).

8. אני ממשיך ליהנות מאוד מ"משמורת" והפעם בגלל שלושה דברים: א. ראיון העבודה של אודי אצל שגיא (מנהל בית הספר), שהיה כתוב ומשוחק בצורה מושלמת, והיה ללא ספק הרגע המוצלח בפרק. ב. אודי, אילן והארוחה העסקית. ג. אילן "מתנפל" על בת-שבע ו"קורע ממנה את הבגדים", בערך כפי שהיא רצתה.

7. "אמריקן איידול" נפתחה גם אצלנו השבוע עם שתי תוכניות אודישנים ארוכות מדי. מהדברים שכן ראיתי, מאוד אהבתי את העריכה ב"איי לאב רוקנרול", אבל בשלב שבו אלקסיס המטורפת שונאת את סיימון ולא מפסיקה להגיד את זה לכל מצלמה מסכנה שעברה שם, החלטתי שזה מספיק לי. וכן, גם אני התרגשתי משחקנית הפוטבול עם האמא החולה.

6. "השנים הטובות" נפתחה השבוע בצורה בנאלית להפליא: עם הנערה העשירה, שהוריה תורמים לאוניברסיטה, ועם הנערה היתומה והענייה, שאין לה אפילו כסף לאוכל, ועם כוכב הכדורסל הפופולרי. כבר חשבתי לוותר לגמרי, אבל אז הגיע הרגע המכונן של הסדרה, שהפתיע אותי מאוד, עם הנפילה מהגג. הבעיה היא שגם הדברים שקרו אחר כך לא הצליחו להימנע מקלישאות שכבר ראינו כל כך הרבה פעמים בעבר. בסיכומו של פרק פתיחה אפשר להגיד שזו לא סדרה גרועה במיוחד, ואפילו היו בו כמה חלקים ראויים, אלא שלא נראה שיש פה ניסיון אמיתי לחדש משהו. קצת חבל.

5. התוכנית מאחורי הקלעים של "החיים זה לא הכל", שהציגה ראיונות עם השחקנים, כמה רגעי פספוסים וגם כמה רגעי מפתח מהעונה הזאת, היתה בעיקר קצת מפוספסת, לטעמי. כן, היו שם כמה רגעים משעשעים, אבל זה בעיקר נראה כמו הזדמנות לעשות עוד מחזור של חומרים קיימים. כמעט לא קיבלנו שם מידע שלא ידענו לפני הצפייה, בסגנון הסיפור על הסצנה הראשונה של גדי עם מיכל.

3. תוכנית הבוקר של רשת ביום חמישי. אברי גלעד משבח ביקורת טלוויזיה של גדעון לוי ב"הארץ" שקוטלת את רדידותה של "הישרדות". הילה קורח יוצאת להגנתה ומתחילה להסביר את נפלאותיה. כל כך הרבה דברים מתמיהים במשפט אחד: ממתי גדעון לוי הפך למבקר טלוויזיה? כיצד אברי גלעד מרשה לעצמו לבקר את התוכנית, שלא רק משודרת בערוץ המתחרה, אלא גם ניצחה את תוכניתו ברייטינג - ללא גילוי נאות מיידי? וכיצד קורה שהילה קורח משבחת את נפלאות התוכנית של הערוץ המתחרה, תוך מתן פרומו נאה (ונאלצה להתגונן, בצחוק אומנם, שהיא מקליטה וצופה אח"כ)? קצת אתיקה מקצועית לא היתה מזיקה לאף אחד מהגורמים (טיימר).