10. "דקסטר" ממשיכה להיות מרתקת, מתוחכמת ומענגת, כפי שהיתה לכל אורכה - הישג לא קטן בכלל בהתחשב בנקודת המוצא של העונה השנייה. עלילת הגופות שדקסטר אחראי עליהן מתקדמת לכיוונים מרתקים, קודם בפריצה של מסוקה עם ה"לא תאמינו מה מצאתי" שלו, אחר כך עם דקסטר שמראה אותן לספונסרית שלו ובסוף כשהוא מוצא את הפיתרון - לפחות בצורה זמנית - לבעיות שלו, ופוגע במזגן שאחראי לקירור הראיות. היה גם מעניין, ואפילו קצת מוזר, לראות את התחביב של ליילה - סוג של אמנות ביזארית שמשולבת בגניבת חפצים מיוחדים. אבל אין ספק שמי שגנבה את ההצגה בפרק, היא אמה של ריטה, גייל, שמוצגת בינתיים כדמות אניגמטית, במיוחד כשבהתחלה דקסטר מתייחס אליה כאל אויבת, אך זמן מה לאחר מכן, רואה אותה בעיני רוחו כבת-ברית. מעניין אם היא סתם חשדנית, או שבצורה כלשהי היא הצליחה לנחש את האמת על החבר האידיאלי של בתה. בין לבין, גילינו שלגווארטה התמימה-לכאורה היא בעצם הרבה יותר תככנית ומניפולטיבית ממה שחשבנו. פרק מצוין נוסף בסדרה הטובה ביותר המשודרת כרגע.

9.5. "סקרבס". פרק מקסים במיוחד, שאיפשר, בזכות המבנה המיוחד שלו, להתחבר טוב יותר אל שלוש דמויות משנה - ג'ורדן, טד והטוד. הפרק גם העביר מסר נחמד על התנהגות אנושית בכלל - מה לעשות כשרואים אדם אחר שמסבך את עצמו בצרה? לעמוד מהצד או להתערב? הפרק סיפק תשובה חש משמעית: צריך לקחת יוזמה ולהתערב, כי אנשים הם מטומטמים, והם לפעמים מכניסים את עצמם לצרות שבקלות ניתן היה להימנע מהן. מרתק במיוחד היה לראות את ג'ורדן מכניסה את אליוט לצרה במניפולציה פשוטה, כשאליוט נופלת למלכודת בקלות, ובה בעת לראות את רגשות האשם של ג'ורדן וההבנה שלה שזה לא כל כך נורא לראות אנשים אחרים מאושרים, שהביאה בסוף לפתרון העניין. טד, מצדו, בכלל התעלה עם היוזמה שלו, שגם עזרה לקרלה ולאחיות וגם אפשרה לו סוף סוף להשיג נקמה מתוקה בקלסו. הכי יפה היה לראות כיצד הוא "מתכחש" לעזרה שסיפק ("אין לי את הביצים לזה"), ואת הקול הפנימי שלו כשהוא מסתכל על קלסו במבט המזוגג הקבוע שלו. הטוד בכלל יצא תותח, כשהציל את חברו הטוב טרק מהסתבכות טיפשית לגמרי עם רופא בכיר. הפרק היה כתוב היטב, משעשע לפרקים, מאיר עיניים ברגעים אחרים וכמו תמיד מרגש ומלא בדרמה אנושית טובה. מזכיר קצת את הימים הטובים ההם (איתן גשם).

9. "הפמליה". אני מאוד אוהב את העובדה שכל פרק שמסתיים גורם לך לחשוב על הסוף שלו. הפעם זה היה וינס שמדבר עם אי על אנה. "אז מה", שואל וינס את המנהל האישי שלו וחברו הטוב, "היא רוצה שתהיה מנהל שלה?". "כן", עונה לו אי. "מעניין", אומר וינס - והפרק נגמר. באמת מעניין. האם וינס מקנא? האם הוא מפחד שלמנהל האישי שלו יהיה פחות זמן עבורו? הרי אם זה לא היה מפריע לו, אפילו קצת, וינס לא היה אומר "מעניין", הוא היה אומר "קול", "מגניב", "בהצלחה". "מעניין" זה מעניין, מאוד, וגורם אצלי לציפייה שיתפתח משם משהו "מעניין" בפרק הבא. במקביל קיבלנו עוד עלילת ארי מוצלחת (אשתו, "צעירים חסרי מנוח" וחוליו דאון און דה סקול-יארד). מה רע?

8.5. "גיבורים". האירוע המרכזי של הפרק היה הפגישה המחודשת של מאט עם אביו, ולפחות לטעמי מדובר באירוע המרכזי של העונה כולה בינתיים. הצורה האמינה שבה שיחק מורי פרקמן את הבחור התמים שלא יודע מה כולם רוצים ממנו, כמעט הפילה אותי בפח, אבל ברגע שהוא הלך "להביא משהו מחדר אחר" היה ברור שמשהו לא בסדר. הסצנה בה הובל מאט לחדר מסתורי שהפך לתא בבית סוהר היתה נהדרת, כמו גם ניית'ן פטרלי שמגיע אל ניו יורק שלא ניצלה מהפצצה. הסצנה המאוחרת יותר, בה מאט נלחם בעצם בניית'ן היתה פשוט מופתית, גם מבחינת העריכה, גם מבחינת הקצב, וגם מבחינת הרעיון הנהדר. אין ספק שלפחות בינתיים מצטייר אביו של מאט כביג-באד מרשים במיוחד. שאר התרחשויות הפרק לא היו משמעותיות במיוחד, מלבד הגעתה של קירסטן בל לסדרה, שהצליחה לעשות משהו מעניין - היא הצליחה בו זמנית גם להיות ורוניקה מארס וגם לא להיות ורוניקה מארס. במילים אחרות, חלק מדמותה החדשה ב"גיבורים" מזכיר מאוד את דמותה בסדרה ההיא, ואל חלק מהתפקיד היא מביאה משהו מעט שונה. בינתיים זה נחמד, לא יותר מזה.

8. "העשב של השכן" הצליחה (לפחות על פי הפרקים הראשונים של העונה) לעשות משהו די קשה: היא הפכה מסדרה שהיתה פאן טהור, לסדרה שבה הגיבורה הראשית מצויה בבעיות קיומיות קשות, ולמרות זאת, העסק ממשיך להיות מגניב ומהנה בדיוק כשהיה בשתי העונות הראשונות. ננסי הפכה מדילרית משעשעת לבחורה מיואשת שתעשה הכל כדי לסגור את החוב שלה ליו-טרן, להשיב לעצמה את הביטחון בחייה, להגן על ילדיה. והיא עושה את זה בנחישות, תוך כדי שהיא עומדת על שלה, שומרת על כבודה. וזה תהליך מרתק שעשוי היטב. גם קווי העלילה המשניים בפרק היו מוצלחים, עם סיליה שנותרת מחוץ לחיי בתה ואנדי שנאלץ סוף סוף ללבוש מדים. כיף.

7. הפרק השני של "הגברים של שדרות מדיסון" היה כבר טוב יותר, לטעמי, מפרק הפתיחה. גם בגלל שהדיאלוגים נשמעו לי קצת יותר מעניינים, אבל בעיקר בגלל סצנה אחת, של האם שעושה תאונה קלה בעקבות הרעד בידיה, שעשתה אצלי את הסוויץ' הזה בין "צפייה כי אומרים שזה טוב" ל"צפייה כי זה מעניין". אני עדיין מחכה שתגיע ה"צפייה כי אי אפשר בלי". זה עוד לא קרה בינתיים.

6. אז מה למדנו מהפרק הראשון והכפול של "הישרדות"? א. נורא קשה לשחות בחליפה. ב. כל מי שיודע איך לשרוד בתנאים קשים חייב להיראות כמו דוגמן. ג. סתם מים ששוכבים להם חסרי-מעש כשברחשים מרחפים מעליהם ברומנטיות, הם כנראה לא באר. ד. לא ממש קל להדליק אש כשאין גפרורים. אני מודה - אף פעם לא הצלחתי להתחבר ל"הישרדות", ומלבד עונה אחת בה צפיתי מההתחלה ועד הסוף, לא ממש עקבתי אחרי 15 העונות האמריקאיות. לצפייה בגרסה הישראלית הגעתי עם סקרנות כדי לראות איך עושים את זה בעברית. יצא שנשארתי עד הסוף כי הייתי מרותק. אז נכון, ההפקה רחוקה מלהיות מושלמת. דוגמאות - מועצת השבט היתה ארוכה רק קצת פחות מטרילוגיית "שר הטבעות", רוב המתמודדים די טמבלים, לא היתה שום הצדקה אמיתית למרוח את התוכנית הזאת על פני שעתיים, והעובדה שגם ההדחה הבאה תימשך כשעתיים, בשני ימי שידור שונים, לא ממש עושה חסד עם ההפקה. ועדיין, אפשר להגיד שנהניתי מהפרק, ושאצפה גם בפרק השני. מעבר לזה - רק אם באמת אצליח למצוא לעצמי פייבוריטים. סך הכל, כל הכבוד לערוץ 10. מעניין יהיה לגלות סוף סוף מה הרייטינג.

4. אני יודע שמתרגמים לא אמורים לדעת הכל, אבל רבאק, "הפמליה" היא תוכנית שמשודרת ב-yes. הייתי מצפה שמישהו שם יידע שתרגמו את "Criminal Minds" כ"מחשבות פליליות" ולא כ"מוחות מסוכנים" כפי שכתב המתרגם בפרק ששודר שם השבוע.

2. במשך קרוב לשבוע וחצי טחנה קשת את הפרומואים על "פסגת הצחוק", מפגש הפסגה הבלתי נשכח הזה בין כוכבי "ארץ נהדרת" ל"זהו זה" במסגרת חגיגות ה-40 שנה לטלוויזיה ששמעון ולימור עורכים ב"רק בישראל". והנה, מתחילה התוכנית, וארז טל מיישיר מבט למצלמה, ומתנצל (מבלי להגיד שהוא מתנצל) שהספיישל הזה ישודר רק בשבוע הבא, ושהערב יהיו מייקל לואיס (וואו), עמוס אטינגר (מרגש), יגאל שילון (עילאי) וחידוש ל"רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" בהשתתפות כוכבי הטלוויזיה של כל הזמנים (מגניב בטירוף). מאחורי הקלעים, רצוי לציין, שהספיישל נדחה (כנראה) כי הפרמיירה של "הישרדות" בערוץ המסחרי המתחרה נדחתה למוצ"ש, מה שהיה גורם ל"בזבוזה" של "פסגת הצחוק" שצפויה להביא רייטינג רב במלחמה מול ההייפ המטורף של השורדים הישראליים. מקומם. מאוד. וכאילו לא די בכך, הרי שהתוכנית הנוכחית היתה עלובה בצורה מיוחדת, כש"רד מעל מסך ה..." התברר כמשהו שבעיקר כואב בעיניים ובאוזניים; מייקל לואיס ועמוס אטינגר הפסידו אחד לשני בתחרות "האורח הכי פא-תט בעשור האחרון", סול בר הצליחה להיות רק מעט פחות מעצבנת מהרגיל, ואפילו שוקי לא שתה מהמיץ תפוזים שלו. אפשר את הכסף בחזרה בבקשה?