אחרי הפרק התשיעי, שהיה פשוט איום ונורא, כמעט הגעתי להחלטה להפסיק לצפות בסדרה הזאת, אבל איכשהו - כנראה בגלל שעמום - יצא שראיתי גם את הפרק העשירי. האמת? שיפור עצום. גם כי הנשמה היתה מעניינת יותר (צמד שודדי בנק שיכולים לעבור דרך קירות - קול!) והדרך בה סוק וסאם עבדו על בן הזוג השני היתה חמודה, גם בגלל ההתפתחות המעניינת עם "הבת של השטן" (אז מה, היא באמת הבת של השטן?), גם כי החבר'ה התעמתו עם שאלה מוסרית (נכון, בצורה מעט בנאלית) בנוגע לכסף הגנוב ועם דברי העידוד של השטן, שגרם לי לחשוב שאולי סאם בכל זאת יחליט לקחת אפילו חלק מהכסף, ובעיקר בגלל כמה סצנות חמודות להפליא, כשסוק (עדיין דמות מעצבנת ומיותרת) ובני (שמתחבב עליי מפרק לפרק) ניסו לתהות על קנקנה של קיטי, ועוד סצנה אחת חמודה, כשהשטן עובד על סאם עם הקול שלה. מה שעדיין מוריד נקודות זכות לסדרה הזאת, זו התבנית הקבועה שכל פרק ממשיך לעבוד לפיה, כשבכל פעם שקורה משהו שנראה כאילו הוא יציאה מהמסגרת (הקטע החמוד עם גלאדיס שלא מוכנה לקבל את כלי הקיבול), מתברר שהדברים ממשיכים לעבוד בדיוק לפי אותה תבנית. ועדיין, פרק חמוד, כאמור. ציון: 8.